Et l’autre ? Celui-là vient pour une analogie verbale, car il est enseigné : Rabbi Eliézer dit : D’où [sait-on] que le perçage se fait à l’oreille droite ? Il est dit ici « oreille », et il est dit là-bas « oreille » (Lv 14, 14) : de même que là-bas c’est la droite, de même ici c’est la droite.
ואידך ההיא לגזירה שוה הוא דאתא דתניא רבי אליעזר אומר מנין לרציעה שהיא באזן ימנית נאמר כאן אזן ונאמר להלן (ויקרא יד, יד) אזן מה להלן ימין אף כאן ימין
Et l’autre ? Il en a besoin pour : « son oreille » à lui, et non l’oreille à elle. Et l’autre ? Il le déduit de « Et si l’esclave dit » (Ex 21, 5) : l’esclave, et non la servante.
ואידך ההוא מיבעי ליה אזנו ולא אזנה ואידך נפקא לה (שמות כא, ה) מואם יאמר העבד העבד ולא אמה
Quelle est la raison du premier tanna, qui dit qu’à celui qui se vend lui-même on ne fait pas de présent ? Le Miséricordieux a restreint au sujet de celui que le tribunal a vendu : « Tu lui feras un présent » (Dt 15, 14) : à lui, et non à celui qui se vend lui-même.
מ"ט דתנא קמא דאמר מוכר עצמו אין מעניקין לו מיעט רחמנא גבי מכרוהו ב"ד (דברים טו, יד) הענק תעניק לו לו ולא למוכר עצמו
Et l’autre ? Il en a besoin pour : à lui, et non à ses héritiers. — À ses héritiers, pourquoi pas ? Le Miséricordieux ne l’a-t-il pas appelé salarié ? De même que le salaire du salarié revient à ses héritiers, de même le salaire de celui-ci revient à ses héritiers ! — Mais : à lui, et non à son créancier.
ואידך ההוא מיבעי ליה לו ולא ליורשיו יורשיו אמאי לא שכיר קרייה רחמנא מה שכיר פעולתו ליורשיו אף האי פעולתו ליורשיו אלא לו ולא לבעל חובו
Puisque nous pensons, en général, comme Rabbi Nathan, car il est enseigné : Rabbi Nathan a dit : D’où [sait-on que] si quelqu’un a une créance d’un mané sur son prochain, et celui-ci sur un autre, on prend de celui-ci pour donner à celui-là ? L’enseignement dit : « Il le donnera à celui envers qui il est coupable » (Nb 5, 7).
מדסבירא לן בעלמא כרבי נתן דתניא א"ר נתן מנין לנושה בחברו מנה וחברו בחברו מנין שמוציאין מזה ונותנין לזה ת"ל (במדבר ה, ז) ונתן לאשר אשם לו
Quelle est la raison du premier tanna, qui dit qu’à celui qui se vend lui-même son maître ne donne pas de servante cananéenne ? Le Miséricordieux a restreint au sujet de celui que le tribunal a vendu : « Si son maître lui donne une femme » (Ex 21, 4) : à lui, et non à celui qui se vend lui-même. Et l’autre ? « À lui » : même contre son gré.
מ"ט דת"ק דאמר מוכר עצמו אין רבו מוסר לו שפחה כנענית מיעט רחמנא גבי מכרוהו ב"ד (שמות כא, ד) אם אדוניו יתן לו אשה לו ולא למוכר עצמו ואידך לו בעל כרחו
Et l’autre ? Il le déduit de « le double du salaire d’un salarié », car il est enseigné : « Car [il t’a servi] le double du salaire d’un salarié » (Dt 15, 18) : le salarié ne travaille que le jour ; l’esclave hébreu travaille le jour et la nuit.
ואידך מכי משנה שכר שכיר נפקא דתניא (דברים טו, יח) כי משנה שכר שכיר עבדך שכיר אינו עובד אלא ביום עבד עברי עובד בין ביום ובין בלילה
Te viendrait-il à l’esprit que l’esclave hébreu travaille le jour et la nuit ? N’est-il pas déjà dit : « Car il est bien avec toi » (Dt 15, 16) : avec toi pour la nourriture, avec toi pour la boisson ? Et Rabbi Its’hak a dit : De là [on apprend] que son maître lui donne une servante cananéenne.
וכי תעלה על דעתך שעבד עברי עובד בין ביום ובין בלילה והלא כבר נאמר (דברים טו, טז) כי טוב לו עמך עמך במאכל עמך במשתה וא"ר יצחק מכאן שרבו מוסר לו שפחה כנענית
Mais quel tanna n’apprend pas « salarié »–« salarié » ? C’est ce tanna-ci, car il est enseigné : « Et il retournera à sa famille », etc. (Lv 25, 41). Rabbi Eliézer ben Yaakov a dit : De quoi parle le verset ? Si c’est de celui qui se vend lui-même, c’est déjà dit ;
אלא מאן תנא דלא יליף שכיר שכיר האי תנא הוא דתניא (ויקרא כה, מא) ושב אל משפחתו וגו' אמר ר"א בן יעקב במה הכתוב מדבר אי במוכר עצמו הרי כבר אמור
si c’est de celui dont l’oreille a été percée, c’est déjà dit. Le verset ne parle donc que de celui que le tribunal a vendu deux ou trois ans avant le jubilé : le jubilé le fait sortir. Et s’il te venait à l’esprit qu’il apprend « salarié »–« salarié », pourquoi en ai-je besoin ? Qu’il l’apprenne par « salarié »–« salarié » !
אי בנרצע הרי כבר אמור הא אין הכתוב מדבר אלא במכרוהו ב"ד שתים ושלש שנים לפני היובל שהיובל מוציאו ואי ס"ד יליף שכיר שכיר למה לי נילף שכיר שכיר
Rav Na’hman bar Its’hak a dit : En réalité, il apprend « salarié »–« salarié », et c’était nécessaire : il me serait venu à l’esprit de dire : [cela vaut pour] celui qui se vend lui-même, qui n’a pas commis d’interdit ; mais celui que le tribunal a vendu, qui a commis un interdit, dis qu’on le pénalise. Il nous apprend [que non].
אמר רב נחמן בר יצחק לעולם יליף שכיר שכיר ואיצטריך ס"ד אמינא מוכר עצמו הוא דלא עבד איסורא אבל מכרוהו ב"ד דעבד איסורא אימא ניקנסיה קמ"ל
Le maître a dit : « Si c’est de celui dont l’oreille a été percée, c’est déjà dit. » De quoi s’agit-il ? Car il est enseigné : « Et vous retournerez chacun à sa propriété, et chacun à sa famille », etc. (Lv 25, 10). De quoi parle le verset ? Si c’est de celui qui se vend lui-même, c’est déjà dit ;
אמר מר אי בנרצע הרי כבר אמור מאי היא דתניא (ויקרא כה, י) ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו וגו' במה הכתוב מדבר אי במוכר עצמו הרי כבר אמור
si c’est de celui que le tribunal a vendu, c’est déjà dit. Le verset ne parle donc que de celui dont l’oreille a été percée deux ou trois ans avant le jubilé : le jubilé le fait sortir. Qu’est-ce qui l’implique ? Rava bar Chila a dit : Le verset dit « chacun » [ich, l’homme] : quelle est la chose qui s’applique à l’homme et ne s’applique pas à la femme ? Dis : c’est le perçage.
אי במכרוהו ב"ד הרי כבר אמור הא אין הכתוב מדבר אלא בנרצע שתים ושלש שנים לפני היובל שהיובל מוציאו מאי משמע אמר רבא בר שילא אמר קרא איש איזהו דבר שנוהג באיש ואין נוהג באשה הוי אומר זו רציעה
Et il était nécessaire d’écrire celui que le tribunal a vendu, et il était nécessaire d’écrire celui dont l’oreille a été percée. Car s’il nous avait appris [seulement] celui que le tribunal a vendu, [on aurait dit que c’est] parce que son terme n’est pas arrivé ; mais celui dont l’oreille a été percée, dont le terme est arrivé, dis qu’on le pénalise.
ואיצטריך למיכתב מכרוהו בית דין ואיצטריך למיכתב נרצע דאי אשמעינן מכרוהו ב"ד משום דלא מטאי זמניה אבל נרצע דמטאי זמניה אימא ניקנסיה
Et s’il nous avait appris [seulement] celui dont l’oreille a été percée, [on aurait dit que c’est] parce qu’il l’a servi six [ans] ; mais celui que le tribunal a vendu, qui ne l’a pas servi six [ans], dis que non. C’était nécessaire.
ואי אשמעינן נרצע משום דעבד ליה שש אבל מכרוהו ב"ד דלא עבד ליה שש אימא לא צריכא
Et il était nécessaire d’écrire « Et vous retournerez », et il était nécessaire d’écrire « pour toujours ». Car si le Miséricordieux avait écrit [seulement] « pour toujours », j’aurais dit : pour toujours, au sens propre ; le Miséricordieux a écrit « Et vous retournerez ».
ואיצטריך למיכתב ושבתם ואיצטריך למיכתב לעולם דאי כתב רחמנא לעולם הוה אמינא לעולם ממש כתב רחמנא ושבתם
Et si le Miséricordieux avait écrit [seulement] « Et vous retournerez », j’aurais dit : cela vaut là où il n’a pas servi six [ans] ; mais là où il a servi six [ans], que sa fin ne soit pas plus sévère que son début : de même que son début est de six [ans], de même sa fin est de six. Il nous apprend : « pour toujours », [c’est-à-dire] jusqu’au terme du jubilé.
ואי כתב רחמנא ושבתם הוה אמינא ה"מ היכא דלא עבד שש אבל היכא דעבד שש לא יהא סופו חמור מתחלתו מה תחלתו שש אף סופו נמי שש קמשמע לן לעולם לעולמו של יובל
Mais quel tanna n’apprend pas « salarié »–« salarié » ? C’est Rabbi, car il est enseigné :
אלא מאן תנא דלא יליף שכיר שכיר רבי היא דתניא
Original : Kiddushin 15a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.