Rav Yossef a dit : C’est la tache [de la controverse] sur l’imposition des mains qu’il enseigne.
אמר רב יוסף דופי של סמיכה קתני
Temoura 16a תמורה
Structure du débat :Baraïta 1Objection 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Mais Yossé ben Yoézer lui-même était en désaccord au sujet de l’imposition des mains ! Lorsqu’il fut en désaccord à ce sujet, c’était à la fin de ses années, quand le cœur [l’intelligence] avait diminué.
והא יוסף בן יועזר גופיה מיפליג פליג בסמיכה כי איפליג בה בסוף שניה דבצר ליבא
Le texte même [cité plus haut] : Rav Yehouda a dit au nom de Chmouel : Trois mille halakhot ont été oubliées pendant les jours de deuil de Moïse. On dit à Josué : Demande [-les au Ciel] ! Il leur dit : « Elle n’est pas dans les cieux » (Dt 30, 12).
גופא אמר רב יהודה אמר שמואל שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה אמרו לו ליהושע שאל א"ל (דברים ל, יב) לא בשמים היא
On dit à Samuel : Demande ! Il leur dit : « Voici les commandements » (Lv 27, 34) – le prophète n’a pas le droit d’innover une chose désormais. Rabbi Yits’hak Nappa’ha a dit : Même [la règle] du sacrifice expiatoire dont les propriétaires sont morts fut oubliée pendant les jours de deuil de Moïse.
אמרו לו לשמואל שאל אמר להם אלה המצות שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה אמר ר' יצחק נפחא אף חטאת שמתו בעליה נשתכחה בימי אבלו של משה
On dit à Pin’has : Demande ! Il leur dit : « Elle n’est pas dans les cieux. » On dit à Éléazar : Demande ! Il leur dit : « Voici les commandements » – le prophète n’a pas le droit d’innover une chose désormais.
אמרו לפנחס שאל אמר ליה לא בשמים היא א"ל לאלעזר שאל אמר להם אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה
Rav Yehouda a dit au nom de Rav : Au moment où Moïse notre maître s’en allait vers le jardin d’Éden, il dit à Josué : Demande-moi tous les doutes que tu as. Il lui dit : Mon maître, t’ai-je quitté un seul instant pour aller ailleurs ? N’as-tu pas écrit à mon sujet : « Et son serviteur Josué, fils de Noun, jeune homme, ne quittait pas l’intérieur de la tente » (Ex 33, 11) ? Aussitôt, la force de Josué faiblit, trois cents halakhot lui furent oubliées, sept cents doutes naquirent en lui, et tout Israël se leva pour le tuer.
אמר רב יהודה אמר רב בשעה שנפטר משה רבינו לגן עדן אמר לו ליהושע שאל ממני כל ספיקות שיש לך אמר לו רבי כלום הנחתיך שעה אחת והלכתי למקום אחר לא כך כתבת בי (שמות לג, יא) ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל מיד תשש כחו של יהושע ונשתכחו ממנו שלש מאות הלכות ונולדו לו שבע מאות ספיקות ועמדו כל ישראל להרגו
Le Saint, béni soit-Il, lui dit : Te les dire, c’est impossible ; [va] et occupe-les par la guerre, ainsi qu’il est dit : « Après la mort de Moïse, serviteur de l’Éternel, l’Éternel dit, etc. » (Jos 1, 1).
אמר לו הקב"ה לומר לך אי אפשר לך וטורדן במלחמה שנאמר (יהושע א, א) ויהי אחרי מות משה עבד ה' ויאמר ה' וגו'
Dans une baraïta il a été enseigné : Mille sept cents raisonnements a fortiori, analogies verbales et précisions des scribes furent oubliés pendant les jours de deuil de Moïse.
במתניתין תנא אלף ושבע מאות קלין וחמורין וגזירות שוות ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה
Rabbi Abbahou a dit : Malgré cela, Otniel, fils de Kenaz, les restitua par sa dialectique, ainsi qu’il est dit : « Otniel, fils de Kenaz, frère de Caleb, la prit (le plus jeune que lui) [et il lui donna Akhsa, sa fille, pour épouse] » (Jos 15, 17). Et pourquoi fut-elle appelée Akhsa ? Parce que quiconque la voyait se mettait en colère contre sa propre femme.
אמר רבי אבהו אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו שנאמר (יהושע טו, יז) וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב (הקטן ממנו) [ויתן לו את עכסה בתו לאשה] ולמה נקרא שמה עכסה שכל הרואה אותה כועס על אשתו
« Et lorsqu’elle vint, elle l’incita à demander un champ à son père, et elle descendit de l’âne » (Jos 15, 18). Que signifie « et elle descendit (vatitsna’h) » ? Rava a dit au nom de Rabbi Yits’hak : Elle lui dit : De même que cet âne, dès qu’il n’a pas de nourriture dans sa mangeoire, crie aussitôt, ainsi la femme, dès qu’elle n’a pas de récolte dans sa maison, crie aussitôt.
(יהושע טו, יח) ויהי בבואה ותסיתהו לשאל מאת אביה שדה ותצנח מעל החמור מאי ותצנח אמר רבא א"ר יצחק אמרה לו מה חמור זה כיון שאין לו מאכל באבוסו מיד צועק כך אשה כיון שאין לה תבואה בתוך ביתה מיד צועקת
« Et elle dit : Donne-moi une bénédiction, car tu m’as donné une terre du Néguev » (Jos 15, 19) – une maison asséchée de tout bien ; « donne-moi des sources d’eau » – un homme qui n’a en lui que la Torah seule. « Et Caleb lui donna les sources du haut et les sources du bas » (Jos 15, 19) – il lui dit : Celui à qui sont révélés les secrets d’en haut et d’en bas, faut-il lui demander de quoi se nourrir ?
(יהושע טו, יט) ותאמר תנה לי ברכה כי ארץ הנגב נתתני בית שמנוגב מכל טובה ונתתה לי גולות מים אדם שאין בו אלא תורה בלבד (יהושע טו, יט) ויתן לה כלב את גולות עליות ואת גולות תחתיות אמר לה מי שדר עליונים ותחתונים יבקש ממנו מזונות
Mais Caleb est-il fils de Kenaz ? N’est-il pas Caleb, fils de Yefounné ? Que signifie Yefounné ? Qu’il s’est détourné (pana) du conseil des explorateurs.
וכלב בן קנז הוא והלא כלב בן יפונה הוא מאי יפונה שפנה מעצת מרגלים
Et encore, est-il fils de Kenaz ? Il est fils de ’Hetsron, car il est écrit : « Et Caleb, fils de ’Hetsron, engendra Azouva » (1 Ch 2, 18) ! Rava a dit : Il était le beau-fils de Kenaz.
ואכתי בן קנז הוא בן חצרון הוא דכתיב (דברי הימים א ב, יח) וכלב בן חצרון הוליד את עזובה אמר רבא חורגיה דקנז הוא
Il a été enseigné : Otniel, c’est lui Yaabets. Et quel était son nom ? Yehouda, frère de Chimon. Son nom était Otniel, parce que Dieu lui répondit (anao El) ; Yaabets, parce qu’il conseilla (ya’ats) et répandit (ribbets) la Torah en Israël.
תנא הוא עתניאל הוא יעבץ ומה שמו יהודה אחי שמעון שמו עתניאל שענאו אל יעבץ שיעץ וריבץ תורה בישראל
Et d’où savons-nous que Dieu lui répondit ? Car il est écrit : « Yaabets invoqua le Dieu d’Israël, en disant : Si tu me bénis, et si tu élargis mon territoire, et si ta main est (avec moi, et si tu me gardes du mal) pour que je ne sois pas affligé… Et Dieu lui accorda ce qu’il avait demandé » (1 Ch 4, 10).
ומנלן שענאו אל דכתיב (דברי הימים א ד, י) ויקרא יעבץ לאלהי ישראל לאמור אם ברך תברכני והרבית את גבולי והיתה ידך (עמדי ועשה מרעתי) לבלתי עצבי ויבא אלהים את אשר שאל
« Si tu me bénis » – par la Torah ; « et si tu élargis mon territoire » – par les disciples ; « et si ta main est avec moi » – que mon étude ne s’oublie pas de mon cœur ; « et si tu me fais [des compagnons] de mon mal (mera’ati) » – que se présentent à moi des compagnons (re’im) comme moi ; « pour que je ne sois pas affligé » – que le mauvais penchant ne m’empêche pas de répéter [mon étude]. Si tu fais ainsi, c’est bien ; sinon, je m’en vais, dans mon chagrin, au Chéol. Aussitôt, « Dieu lui accorda ce qu’il avait demandé ».
אם ברך תברכני בתורה והרבית את גבולי בתלמידים והיתה ידך עמדי שלא ישתכח תלמודי מלבי ועשה מרעתי שיזדמנו לי ריעים כמותי לבלתי עצבי שלא ישגבני יצה"ר מלשנות אם אתה עושה כן מוטב ואם לאו הריני הולך לנסיסי לשאול מיד ויבא אלהים את אשר שאל
Dans le même sens, tu dis : « Le pauvre et l’homme d’oppressions se rencontrent ; l’Éternel éclaire les yeux de l’un et de l’autre » (Pr 29, 13). Au moment où l’élève va chez son maître et lui dit : Enseigne-moi la Torah – s’il l’enseigne, « l’Éternel éclaire les yeux de l’un et de l’autre » ; sinon, « le riche et le pauvre se rencontrent ; l’Éternel les a faits tous deux » (Pr 22, 2) : Celui qui a fait l’un sage le fait sot, et celui-là sot, Il le fait sage. Ceci est l’enseignement de Rabbi Nathan.
כיוצא בדבר אתה אומר (משלי כט, יג) רש ואיש תככים נפגשו מאיר עיני שניהם ה' בשעה שהתלמיד הולך אצל רבו ואומר לו למדני תורה אם מלמדו מאיר עיני שניהם ה' ואם לאו (משלי כב, ב) עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה' מי שעשאו חכם לזה עושה אותו טיפש טיפש לזה עושה אותו חכם זו משנת ר' נתן
Rabbi Yehouda le Prince dit : « Si tu me bénis » – par la fécondité ; « et si tu élargis mon territoire » – par des fils et des filles ; « et si ta main est avec moi » – dans le commerce ; « et si tu me fais [garder] du mal » – que je n’aie ni mal de tête, ni mal d’oreilles, ni mal d’yeux ; « pour que je ne sois pas affligé » – que le mauvais penchant ne m’empêche pas de répéter [mon étude]. Si tu fais ainsi, c’est bien ; sinon, je m’en vais, dans mon chagrin, au Chéol. « Et Dieu lui accorda ce qu’il avait demandé. »
ר' יהודה הנשיא אומר אם ברך תברכני בפריה ורביה והרבית את גבולי בבנים ובבנות והיתה ידך עמדי במשא ובמתן ועשית מרעתי שלא יהא בי מיחוש ראש ומיחוש אזנים ומיחוש עינים לבלתי עצבי שלא ישגבני יצה"ר מלשנות אם אתה עושה כן מוטב ואם לאו הריני הולך בנסיסי לשאול ויבא לו אלהים את אשר שאל
Dans le même sens, tu dis : « Le pauvre et l’homme d’oppressions se rencontrent ; l’Éternel éclaire les yeux de l’un et de l’autre. » Au moment où le pauvre va chez le maître de maison et dit : Nourris-moi – s’il le nourrit, c’est bien ; sinon, « le riche et le pauvre se rencontrent ; l’Éternel les a faits tous deux » : Celui qui a fait l’un riche le fait pauvre, et celui-là pauvre, Il le fait riche.
כיוצא בדבר אתה אומר רש ואיש תככים נפגשו מאיר עיני שניהם ה' בשעה שעני הולך אצל בעל הבית ואמר פרנסני אם מפרנסו מוטב ואם לאו עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה' מי שעשאו עשיר לזה עושה אותו עני עני לזה עושה אותו עשיר
Rabbi Chimon a dit : De même que nous avons trouvé, etc.
אר"ש מה מצינו כו'
Nos Maîtres ont enseigné : Rabbi Chimon dit : Cinq sacrifices expiatoires meurent : le petit d’un sacrifice expiatoire, l’animal substitué à un sacrifice expiatoire, le sacrifice expiatoire dont les propriétaires sont morts, le sacrifice expiatoire dont les propriétaires ont obtenu l’expiation, et le sacrifice expiatoire dont l’année est passée.
ת"ר רבי שמעון אומר חמש חטאות מתות ולד חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתו בעליה וחטאת שכפרו בעליה וחטאת שעיברה שנתה
Tu ne peux pas dire [qu’il y ait] un petit de sacrifice expiatoire pour la communauté, parce qu’il n’y a pas de sacrifice expiatoire femelle pour la communauté ; et tu ne peux pas dire [qu’il y ait] un animal substitué à un sacrifice expiatoire pour la communauté, parce que la communauté ne fait pas de substitution ; et tu ne peux pas dire [qu’il y ait] un sacrifice expiatoire dont les propriétaires sont morts pour la communauté, parce que la communauté ne meurt pas.
אי אתה יכול לומר ולד חטאת בציבור לפי שאין חטאת נקבה בציבור ואי אתה יכול לומר תמורת חטאת בציבור לפי שאין ציבור עושין תמורה ואי אתה יכול לומר חטאת שמתו בעליה בציבור לפי שאין הציבור מתים
[Pour celui] dont les propriétaires ont obtenu l’expiation et [celui] dont l’année est passée, nous n’avons pas trouvé [de précision] ; on pourrait croire qu’ils s’appliquent aussi bien au particulier qu’à la communauté.
שכיפרו בעליה ושעיברה שנתה לא מצינו יכול יהו נוהגות בין ביחיד בין בציבור
Tu dois dire : Que l’on apprenne ce qui est implicite de ce qui est explicite : de même que ce qui est explicite [concerne] le particulier et non la communauté, de même [pour celui] dont les propriétaires ont obtenu l’expiation et [celui] dont l’année est passée, ces choses ont été dites au sujet du particulier et non de la communauté.
אמרת ילמד (אדם) סתום ממפורש מה מפורש ביחיד ולא בצבור אף בשכיפרו בעליה ושעיברה שנתה ביחיד דברים אמורים ולא בציבור
Original : Temurah 16a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.