Sont-ils rachetés sans défaut, ou ne sont-ils pas rachetés sans défaut ?
נפדין תמימים או אין נפדין תמימין
Bekhorot 14b בכורות
Structure du débat :Question 1Preuve 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Viens et entends : Celui qui consacre à l’autel des [animaux] porteurs de défauts permanents, et ceux-ci mettent bas : [les petits] seront vendus et n’ont pas besoin de défaut, car la sainteté ne s’applique pas à eux, afin que l’accessoire ne soit pas plus sévère que le principal.
תא שמע המתפיס בעלי מומין קבועין לגבי מזבח וילדו ימכרו ואין צריכין מום שאין קדושה חלה עליהן שלא יהא טפל חמור מן העיקר
La raison est que l’accessoire ne doit pas être plus sévère que le principal ; mais s’il a consacré un mâle pour sa valeur, il est saint d’une sainteté intrinsèque. Cela vient appuyer Rava, car Rava a dit : S’il a consacré un mâle pour sa valeur, il est saint d’une sainteté intrinsèque.
טעמא שלא יהא טפל חמור מן העיקר אבל הקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף מסייע ליה לרבא דאמר רבא הקדיש זכר לדמים קדוש קדושת הגוף:
« Celui qui les abat à l’extérieur est exempt » : Rabbi Éléazar enseigne « est coupable » et l’applique à un autel privé.
והשוחטן בחוץ פטור: רבי אלעזר מתני חייב ומוקי לה בבמת יחיד
Car Rabbi Éléazar a dit : D’où [sait-on] que celui qui sacrifie un animal porteur de défaut sur un autel privé, à l’époque où les autels privés étaient permis, transgresse un interdit ? Car il est dit : « Tu ne sacrifieras pas à l’Éternel ton Dieu un bœuf ou un agneau [qui ait un défaut] » (Dt 17, 1). Si [ce verset] ne concerne pas le grand autel, puisqu’il est [déjà] écrit : « Aveugle, ou brisé, etc. » (Lv 22, 22), applique-le à l’autel privé.
דאמר רבי אלעזר מנין לזובח בהמה בעלת מום בבמת יחיד בשעת היתר הבמות שהוא בלא תעשה שנאמר (דברים יז, א) לא תזבח לה' אלהיך שור ושה אם אינו ענין לבמה גדולה דכתיב (ויקרא כב, כב) עורת או שבור וגו' תנהו ענין לבמת יחיד
Dis plutôt : s’il ne concerne pas les sacrifices, applique-le au premier-né ; car on aurait pu penser que, puisqu’il est saint lorsqu’il a un défaut, il serait aussi offert lorsqu’il a un défaut. [Le verset] nous enseigne que non.
אימא אם אינו ענין לקדשים תנהו ענין לבכור סד"א הואיל וקדוש כשהוא בעל מום ליקרב נמי כשהוא בעל מום קמ"ל דלא
On répond : Au sujet du premier-né, il est écrit explicitement : « Boiteux ou aveugle, tu ne le sacrifieras pas » (Dt 15, 21).
אמרי בכור בהדיא כתיב ביה (דברים טו, כא) פסח או עור לא תזבחנו
Dis plutôt : s’il ne concerne pas les sacrifices, applique-le à la dîme ; car on aurait pu penser que, puisqu’elle est sainte avec son défaut, ainsi qu’il est écrit : « On ne distinguera pas entre bon et mauvais » (Lv 27, 33), elle serait aussi offerte avec son défaut. [Le verset] nous enseigne que non.
ואימא אם אינו ענין לקדשים תנהו ענין למעשר דסד"א הואיל וקדוש במומו דכתיב (ויקרא כז, לג) לא יבקר בין טוב לרע [ובין רע] נקרב נמי במומיה קמ"ל דלא
On répond : La dîme aussi, on l’apprend du premier-né par [l’analogie verbale] « faire passer » / « faire passer ».
אמרי מעשר נמי גמר העברה העברה מבכור
Dis plutôt : applique-le à la substitution des sacrifices ; car il me serait venu à l’esprit que, puisqu’elle est sainte lorsqu’elle a un défaut, ainsi qu’il est écrit : « On ne le changera pas et on ne le substituera pas, etc. » (Lv 27, 10), elle serait aussi offerte lorsqu’elle a un défaut. [Le verset] nous enseigne que non.
אימא תנהו ענין לתמורת קדשים דס"ד אמינא הואיל וקדושה כשהיא בעלת מום דכתיב (ויקרא כז, י) לא יחליפנו ולא ימיר אותו וגו' קריבה נמי כשהיא בעלת מום קמ"ל דלא
Le verset dit : « Lui et son substitut seront [saints] » (Lv 27, 10) : il compare son substitut à lui ; de même que lui, porteur de défaut, n’[est pas offert], de même son substitut porteur de défaut n’[est pas offert].
אמר קרא (ויקרא כז, י) והיה הוא ותמורתו מקיש תמורתו לו מה הוא בעל מום לא אף תמורתו בעל מום לא
Rabbi Zeïra objecte : Dis plutôt : applique-le aux petits des animaux consacrés ; car on aurait pu penser que, puisqu’ils sont saints, du fait de leur mère, lorsqu’ils ont des défauts, ils seraient aussi offerts lorsqu’ils ont des défauts. [Le verset] nous enseigne que non.
מתקיף לה ר' זירא אימא תנהו ענין לולדות קדשים דסד"א הואיל וקדושין כשהן בעלי מומין אגב אמן כשהן בעלי מומין נמי קרבי קמ"ל דלא
Rava dit : L’école de Rabbi Yichmaël l’a déjà tranché, car l’école de Rabbi Yichmaël a enseigné : « Seulement tes choses saintes qui seront à toi, et tes vœux » (Dt 12, 26) : « seulement tes choses saintes », ce sont les substituts ; « qui seront à toi », ce sont les petits ; « et tes vœux » : le verset les compare au vœu ; de même que le vœu porteur de défaut n’[est pas offert], de même ceux-ci, porteurs de défaut, ne [le sont] pas.
אמר רבא כבר פסקה תנא דבי רבי ישמעאל דתנא דבי רבי ישמעאל (דברים יב, כו) רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך רק קדשיך אלו התמורות אשר יהיו לך אלו הוולדות ונדריך הקישן הכתוב לנדר מה נדר בעל מום לא אף הני נמי בעל מום לא:
« Ils ne produisent pas de substitution » : Quelle en est la raison ? Car le verset dit : « On ne le changera pas et on ne le substituera pas, etc. » (Lv 27, 10). Or si tu as dit [qu’on ne doit pas changer] un mauvais contre un bon, faut-il [le dire] d’un bon contre un mauvais ? [Cela signifie] plutôt : ce qui est bon dès l’origine produit une substitution, ce qui est mauvais dès l’origine ne produit pas de substitution.
ואין עושין תמורה: מאי טעמא דאמר קרא לא יחליפנו ולא ימיר וגו' השתא רע בטוב אמרת לא טוב ברע מיבעיא אלא טוב מעיקרו עושה תמורה רע מעיקרו אין עושה תמורה:
« S’ils meurent, on les rachète » : Rav Yehouda dit au nom de Rav : Ce sont là les paroles de Rabbi Chimon, qui dit que les sacrifices de l’autel étaient soumis [à la règle] de la présentation et de l’estimation, [tandis que] les biens consacrés à l’entretien du Temple n’étaient pas soumis à la présentation et à l’estimation.
אם מתו יפדו: אמר רב יהודה אמר רב זו דברי רבי שמעון דאמר קדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה קדשי בדק הבית לא היו בכלל העמדה והערכה
Car nous avons appris : Rabbi Chimon dit : Les biens consacrés à l’entretien du Temple, s’ils meurent, on les rachète. Et Rabbi Chimon reconnaît [qu’un animal] porteur de défaut dès l’origine est racheté. Quelle en est la raison ? Car le verset dit « la », « la » (Lv 27, 11-12) pour exclure celui qui est porteur de défaut dès l’origine.
דתנן רבי שמעון אומר קדשי בדק הבית אם מתו יפדו ומודה ר' שמעון בבעל מום מעיקרו שנפדה מאי טעמא דאמר קרא אותה אותה למעוטי בעל מום מעיקרא
Mais les Sages disent : s’ils meurent, on les enterre. Qui sont ces Sages ? C’est le Tanna de l’école de Lévi, car le Tanna de l’école de Lévi a enseigné : Tous étaient soumis à la présentation et à l’estimation, même celui qui est porteur de défaut dès l’origine.
אבל חכ"א אם מתו יקברו מאן חכמים תנא דבי לוי הוא דתנא דבי לוי הכל היו בכלל העמדה והערכה ואפילו בעל מום מעיקרו
Et de même le Tanna de l’école de Lévi a enseigné dans son recueil de michnayot : même une bête sauvage, même un oiseau. — Mais n’est-il pas écrit « la », « la » ? — Pour le Tanna de l’école de Lévi, c’est une difficulté.
וכן תנא דבי לוי במתניתיה אפילו חיה אפי' עוף והכתיב אותה אותה לתנא דבי לוי קשיא
Mais les Sages qui sont en désaccord avec Rabbi Chimon, qu’[en disent-ils] ? Qu’effectivement, s’ils meurent, on les rachète ? S’il en est ainsi,
אבל רבנן דפליגי עליה דר"ש מאי הכי נמי דאם מתו יפדו אי הכי
Original : Bekhorot 14b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.