Structure du débat :Question 1Objection 4Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
« Voici la loi de l’offrande de farine : les fils d’Aaron la présenteront devant l’Éternel, devant l’autel… Et le reste, Aaron et ses fils le mangeront ; elle sera mangée en azymes » (Lv 6, 7-9). Il lui dit : Le commandement, ce n’est pas ma question ; ma question, c’est [s’il est] indispensable.
(ויקרא ו, ז) זאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן לפני ה' אל פני המזבח והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו מצות תאכל אמר ליה מצוה לא קא מיבעיא לי כי קא מיבעיא לי לעכב
Rav Na’hman bar Yits’hak objecta : Mais dis : « Elle ne sera pas cuite levée », mais [elle peut être] ébouillantée ! L’ébouillantée, qu’est-ce ? C’est [la pâte] trempée. Si [l’offrande] est de celles qui ont trempage, il est écrit à son sujet « trempée » ; et celle-ci, il n’est pas écrit à son sujet « trempée ».
מתקיף לה רב נחמן בר יצחק ואימא לא תאפה חמץ אלא חלוט חלוט מאי ניהו רביכה אי דאיכא רביכה כתיב בה רביכה והא לא כתיב בה רביכה
Mais dis : celle pour laquelle il est écrit « trempée », le commandement est [qu’elle soit] trempée ; et celle pour laquelle il n’est pas écrit « trempée », si l’on veut on l’apporte trempée, si l’on veut on l’apporte azyme !
ואימא דכתיב בה רביכה מצוה ברביכה ודלא כתיב בה רביכה אי בעי רביכה לייתי אי בעי מצה לייתי
Ravina objecta : Mais dis : « Elle ne sera pas cuite levée », pour que l’homme soit sous le coup d’un simple interdit, mais [l’offrande] n’est pas disqualifiée !
מתקיף לה רבינא ואימא לא תאפה חמץ למיקם גברא בלאו בעלמא ואיפסולי לא מיפסלא
Mais d’où le savons-nous ? Comme il est enseigné dans une baraïta : « Azyme » : on pourrait penser que c’est [seulement] un commandement ? L’Écriture enseigne : « elle sera » : l’Écriture l’a fixée comme une obligation.
אלא מנלן כדתניא מצה יכול מצוה תלמוד לומר תהיה הכתוב קבעה חובה
Rabbi Prida demanda à Rabbi Ami : D’où [sait-on] que toutes les offrandes de farine sont pétries à l’eau tiède et qu’on les surveille pour qu’elles ne lèvent pas ? Apprenons-le de Pessa’h, car il est écrit : « Vous garderez les azymes » (Ex 12, 17) ?
בעא מינה ר' פרידא מר' אמי מנין לכל המנחות שנילושות בפושרין ומשמרן שלא יחמיצו נלמדנה מפסח דכתיב (שמות יב, יז) ושמרתם את המצות
Mais tu l’as utilisé pour [enseigner que c’est] indispensable ! S’il en est ainsi, que le verset écrive « elle est azyme » ; pourquoi « elle sera » ? Déduis-en les deux.
והא אפיקתיה לעכב אם כן ליכתוב קרא מצה היא מאי תהיה שמעת מינה תרתי
Les Sages dirent à Rabbi Prida : Rabbi Ezra, petit-fils de Rabbi Avtoulas, qui est le dixième [descendant] de Rabbi Éléazar ben Azaria, qui est le dixième [descendant] d’Esdras, se tient à la porte. Il dit : Pourquoi tout cela ?
אמרי ליה רבנן לרבי פרידא רבי עזרא בר בריה דרבי אבטולס דהוא עשירי לר' אלעזר בן עזריה דהוא עשירי לעזרא קאי אבבא אמר מאי כולי האי
S’il est homme de Torah, c’est bien ; s’il est homme de Torah et de noble ascendance, c’est bien ; mais s’il est de noble ascendance et non homme de Torah, que le feu le dévore ! On lui dit : Il est homme de Torah. Il leur dit : Qu’il entre et vienne.
אי בר אוריין הוא יאי אי בר אוריין ובר אבהן יאי ואי בר אבהן ולא בר אוריין אישא תיכליה אמרו ליה בר אוריין הוא אמר להו ליעול וליתי
Il vit que son esprit était troublé. Il ouvrit et dit : « Tu as dit à l’Éternel : Tu es mon Seigneur, mon bien n’est pas sur Toi » (Ps 16, 2). L’assemblée d’Israël a dit devant le Saint, béni soit-Il : Maître du monde, sois-moi reconnaissant de T’avoir fait connaître dans le monde.
חזייה דהוה עכירא דעתיה פתח ואמר (תהלים טז, ב) אמרת לה' אדני אתה טובתי בל עליך אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם החזק לי טובה שהודעתיך בעולם
Il lui dit : « Mon bien n’est pas sur Toi » : Je n’ai de reconnaissance que pour Abraham, Isaac et Jacob, qui M’ont fait connaître en premier dans le monde, ainsi qu’il est dit : « Aux saints qui sont sur la terre, et aux puissants, en qui est tout Mon désir » (Ps 16, 3).
אמר לה טובתי בל עליך איני מחזיק טובה אלא לאברהם יצחק ויעקב שהודיעוני תחלה בעולם שנאמר (תהלים טז, ג) לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם
Lorsqu’il l’entendit dire « puissant », il ouvrit et dit : Que vienne le Puissant, et qu’Il punisse pour les puissants, par les puissants, dans les puissants.
Que vienne le Puissant : c’est le Saint, béni soit-Il, car il est écrit : « Puissant dans les hauteurs est l’Éternel » (Ps 93, 4). Et qu’Il punisse pour les puissants : ce sont les [enfants d’]Israël, ainsi qu’il est dit : « Et aux puissants, en qui est tout Mon désir » (Ps 16, 3). Par les puissants : ce sont les Égyptiens, car il est écrit : « Ils s’enfoncèrent comme du plomb dans les eaux puissantes » (Ex 15, 10). Dans les puissants : ce sont les eaux, ainsi qu’il est dit : « Plus que les voix des grandes eaux, puissantes vagues de la mer » (Ps 93, 4).
יבא אדיר זה הקדוש ברוך הוא דכתיב (תהלים צג, ד) אדיר במרום ה' ויפרע לאדירים אלו ישראל שנאמר ואדירי כל חפצי בם מאדירים אלו המצרים דכתיב (שמות טו, י) צללו כעופרת במים אדירים באדירים אלו מים שנא' (תהלים צג, ד) מקולות מים רבים אדירים משברי ים
Que vienne l’ami : c’est le roi Salomon, car il est écrit : « Et il envoya par la main du prophète Nathan, et il l’appela Yedidya [ami de l’Éternel], à cause de l’Éternel » (2 S 12, 25).
יבא ידיד זה שלמה המלך דכתיב (שמואל ב יב, כה) וישלח ביד נתן הנביא ויקרא שמו ידידיה בעבור ה'
Original : Menachot 53a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.