Structure du débat :Objection 2Preuve 2Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Aux frais de qui ? Rav Yehouda a dit : aux frais du fils. Rav Natan bar Ochaya a dit : aux frais du père. Les Sages ont donné une décision à Rav Yirmeya — d’autres disent : au fils de Rav Yirmeya — selon celui qui dit : aux frais du père.
משל מי רב יהודה אמר משל בן רב נתן בר אושעיא אמר משל אב אורו ליה רבנן לרב ירמיה ואמרי לה לבריה דרב ירמיה כמ"ד משל אב
On objecte : Il est dit : « Honore ton père et ta mère » (Ex 20, 12), et il est dit : « Honore l’Éternel de tes biens » (Pr 3, 9). De même que là-bas, [il s’agit] d’une dépense d’argent, de même ici, d’une dépense d’argent. Et si tu dis : aux frais du père, quelle conséquence cela a-t-il pour lui ? [Il s’agit] de la perte de travail.
מיתיבי נאמר (שמות כ, יא) כבד את אביך ואת אמך ונאמר (משלי ג, ט) כבד את ה' מהונך מה להלן בחסרון כיס אף כאן בחסרון כיס ואי אמרת משל אב מאי נפקא ליה מיניה לביטול מלאכה
Viens et entends : Deux frères, deux associés, un père et son fils, un maître et son disciple peuvent racheter l’un pour l’autre la seconde dîme, et se faire manger l’un à l’autre la dîme du pauvre.
ת"ש ב' אחים שני שותפין האב ובנו הרב ותלמידו פודין זה לזה מעשר שני ומאכילין זה לזה מעשר עני
S’il en est ainsi, comment comprendre qu’on enseigne à ce sujet : « Rabbi Yehouda a dit : Que la malédiction vienne sur celui qui fait manger à son père la dîme du pauvre » ? Et s’il s’agit du supplément, quelle conséquence cela a-t-il ? Même ainsi, c’est une chose dégradante pour lui.
אי הכי היינו דקתני עלה אמר רבי יהודה תבא מאירה למי שמאכיל את אביו מעשר עני ואי להעדפה מאי נפקא מינה אפילו הכי זילא ביה מילתא
Viens et entends : On demanda à Rabbi Eliézer : Jusqu’où va l’honneur dû au père et à la mère ? Il leur dit : Jusqu’à ce que [le père] prenne une bourse et la jette à la mer devant lui sans qu’il lui fasse honte. Et si tu dis : aux frais du père, quelle conséquence cela a-t-il pour lui ? [Il s’agit de la bourse] qu’il est destiné à hériter.
ת"ש שאלו את ר"א עד היכן כיבוד אב ואם אמר להם כדי שיטול ארנקי ויזרקנו לים בפניו ואינו מכלימו ואי אמרת משל אב מאי נפקא לי' מיניה בראוי ליורשו
Et comme dans le cas de Rabba bar Rav Houna : Rav Houna déchira des étoffes de soie devant Rabba, son fils. Il dit : « J’irai voir s’il se fâche ou s’il ne se fâche pas. » Mais peut-être se serait-il fâché, et [le père] aurait transgressé « Devant un aveugle, tu ne mettras pas d’obstacle » (Lv 19, 14) ? Il avait renoncé à son honneur.
וכי הא דרבה בר רב הונא דרב הונא קרע שיראי באנפי רבה בריה אמר איזול איחזי אי רתח אי לא רתח ודלמא רתח וקעבר (ויקרא יט, יד) אלפני עור לא תתן מכשול דמחיל ליה ליקריה
Mais il transgressait « tu ne détruiras pas » (Dt 20, 19) ! Il l’avait fait sur la couture. Et peut-être est-ce pour cela qu’il ne s’est pas fâché ? Il l’avait fait au moment de sa colère.
והא קעבר משום (דברים כ, יט) בל תשחית דעבד ליה בפומבייני ודילמא משום הכי לא רתח דעבד ליה בשעת ריתחיה
Rav Ye’hezkel enseignait à Rami, son fils : [Si] ceux qui sont condamnés au bûcher [ont été mêlés] à ceux qui sont condamnés à la lapidation, Rabbi Chimon dit : Ils seront jugés par la lapidation, car le bûcher est plus grave.
מתני ליה רב יחזקאל לרמי בריה הנשרפים בנסקלים רבי שמעון אומר ידונו בסקילה שהשריפה חמורה
Rav Yehouda, son [autre] fils, lui dit : « Père, ne l’enseigne pas ainsi ! Pourquoi invoquer le fait que le bûcher est plus grave ? Je le déduirais du fait que la majorité sont condamnés à la lapidation ! Il faut plutôt l’enseigner ainsi : ceux qui sont condamnés à la lapidation [mêlés] à ceux qui sont condamnés au bûcher. »
אמר ליה רב יהודה בריה אבא לא תיתנייא הכי מאי איריא שריפה חמורה תיפוק לי דרובא נסקלים נינהו אלא הכי איתנייא הנסקלים בנשרפים
[Rav Ye’hezkel] lui dit : « S’il en est ainsi, dis la suite : “Et les Sages disent : Ils seront jugés par le bûcher, car la lapidation est plus grave.” Pourquoi invoquer le fait que la lapidation est plus grave ? Je le déduirais du fait que la majorité sont condamnés au bûcher ! »
א"ל אי הכי אימא סיפא וחכמים אומרים ידונו בשריפה שהסקילה חמורה מאי איריא דסקילה חמורה תיפוק לי דרובא נשרפים נינהו
Il lui dit : « Là, ce sont les Sages qui disent à Rabbi Chimon : “Toi qui dis que le bûcher est plus grave, [non,] c’est la lapidation qui est plus grave.” »
א"ל התם רבנן הוא דקאמרו ליה לר"ש דקאמרת שריפה חמורה לא סקילה חמורה
Chmouel dit à Rav Yehouda : « Vif d’esprit, ne parle pas ainsi à ton père ! » Car il a été enseigné : Si son père transgressait les paroles de la Torah, il ne doit pas lui dire : « Père, tu as transgressé les paroles de la Torah », mais il lui dit : « Père, ainsi est-il écrit dans la Torah. » — « Ainsi est-il écrit dans la Torah », c’est encore l’affliger ! Il lui dit plutôt : « Père, il y a un verset écrit dans la Torah ainsi. »
א"ל שמואל לרב יהודה שיננא לא תימא ליה לאבוך הכי דתניא הרי שהיה אביו עובר על דברי תורה אל יאמר לו אבא עברת על דברי תורה אלא אומר לו אבא כך כתוב בתורה כך כתוב בתורה צעורי קא מצער ליה אלא אומר לו אבא מקרא כתוב בתורה כך
Éléazar ben Matya dit : [Si] mon père dit : « Donne-moi à boire de l’eau », et qu’il y a un commandement à accomplir, je laisse l’honneur de mon père et j’accomplis le commandement, car mon père et moi sommes tenus d’accomplir le commandement. Issi ben Yehouda dit : Si le commandement peut être accompli par d’autres, qu’il soit accompli par d’autres, et qu’il aille, lui, [s’occuper] de l’honneur de son père. Rav Matana a dit : La halakha est comme Issi ben Yehouda.
אלעזר בן מתיא אומר אבא אומר השקיני מים ומצוה לעשות מניח אני כבוד אבא ועושה את המצוה שאני ואבא חייבים במצוה איסי בן יהודה אומר אם אפשר למצוה ליעשות ע"י אחרים תיעשה על ידי אחרים וילך הוא בכבוד אביו אמר רב מתנה הלכה כאיסי בן יהודה
Rabbi Its’hak bar Chila a dit au nom de Rav Matana, au nom de Rav ’Hisda : Le père qui renonce à son honneur, son honneur est levé ; le maître qui renonce à son honneur, son honneur n’est pas levé.
א"ר יצחק בר שילא א"ר מתנה אמר רב חסדא האב שמחל על כבודו כבודו מחול הרב שמחל על כבודו אין כבודו מחול
Et Rav Yossef a dit : Même le maître qui renonce à son honneur, son honneur est levé, ainsi qu’il est dit : « Et l’Éternel marchait devant eux le jour » (Ex 13, 21). Rava a dit : Est-ce comparable ? Là, le monde appartient au Saint, béni soit-Il, et la Torah Lui appartient : Il peut renoncer à Son honneur.
ורב יוסף אמר אפי' הרב שמחל על כבודו כבודו מחול שנאמר (שמות יג, כא) ויי' הולך לפניהם יומם אמר רבא הכי השתא התם הקדוש ב"ה עלמא דיליה הוא ותורה דיליה היא מחיל ליה ליקריה
Original : Kiddushin 32a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.