qui ressemble à l’or fin [paz]. L’or filé, qui se file comme un fil. L’or fermé : lorsqu’on [en] ouvre [une boutique], toutes les boutiques se ferment. L’or de Parvaïm, qui ressemble au sang des taureaux [parim].
שדומה לפז זהב שחוט שנטוה כחוט זהב סגור בשעה שנפתח כל החנויות נסגרות זהב פרוים שדומה לדם הפרים
Rav Achi dit : Il y en a cinq, et chacune comprend [de l’]or et [de l’]or bon. Il a été enseigné de même : chaque jour, son or était vert, et ce jour-là rouge ; et c’est l’or de Parvaïm, qui ressemble au sang des taureaux.
רב אשי אמר חמשה הן וכל חד וחד אית ביה זהב וזהב טוב תניא נמי הכי בכל יום היה זהבה ירוק והיום אדום והיינו זהב פרוים שדומה לדם הפרים
Chaque jour, il offrait une demi-mine le matin, etc. Chaque jour, il était fin, et ce jour-là le plus fin du fin. Les Sages ont enseigné : « fin » (Lv 16, 12) : pourquoi le verset le dit-il ? N’est-il pas déjà dit : « Tu en pileras finement » (Ex 30, 36) ? C’est plutôt pour inclure le plus fin du fin.
בכל יום מקריב פרס שחרית וכו' בכל יום היתה דקה והיום דקה מן הדקה תנו רבנן דקה מה ת"ל והלא כבר נאמר (שמות ל, לו) ושחקת ממנה הדק אלא להביא דקה מן הדקה
Chaque jour, les cohanim montaient par le côté est de la rampe : car le maître a dit : Tous les tours que tu fais ne doivent se faire que par la droite, vers l’est.
בכל יום כהנים עולין במזרחו של כבש דאמר מר כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין למזרח
Chaque jour, il y avait là quatre bûchers. Les Sages ont enseigné : Chaque jour il y avait deux bûchers, et ce jour-là trois : l’un, le grand bûcher ; l’un, le second bûcher de l’encens ; et l’un qu’on ajoute en ce jour ; ce sont les paroles de Rabbi Yehouda.
בכל יום היו שם ארבע מערכות תנו רבנן בכל יום היו שתים מערכות והיום שלש אחת מערכה גדולה ואחת מערכה שניה של קטורת ואחת שמוסיפין בו ביום דברי רבי יהודה
Rabbi Yossé dit : Chaque jour trois, et ce jour-là quatre : l’un, du grand bûcher ; l’un, le second bûcher de l’encens ; l’un, pour l’entretien du feu ; et l’un qu’on ajoute en ce jour.
רבי יוסי אומר בכל יום שלש והיום ארבע אחת של מערכה גדולה ואחת מערכה שניה של קטורת ואחת של קיום האש ואחת שמוסיפין בו ביום
Rabbi Meïr dit : Chaque jour quatre, et ce jour-là cinq : l’un, du grand bûcher ; l’un, du second bûcher de l’encens ; l’un, pour l’entretien du feu ; l’un, pour les membres et les graisses qui n’ont pas été consumés depuis le soir ; et l’un qu’on ajoute en ce jour.
רבי (מאיר) אומר בכל יום ארבע והיום חמש אחת של מערכה גדולה ואחת של מערכה שניה של קטורת ואחת של קיום האש ואחת לאיברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב ואחת שמוסיפין בו ביום
En tout cas, selon tous, il y en a deux : d’où le savons-nous ? Le verset dit : « C’est l’holocauste sur son foyer, sur l’autel, toute la nuit » (Lv 6, 2) : c’est le grand bûcher ; « et le feu de l’autel y brûlera » (ibid.) : c’est le second bûcher de l’encens. Et Rabbi Yossé, d’où tire-t-il l’entretien du feu ? Il le tire de : « Et le feu sur l’autel y brûlera » (Lv 6, 5).
דכולי עלמא מיהת תרתי אית להו מנלן אמר קרא (ויקרא ו, ב) היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה זו מערכה גדולה ואש המזבח תוקד בו זו מערכה שניה של קטורת ורבי יוסי קיום האש מנא ליה נפקא ליה מוהאש על המזבח תוקד בו
Et Rabbi Yehouda ? Celui-là vient pour l’allumage de la flamme, car il a été enseigné : Rabbi Yehouda disait : D’où [sait-on] que l’allumage de la flamme ne doit se faire qu’au sommet de l’autel ? Le verset dit : « Et le feu sur l’autel y brûlera. » Rabbi Yossé dit : D’où [sait-on] qu’on fait un bûcher pour l’entretien du feu ? Le verset dit : « Et le feu sur l’autel y brûlera. »
ור' יהודה ההוא להצתת אליתא הוא דאתא דתניא היה רבי יהודה אומר מניין להצתת אליתא שלא תהא אלא בראשו של מזבח תלמוד לומר (ויקרא ו, ה) והאש על המזבח תוקד בו אמר רבי יוסי מניין שעושה מערכה לקיום האש תלמוד לומר והאש על המזבח תוקד בו
Et Rabbi Yossé, d’où tire-t-il l’allumage de la flamme ? Il le tire d’où le tire Rabbi Chimon, car il a été enseigné : « Les fils d’Aaron le cohen mettront du feu sur l’autel » (Lv 1, 7) : cela enseigne que l’allumage de la flamme ne doit se faire que par un cohen apte et avec un ustensile du service ; ce sont les paroles de Rabbi Yehouda. Rabbi Chimon lui dit : Te viendrait-il à l’esprit qu’un non-cohen s’approche de l’autel ? Cela enseigne plutôt que l’allumage de la flamme ne doit se faire qu’au sommet de l’autel.
ורבי יוסי הצתת אליתא מנא ליה נפקא ליה מהיכא דנפקא ליה לרבי שמעון דתניא (ויקרא א, ז) ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח לימד על הצתת אליתא שלא תהא אלא בכהן כשר ובכלי שרת דברי ר' יהודה אמר לו רבי שמעון וכי תעלה על דעתך שזר קרב לגבי מזבח אלא לימד על הצתת אליתא שלא תהא אלא בראשו של מזבח
Et Rabbi Meïr, d’où tire-t-il [le bûcher] pour les membres et les graisses qui n’ont pas été consumés depuis le soir ? Il le tire de « et le feu » (Lv 6, 5). Et les Sages n’interprètent pas le vav.
ורבי מאיר איברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב מנא ליה נפקא ליה מואש ורבנן וא"ו לא דרשי
Et les Sages, que font-ils des membres et des graisses qui n’ont pas été consumés depuis le soir ? Ils les remettent sur le grand bûcher, car il a été enseigné : D’où [sait-on que] les membres et les graisses qui n’ont pas été consumés depuis le soir
ורבנן איברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב מאי עביד להו מהדר להו למערכה גדולה דתניא מניין לאיברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב
Original : Yoma 45a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.