Et Rabbi Éléazar fils de Rabbi Chimon, ne l’a-t-il pas entendu ?
ורבי אלעזר בר' שמעון לא שמיע ליה
Mena’hot 72b מנחות
Structure du débat :Michna 1Question 6
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Plutôt : là-bas, c’est différent, car l’abattage a [déjà] repoussé le Chabbat.
אלא שאני התם שהרי דחתה שחיטה את השבת
Mais pour Rabbi aussi, l’abattage a bien repoussé le Chabbat ! Plutôt, Rabbi estime que la moisson de l’omer ne repousse pas le Chabbat.
ולרבי הכי נמי דחתה שחיטה את השבת אלא קסבר רבי קצירת העומר לא דחיא שבת
Et non ? Mais nous avons appris : « Et les Sages disent : Chabbat comme jour ordinaire, il était apporté de trois [séas] » – ce qui n’est pas conforme à Rabbi !
ולא והתנן וחכמים אומרים אחד שבת ואחד חול משלש היה בא דלא כרבי
« Et les Sages disent : Chabbat comme jour ordinaire, [on moissonnait] avec trois [hommes], avec trois corbeilles et avec trois faucilles » – ce qui n’est pas conforme à Rabbi !
וחכמים אומרים אחד שבת ואחד חול בשלשה בשלש קופות ובשלש מגלות דלא כרבי
« Et le Chabbat, il leur dit : Ce Chabbat ? » – ce qui n’est pas conforme à Rabbi !
ובשבת יאמר להם שבת זו דלא כרבי:
« Moissonné de jour, il est valide, et il repousse le Chabbat. » De qui as-tu entendu dire que [l’omer] moissonné de jour est valide ? De Rabbi. Et il enseigne : « et il repousse le Chabbat » – ne s’agit-il pas de la moisson ? Non, de l’offrande.
נקצר ביום כשר ודוחה את השבת: מאן שמעת ליה דאמר נקצר ביום כשר רבי וקתני ודוחה את השבת מאי לאו קצירה לא להקרבה
Mais pour la moisson, non ? Or il a été enseigné : Rabbi dit : « Et Moïse énonça les solennités de l’Éternel » (Lv 23, 44) – que vient enseigner [le verset] ? Puisque nous ne l’avons appris que pour le [sacrifice] perpétuel et le Pessa’h, à propos desquels il est dit : « en son temps » (Nb 9, 2), « en son temps » (Nb 28, 2) – « en son temps », même le Chabbat ; « en son temps », même en état d’impureté –
אבל לקצירה לא והתניא רבי אומר (ויקרא כג, מד) וידבר משה את מועדי ה' מה תלמוד לומר לפי שלא למדנו אלא לתמיד ופסח שנאמר בהן (במדבר ט, ב) במועדו (במדבר כח, ב) במועדו ואפילו בשבת במועדו ואפילו בטומאה
les autres sacrifices de la communauté, d’où [le sait-on] ? Le verset dit : « Voilà ce que vous ferez pour l’Éternel en vos solennités » (Nb 29, 39).
שאר קרבנות הצבור מנין תלמוד לומר (במדבר כט, לט) אלה תעשו לה' במועדיכם
D’où [sait-on qu’il faut] inclure l’omer et ce qui est offert avec lui, les deux pains et ce qui est offert avec eux ? Le verset dit : « Et Moïse énonça les solennités de l’Éternel » : l’Écriture a fixé un temps pour tous.
מנין לרבות עומר והקרב עמו שתי הלחם והקרב עמהן תלמוד לאמר וידבר משה את מועדי ה' הכתוב קבע מועד לכולן
Pour quoi ? Si l’on dit pour l’offrande, les deux pains sont-ils sujets à être offerts [sur l’autel] ?
למאי אילימא להקרבה שתי הלחם בני הקרבה נינהו
Il est donc évident [qu’il s’agit] de la mouture et du tamisage ; et de même, pour l’omer, de la moisson – et elle repousse le Chabbat !
אלא פשיטא לטחינה והרקדה ודכותה גבי עומר לקצירה וקא דחי את השבת
Non : l’omer, pour l’offrande, et les deux pains, pour la cuisson ; et Rabbi estime que le four consacre : si on les cuisait la veille, ils deviendraient invalides pour avoir passé la nuit.
אלא עומר להקרבה ושתי הלחם לאפיה וקסבר רבי תנור מקדש אי אפי לה מאתמול איפסילה לה בלינה
Et Rabbi estime-t-il que le four consacre ? Mais il a été enseigné : Les agneaux de ’Atséret ne consacrent le pain que par l’abattage. Comment ? S’il les a abattus en leur nom et a aspergé leur sang en leur nom, le pain est consacré.
וסבר רבי תנור מקדש והתניא כבשי עצרת אין מקדשין את הלחם אלא בשחיטה כיצד שחטן לשמן וזרק דמן לשמן קדש הלחם
S’il les a abattus sous un autre nom et a aspergé leur sang sous un autre nom, le pain n’est pas consacré. S’il les a abattus en leur nom et a aspergé leur sang sous un autre nom, le pain est consacré sans être consacré – paroles de Rabbi.
שחטן שלא לשמן וזרק דמן שלא לשמן לא קדש הלחם שחטן לשמן וזרק דמן שלא לשמן הלחם קדוש ואינו קדוש דברי רבי
Rabbi Éléazar fils de Rabbi Chimon dit : Il n’est jamais consacré, tant qu’il ne les a pas abattus en leur nom et n’a pas aspergé leur sang en leur nom.
ר' אלעזר בר' שמעון אומר לעולם אינו קדוש עד שישחוט לשמן ויזרוק דמן לשמן
Rav Na’hman bar Its’hak dit : Il parle de [pains] désignés ou non désignés.
אמר רב נחמן בר יצחק הוקבעו ולא הוקבעו קא אמר
Nous reviendrons à toi, chapitre « Rabbi Yichmaël ».
הדרן עלך פרק רבי ישמעאל
MICHNA: Voici les offrandes dont on prélève une poignée et dont les restes reviennent aux cohanim : l’offrande de fleur de farine, celle de la poêle, celle de la casserole, les gâteaux et les galettes, l’offrande des idolâtres, l’offrande des femmes, l’offrande de l’omer, l’offrande du pécheur et l’offrande de jalousie.
מתני׳ ואלו מנחות נקמצות ושיריהן לכהנים מנחת הסלת והמחבת והמרחשת והחלות והרקיקין מנחת עובדי כוכבים ומנחת נשים ומנחת העומר ומנחת חוטא ומנחת קנאות
Rabbi Chimon dit : L’offrande du pécheur [offerte par] des cohanim, on en prélève une poignée ; la poignée est offerte à part et les restes sont offerts à part.
רבי שמעון אומר מנחת חוטא של כהנים נקמצת וקומץ קרב לעצמו ושירים קריבים לעצמן:
GUEMARA: Rav Papa dit : Partout où nous avons appris [cette liste], nous avons appris « dix ». Qu’est-ce que cela nous apprend ?
גמ׳ אמר רב פפא כל היכא דתנן עשר תנן מאי קא משמע לן
Pour exclure [l’avis] de Rabbi Chimon, qui dit : Il apporte moitié gâteaux et moitié galettes. Il nous apprend que non.
לאפוקי מרבי שמעון דאמר מחצה חלות ומחצה רקיקין יביא קא משמע לן דלא:
« Et leurs restes [reviennent] aux cohanim. » D’où le savons-nous ? Celles qui sont écrites sont écrites ; et pour celles qui ne sont pas écrites, il est écrit : « Voici la loi de l’offrande : les fils d’Aaron la présenteront, etc. » (Lv 6, 7), « et ce qui en restera, Aaron et ses fils le mangeront » (Lv 6, 9).
ושיריהן לכהנים: מנלן דכתיבא כתיבא ודלא כתיבא כתיב בה (ויקרא ו, ז) וזאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן וגו' והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו
Celle qui vient de blé, nous ne nous posons pas la question ; là où nous nous la posons, c’est pour celle qui vient d’orge. Mais celle qui vient d’orge aussi : puisqu’on en prélève une poignée, ses restes reviennent aux cohanim !
באה חיטין לא קמיבעיא לן כי קא מיבעיא לן באה שעורין באה שעורין נמי מדנקמצת שיריה לכהנים
Selon les Rabbanan, nous ne nous posons pas la question ; là où nous nous la posons, c’est selon Rabbi Chimon, qui dit qu’il existe une offrande dont on prélève une poignée et qui n’est pas mangée.
אליבא דרבנן לא קא מיבעיא לן כי קא מיבעיא לן אליבא דרבי שמעון דאמר איכא מנחה דמיקמצא ולא מיתאכלא
Car nous avons appris : Rabbi Chimon dit : L’offrande du pécheur [offerte par] des cohanim, on en prélève une poignée ; la poignée est offerte à part et les restes sont offerts à part. D’où le savons-nous ?
דתנן רבי שמעון אומר מנחת חוטא של כהנים נקמצת הקומץ קרב בעצמו והשירים קריבין בעצמן מנלן
’Hizkiya dit : Car le verset dit : « Et toute offrande pétrie à l’huile ou sèche sera pour tous les fils d’Aaron » (Lv 7, 10). Si cela ne concerne pas l’offrande pétrie de blé, applique-le à celle pétrie d’orge ; et si cela ne concerne pas l’offrande sèche de blé, applique-le à la sèche d’orge.
אמר חזקיה דאמר קרא (ויקרא ז, י) וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה לכל בני אהרן תהיה אם אינו ענין לבלולה של חיטין תנהו ענין לבלולה של שעורין ואם אינו ענין לחרבה של חיטין תנהו ענין לחרבה של שעורין
Mais ce [verset] vient-il pour cela ? Il est nécessaire pour ce qui a été enseigné : D’où [sait-on] qu’on ne partage pas des offrandes contre des sacrifices [animaux] ?
והאי להכי הוא דאתא הא מיבעי ליה לכדתניא מנין שאין חולקין מנחות כנגד זבחים
Original : Menachot 72b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.