l’écoulement du zav, sa salive, sa semence, son urine et le sang de la nidda : ils rendent impur tant par le contact que par le port.
זובו של זב ורוקו ושכבת זרעו ומימי רגליו ודם הנדה מטמאין בין במגע בין במשא
Bava kama 25b בבא קמא
Structure du débat :Question 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Mais peut-être ici aussi est-ce parce qu’il est impossible qu’elle soit sans traces d’écoulement ? S’il en était ainsi, il l’aurait enseignée avec son écoulement ! Pourquoi l’enseigne-t-il avec sa salive ? N’est-ce pas parce qu’on la déduit de sa salive ?
ודלמא ה"נ לפי שא"א בלא צחצוחי זיבה א"כ לתנייה גבי זובו מ"ש דקתני לה גבי רוקו אלא משום דאתי מרוקו
Rav A’ha de Difti dit à Ravina : Voici ce Tanna qui n’applique pas « il suffit », bien que le raisonnement a fortiori ne soit pas réfuté. Car il a été enseigné : La natte, d’où [savons-nous qu’elle devient impure] par un mort ? C’est un raisonnement logique : si de petites fioles, qui restent pures [au contact] du zav, deviennent impures par un mort, la natte, qui devient impure par le zav, n’est-il pas logique qu’elle devienne impure par un mort ?
א"ל רב אחא מדפתי לרבינא והא האי תנא לא דריש דיו ואע"ג דלא מפריך ק"ו דתניא מפץ במת מניין ודין הוא ומה פכין קטנים שטהורים בזב מטמא במת מפץ שמטמא בזב אינו דין שיטמא במת
Et il l’applique tant à l’impureté [qui dure jusqu’au] soir qu’à l’impureté de sept [jours]. Pourquoi ? Dis plutôt : le raisonnement a fortiori sert pour l’impureté du soir, et « il suffit » sert à exclure l’impureté de sept [jours] !
וקמייתי לה בין לטומאת ערב בין לטומאת שבעה ואמאי אימא אהני ק"ו לטומאת ערב ואהני דיו לאפוקי טומאת שבעה
Il lui répondit : Rav Na’hman bar Zekharia a déjà soulevé cette contradiction devant Abayé, et Abayé lui a dit : Le Tanna le déduit [du cas] de la natte [au contact] du reptile, et voici ce qu’il dit : La natte, d’où [savons-nous qu’elle devient impure] par un reptile ? C’est un raisonnement logique : si de petites fioles, qui restent pures [au contact] du zav, deviennent impures par un reptile, la natte, qui devient impure par le zav, n’est-il pas logique qu’elle devienne impure par un reptile ?
א"ל כבר רמא ניהליה ר"נ בר זכריה לאביי וא"ל אביי תנא ממפץ בשרץ מייתי לה וה"ק מפץ בשרץ מניין ודין הוא ומה פכין קטנים שטהורים בזב טמאין בשרץ מפץ שטמא בזב אינו דין שיהא טמא בשרץ
Mais la natte [impure] par un mort, d’où [le savons-nous] ? Il est dit « vêtement ou peau » à propos du reptile (Lv 11, 32), et il est dit « vêtement ou peau » à propos du mort (Nb 31, 20). De même que [pour] « vêtement ou peau » dit à propos du reptile, une natte devient impure par lui, de même [pour] « vêtement ou peau » dit à propos du mort, une natte devient impure par lui.
אלא מפץ במת מניין נאמר (ויקרא יא, לב) בגד ועור בשרץ ונאמר (במדבר לא, כ) בגד ועור במת מה בגד ועור האמור בשרץ מפץ טמא בו אף בגד ועור האמור במת מפץ טמא בו
[Ce mot doit être] libre [pour l’analogie], car s’il n’était pas libre, on pourrait réfuter : Qu’en est-il du reptile ? C’est qu’il rend impur [à partir de la taille] d’une lentille ; diras-tu de même du mort, qui ne rend pas impur [à partir de la taille] d’une lentille, mais d’une olive ?
מופנה דאי לא מופנה איכא למפרך מה לשרץ שכן מטמא בכעדשה תאמר במת שאין מטמא בכעדשה אלא בכזית
Certes, il est libre. Voyons : le reptile est comparé à la semence, puisqu’il est écrit : « ou un homme dont il sort, etc. » (Lv 22, 4), et à côté : « ou un homme qui touche un reptile quelconque » (Lv 22, 5), et il est écrit à propos de la semence : « Et tout vêtement et toute peau sur lesquels il y aura de la semence » (Lv 15, 17).
לאיי אפנויי מופנה מכדי שרץ אתקש לשכבת זרע דכתיב (ויקרא כב, ד) או איש אשר תצא וגו' וסמיך ליה או איש אשר יגע בכל שרץ וכתיב ביה בשכבת זרע (ויקרא טו, יז) וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע
« Vêtement ou peau », que le Miséricordieux a écrit à propos du reptile, pourquoi en ai-je besoin ? Déduis-en que c’est pour qu’il soit libre.
בגד ועור דכתב רחמנא בשרץ למה לי ש"מ לאפנויי
Et il n’est encore libre que d’un seul côté ! C’est acceptable pour celui qui dit que [d’une analogie] libre d’un seul côté, on peut déduire et on ne peut réfuter. Mais pour celui qui dit qu’on peut déduire et qu’on peut réfuter, que peut-on dire ?
ואכתי מופנה מצד אחד הוא הניחא למ"ד מופנה מצד אחד למידין ואין משיבין שפיר אלא למ"ד למידין ומשיבין מאי איכא למימר
[Le passage sur] le mort aussi est libre. Voyons : le mort est comparé à la semence, puisqu’il est écrit : « Et celui qui touche quiconque est impur par un mort, ou un homme dont il sort, etc. » (Lv 22, 4), et il est écrit à propos de la semence : « Et tout vêtement et toute peau sur lesquels il y aura de la semence » (Lv 15, 17). « Vêtement ou peau », que le Miséricordieux a écrit à propos du mort, pourquoi en ai-je besoin ? Déduis-en que c’est pour qu’il soit libre, et il est libre des deux côtés.
דמת נמי אפנויי מופנה מכדי מת אתקש לשכבת זרע דכתיב (ויקרא כב, ד) והנוגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא ממנו וגו' וכתיב ביה בשכבת זרע וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע בגד ועור דכתב רחמנא במת למה לי ש"מ לאפנויי והוי מופנה משני צדדין
C’est acceptable pour celui qui dit : « Déduis-en et établis-le à sa place [dans le cas d’origine] ». Mais pour celui qui dit : « Déduis-en et [applique tout ce qui vient] de lui », que peut-on dire ?
הניחא למ"ד דון מינה ואוקי באתרא אלא למ"ד דון מינה ומינה מאי איכא למימר
Rava a dit : Le verset dit : « Et vous laverez vos vêtements le septième jour » (Nb 31, 24) : toutes les impuretés que vous contractez par un mort ne seront pas inférieures à sept [jours].
אמר רבא אמר קרא (במדבר לא, כד) וכבסתם בגדיכם ביום השביעי כל טמאות שאתם מטמאין במת לא יהו פחותין משבעה
Que la dent et le pied soient donc redevables dans le domaine public, par un raisonnement a fortiori : si la corne, qui dans le domaine du lésé ne paie que la moitié du dommage, est redevable dans le domaine public, la dent et le pied, qui dans le domaine du lésé paient le dommage entier, n’est-il pas logique qu’ils soient redevables dans le domaine public ?
ותהא שן ורגל חייב ברשות הרבים מקל וחומר ומה קרן שברשות הניזק אינו משלם אלא חצי נזק ברשות הרבים חייבת שן ורגל שברשות הניזק משלם נזק שלם אינו דין שברה"ר חייב
Le verset dit : « Et il broute dans le champ d’autrui » (Ex 22, 4) – et non dans le domaine public.
אמר קרא (שמות כב, ד) ובער בשדה אחר ולא ברה"ר
Original : Bava Kamma 25b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.