des colliers, des anneaux de nez et des bagues, on les lui retire afin de l’enlaidir. Ensuite il apporte une corde égyptienne et l’attache au-dessus de ses seins.
וקטליאות נזמים וטבעות מעבירין ממנה כדי לנוולה ואחר כך מביא חבל מצרי וקושרו למעלה מדדיה
Et quiconque veut regarder vient regarder, sauf ses esclaves et ses servantes, car elle est familière avec eux. Et toutes les femmes ont le droit de la regarder, ainsi qu’il est dit : « Et toutes les femmes seront instruites et n’agiront pas selon votre impudicité » (Ez 23, 48).
וכל הרוצה לראות בא לראות חוץ מעבדיה ושפחותיה מפני שלבה גס בהן וכל הנשים מותרות לראותה שנאמר (יחזקאל כג, מח) ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה
GUEMARA: D’où viennent ces choses ? Rabbi ’Hiya bar Gamda a dit au nom de Rabbi Yossé bar ’Hanina : Cela se déduit par analogie du mot « Torah ». Il est écrit ici : « Et le cohen lui appliquera toute cette Torah » (Nb 5, 30), et il est écrit là-bas : « selon la Torah qu’ils t’enseigneront » (Dt 17, 11) : de même que là-bas [il s’agit d’un tribunal] de soixante et onze, de même ici de soixante et onze.
גמ׳ מנהני מילי א"ר חייא בר גמדא א"ר יוסי בר' חנינא אתיא תורה תורה כתיב הכא (במדבר ה, ל) ועשה לה הכהן את כל התורה וכתיב התם (דברים יז, יא) על פי התורה אשר יורוך מה להלן בשבעים ואחד אף כאן בשבעים ואחד
« Et on l’intimidait, etc. » On leur oppose [cette baraïta] : De même qu’on l’intimide pour qu’elle ne boive pas, de même on l’intimide pour qu’elle boive. On lui dit : « Ma fille, si la chose est claire pour toi que tu es pure, tiens-toi ferme dans ta vérité et bois, car les eaux amères ne ressemblent qu’à une poudre sèche posée sur la chair vive : s’il y a là une blessure, elle pénètre et descend ; s’il n’y a pas de blessure, elle ne produit aucun effet. »
ומאיימין עליה וכו' ורמינהו כדרך שמאיימין עליה שלא תשתה כך מאיימין עליה שתשתה אומרים לה בתי אם ברור לך הדבר שטהורה את עמדי על בורייך ושתי לפי שאין מים המרים דומין אלא לסם יבש שמונח על בשר חי אם יש שם מכה מחלחל ויורד אין שם מכה אינו מועיל כלום
« Et il dit devant elle, etc. » Nos maîtres ont enseigné : Il dit devant elle des paroles d’aggada et des faits survenus [relatés] dans les premiers écrits, par exemple : « Ce que les sages racontent et n’ont pas caché, [venant] de leurs pères » (Jb 15, 18).
ואומר לפניה וכו' ת"ר אומר לפניה דברים של הגדה ומעשים שאירעו בכתובים הראשונים כגון (איוב טו, יח) אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם
Juda a avoué et n’en a pas eu honte : quelle fut sa fin ? Il a hérité la vie du monde futur. Ruben a avoué et n’en a pas eu honte : quelle fut sa fin ? Il a hérité la vie du monde futur. Et quelle fut leur récompense ? Leur récompense, n’est-ce pas ce que nous venons de dire ? Mais quelle fut leur récompense en ce monde ? « À eux seuls le pays fut donné, et aucun étranger ne passa au milieu d’eux » (Jb 15, 19).
יהודה הודה ולא בוש מה היה סופו נחל חיי העולם הבא ראובן הודה ולא בוש מה היה סופו נחל חיי העולם הבא ומה שכרן מה שכרן כדקא אמרינן אלא מה שכרן בעולם הזה (איוב טו, יט) להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם
Pour Juda, nous trouvons bien qu’il a avoué, car il est écrit : « Et Juda reconnut et dit : Elle est plus juste que moi » (Gn 38, 26). Mais pour Ruben, d’où savons-nous qu’il a avoué ?
בשלמא ביהודה אשכחן דאודי דכתיב (בראשית לח, כו) ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני אלא ראובן מנלן דאודי
Durant toutes ces années où Israël fut dans le désert, les ossements de Juda roulaient dans le cercueil, jusqu’à ce que Moïse se leva et implora la miséricorde pour lui. Il dit devant Lui : « Maître du monde, qui a amené Ruben à avouer ? C’est Juda ! » « Et ceci pour Juda. »
כל אותן שנים שהיו ישראל במדבר היו עצמותיו. של יהודה מגולגלין בארון עד שעמד משה ובקש עליו רחמים אמר לפניו רבש"ע מי גרם לראובן שהודה יהודה וזאת ליהודה
Aussitôt : « Écoute, ô Éternel, la voix de Juda » (Dt 33, 7) : ses membres se remirent chacun à sa place. Mais on ne le faisait pas entrer dans l’académie céleste : « et ramène-le vers son peuple » (Dt 33, 7). Mais il ne savait pas débattre et discuter de la tradition avec les Sages : « que ses mains lui suffisent » (Dt 33, 7). Mais la tradition ne s’accordait pas chez lui avec la halakha : « et sois-lui un secours contre ses adversaires » (Dt 33, 7).
מיד (דברים לג, ז) שמע ה' קול יהודה על איבריה לשפא ולא הוה קא מעיילין ליה למתיבתא דרקיעא (דברים לג, ז) ואל עמו תביאנו ולא הוה קא ידע משקל ומטרח בשמעתא בהדי רבנן (דברים לג, ז) ידיו רב לו לא הוה קא סלקא ליה שמעתא אליבא דהילכתא (דברים לג, ז) ועזר מצריו תהיה
Pour Juda, [on comprend] bien qu’il ait avoué, afin que Tamar ne soit pas brûlée. Mais Ruben, pourquoi devait-il avouer ? Rav Chéchet n’a-t-il pas dit : Je tiens pour effronté celui qui détaille ses péchés ! – [Il a avoué] afin que ses frères ne soient pas soupçonnés.
בשלמא יהודה דאודי כי היכי דלא תישרף תמר אלא ראובן למה ליה דאודי והאמר רב ששת חציף עלי (בר ישראל) דמפריט חטאיה כי היכי דלא ליחשדו אחוהי
Abayé a dit : Enseigne : elle la déchire. Rava lui dit : Mais il enseigne « elle renonce » (choveret) ! Mais Rava a dit : Nous traitons d’un endroit où l’on n’écrit pas de ketouba.
אמר אביי תני מקרעת א"ל רבא והא שוברת קתני אלא אמר רבא במקום שאין כותבין כתובה עסקינן
« Et si elle dit : Je suis pure, on la fait monter à la porte orientale. » On la fait monter ?
ואם אמרה טהורה אני מעלין אותה לשערי מזרח מעלין אותה
Original : Sotah 7b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.