deux d’entre les trois, ou bien deux témoins [attestant] que tu as partagé devant trois.
תרי מגו תלתא ואי נמי תרי סהדי דפלגת באפי בי תלתא
Bava metsi’a 32a בבא מציעא
Structure du débat :Michna 1Question 2
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Il lui dit : D’où tiens-tu cela ? Il lui dit : De ce que nous avons appris : « S’il y a là un tribunal, il pose une condition devant eux ; s’il n’y a pas là de tribunal, devant qui poserait-il une condition ? Ce qui est à lui passe en premier. »
א"ל מנא לך הא א"ל דתנן אם יש שם ב"ד מתנה בפניהם אין שם ב"ד בפני מי יתנה שלו קודם
Il lui dit : Est-ce comparable ? Là, où l’on fait sortir de l’argent de l’un pour le remettre à l’autre, il faut un tribunal ; mais ici, où je prends ce qui est à moi, ce n’est qu’une simple attestation des faits, et deux suffisent. La preuve en est que nous avons appris : une veuve vend hors de la présence d’un tribunal.
א"ל מי דמי התם דמפיק ממונא מהאי ומותיב להאי בעינן ב"ד אבל הכא דידיה שקלי גילוי מילתא בעלמא הוא בתרי סגי ליה תדע דתנן אלמנה מוכרת שלא בפני ב"ד
Abayé lui dit : N’a-t-il pas été dit à ce sujet : Rav Yossef bar Minyomi dit au nom de Rav Na’hman : La veuve n’a pas besoin d’un tribunal d’experts, mais elle a besoin d’un tribunal de profanes ?
אמר ליה אביי ולאו מי אתמר עלה אמר רב יוסף בר מניומי אמר ר"נ אלמנה אינה צריכה ב"ד של מומחין אבל צריכה בית דין של הדיוטות:
MICHNA: S’il l’a trouvée dans une étable, il n’en a pas l’obligation ; sur le domaine public, il en a l’obligation. Et si elle était dans un cimetière, il ne se rendra pas impur pour elle. Si son père lui a dit : Rends-toi impur, ou s’il lui a dit : Ne la rends pas, il ne l’écoutera pas.
מתני׳ מצאה ברפת אין חייב בה ברה"ר חייב בה ואם היתה בבית הקברות לא יטמא לה אם אמר לו אביו היטמא או שאמר לו אל תחזיר לא ישמע לו
S’il a déchargé et rechargé, déchargé et rechargé, même quatre ou cinq fois, il y est [encore] tenu, ainsi qu’il est dit : « tu l’aideras, oui, tu l’aideras » (Ex 23, 5).
פרק וטען פרק וטען אפילו ארבעה וחמשה פעמים חייב שנאמר (שמות כג, ה) עזב תעזב
Si [le propriétaire] est allé s’asseoir et a dit : Puisque c’est à toi qu’incombe la mitsva, si tu veux décharger, décharge, il est exempt, ainsi qu’il est dit : « avec lui ». S’il était vieux ou malade, il est tenu.
הלך וישב לו ואמר הואיל ועליך מצוה אם רצונך לפרוק פרוק פטור שנאמר עמו אם היה זקן או חולה חייב
C’est une mitsva de la Torah de décharger, mais non de charger. Rabbi Chimon dit : Même de charger.
מצוה מן התורה לפרוק אבל לא לטעון ר"ש אומר אף לטעון
Rabbi Yossé le Galiléen dit : S’il portait plus que sa charge, on n’est pas tenu envers lui, ainsi qu’il est dit : « sous sa charge » – une charge qu’il peut supporter.
רבי יוסי הגלילי אומר אם היה עליו יתר על משאו אין זקוק לו שנאמר תחת משאו משאוי שיכול לעמוד בו:
GUEMARA: Rava dit : L’étable dont on a parlé ne fait pas s’égarer [l’animal] mais ne le garde pas [non plus]. Elle ne fait pas s’égarer, puisqu’il enseigne qu’il n’en a pas l’obligation ; et elle ne garde pas, puisqu’il a fallu enseigner qu’il n’en a pas l’obligation :
גמ׳ אמר רבא רפת שאמרו אינה מתעה ואינה משמרת אינה מתעה מדקתני אינו חייב בה ואינה משמרת מדאיצטריך למיתני אינו חייב בה
car si tu pensais qu’elle garde, alors que, s’il la trouve dehors, il la fait entrer à l’intérieur, s’il la trouve à l’intérieur, est-il besoin de le dire ? Déduis-en donc qu’elle ne garde pas. Déduis-en.
דאי סלקא דעתך משמרת השתא משכח לה אבראי מעייל לה לגואי משכח לה מגואי מבעיא אלא שמע מינה אינה משמרת שמע מינה:
« S’il l’a trouvée dans une étable, il n’en a pas l’obligation. » Rabbi Its’hak dit : À condition qu’elle se trouve à l’intérieur de la limite [du Chabbat]. Il en résulte que sur le domaine public, même à l’intérieur de la limite, il en a l’obligation.
מצאה ברפת אינו חייב: א"ר יצחק והוא שעומדת תוך לתחום מכלל דברשות הרבים ואפילו בתוך התחום נמי חייב
Certains l’enseignent sur la fin : « sur le domaine public, il en a l’obligation » – Rabbi Its’hak dit : À condition qu’elle se trouve hors de la limite. Il en résulte que dans l’étable, même si elle se trouve hors de la limite, il n’en a pas l’obligation.
איכא דמתני לה אסיפא ברה"ר חייב בה אמר רבי יצחק והוא שעומדת חוץ לתחום מכלל דברפת אפילו עומדת חוץ לתחום נמי אינו חייב בה:
« Dans un cimetière, il ne se rendra pas impur pour elle. » Nos Maîtres ont enseigné : D’où sait-on que, si son père lui a dit : Rends-toi impur, ou s’il lui a dit : Ne la rends pas, il ne doit pas l’écouter ? Car il est dit : « Chacun craindra sa mère et son père, et vous garderez mes Chabbats ; Je suis l’Éternel » (Lv 19, 3) – vous êtes tous tenus de M’honorer.
בבית הקברות לא יטמא לה: ת"ר מנין שאם אמר לו אביו היטמא או שאמר לו אל תחזיר שלא ישמע לו שנאמר (ויקרא יט, ג) איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני ה' כולכם חייבין בכבודי
La raison est que le Miséricordieux a écrit « vous garderez mes Chabbats » ; sinon, j’aurais dit qu’il doit lui obéir. Mais pourquoi ? Ceci est un commandement positif, et cela un interdit accompagné d’un commandement positif, et un commandement positif ne vient pas repousser un interdit accompagné d’un commandement positif !
טעמא דכתב רחמנא את שבתותי תשמרו הא לאו הכי הוה אמינא צייתא ליה ואמאי האי עשה והאי לא תעשה ועשה ולא אתי עשה ודחי את לא תעשה ועשה
C’était nécessaire : tu aurais pu penser que, puisque l’honneur dû au père et à la mère est comparé à l’honneur dû au Lieu, ainsi qu’il est dit ici : « Honore ton père et ta mère » (Ex 20, 12) et il est dit ailleurs : « Honore l’Éternel de tes biens » (Pr 3, 9), il doit donc lui obéir ; [le verset] nous apprend qu’il ne doit pas l’écouter.
איצטריך ס"ד אמינא הואיל והוקש כיבוד אב ואם לכבודו של מקום שנאמר כאן (שמות כ, יא) כבד את אביך ואת אמך ונאמר להלן (משלי ג, ט) כבד את ה' מהונך הלכך לציית ליה קמ"ל דלא לשמע ליה:
« C’est une mitsva de la Torah de décharger, mais non de charger. » Que signifie « mais non de charger » ? Si l’on dit : mais non de charger du tout, en quoi le déchargement diffère-t-il ? En ce qu’il est écrit : « tu l’aideras, oui, tu l’aideras avec lui » ? Pour le chargement aussi il est écrit : « tu relèveras, oui, tu relèveras avec lui » (Dt 22, 4) !
מצוה מן התורה לפרוק אבל לא לטעון: מאי אבל לא לטעון אילימא אבל לא לטעון כלל מאי שנא פריקה דכתיב עזב תעזב עמו טעינה נמי הכתיב (דברים כב, ד) הקם תקים עמו
C’est plutôt : c’est une mitsva de la Torah de décharger gratuitement, mais non de charger gratuitement, [on charge] contre rémunération. Rabbi Chimon dit : Même de charger gratuitement. Nous avons [ainsi] appris ce qu’ont enseigné nos Maîtres : le déchargement gratuitement, le chargement contre rémunération ; Rabbi Chimon dit : l’un et l’autre gratuitement.
אלא מצוה מן התורה לפרוק בחנם ולא לטעון בחנם אלא בשכר ר"ש אומר אף לטעון בחנם תנינא להא דת"ר פריקה בחנם טעינה בשכר ר"ש אומר זו וזו בחנם
Quelle est la raison des Sages ? Car si tu pensais comme Rabbi Chimon, le Miséricordieux n’aurait eu qu’à écrire le chargement, et le déchargement n’aurait pas été nécessaire, et j’aurais dit : si pour le chargement, où il n’y a ni souffrance de l’animal ni perte d’argent, on est tenu, pour le déchargement, où il y a souffrance de l’animal et perte d’argent, à plus forte raison ! Pour quelle règle le Miséricordieux l’a-t-il donc écrit ? Pour te dire : le déchargement gratuitement, le chargement contre rémunération.
מאי טעמייהו דרבנן דאי ס"ד כר"ש לכתוב רחמנא טעינה ולא בעי פריקה ואנא אמינא ומה טעינה דלית בה צער בעלי חיים וליכא חסרון כיס חייב פריקה דאית בה צער בעלי חיים וחסרון כיס לא כל שכן אלא למאי הלכתא כתביה רחמנא לומר לך פריקה בחנם טעינה בשכר
Et Rabbi Chimon, quelle est sa raison ? Parce que les versets ne sont pas clairement identifiés.
ורבי שמעון מאי טעמא משום דלא מסיימי קראי
Et selon les Sages, pourquoi les versets seraient-ils clairement identifiés ? Ici il est écrit : « couché sous sa charge » ; là il est écrit : « tombés sur le chemin », ce qui signifie qu’eux et leur charge gisent sur le chemin. Et Rabbi Chimon [estime que] « tombés sur le chemin » signifie : eux, avec leur charge sur eux.
ורבנן אמאי לא מסיימי קראי הכא כתיב רובץ תחת משאו התם כתיב נופלין בדרך דרמו אינהו וטעונייהו באורחא משמע ורבי שמעון נופלין בדרך אינהו וטעונייהו עלוייהו משמע
Rava dit :
אמר רבא
Original : Bava Metzia 32a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.