de même les paroles de la Torah [doivent être] en secret.
אף דברי תורה בסתר
Mo’ed katan 16b מועד קטן
Rabbi ’Hiya sortit et enseigna à ses deux neveux sur la place publique, à Rav et à Rabba bar bar ’Hana. Rabbi l’apprit et s’en offusqua. Lorsque Rabbi ’Hiya vint se présenter à lui, il lui dit : ’Iya, qui t’appelle dehors ? Il comprit qu’il avait pris la chose à cœur, et il observa sur lui-même la réprimande pendant trente jours.
יצא רבי חייא ושנה לשני בני אחיו בשוק לרב ולרבה בר בר חנה שמע ר' איקפד אתא ר' חייא לאיתחזויי ליה א"ל עייא מי קורא לך בחוץ ידע דנקט מילתא בדעתיה נהג נזיפותא בנפשיה תלתין יומין
Le trentième jour, [Rabbi] lui fit dire : Viens. Puis il lui fit dire de ne pas venir.
ביום תלתין שלח ליה תא הדר שלח ליה דלא ליתי
Qu’a-t-il pensé au début, et qu’a-t-il pensé à la fin ? Au début il pensait : une partie du jour compte comme le jour entier ; et à la fin il pensait : on ne dit pas qu’une partie du jour compte comme le jour entier.
מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר מעיקרא סבר מקצת היום ככולו ולבסוף סבר לא אמרינן מקצת היום ככולו
Finalement, il vint. [Rabbi] lui dit : Pourquoi es-tu venu ? Il lui répondit : Parce que le maître m’a fait dire de venir. — Mais je t’ai fait dire de ne pas venir ! Il lui répondit : Ceci je l’ai vu, et cela je ne l’ai pas vu. [Rabbi] appliqua à son sujet : « Quand le Seigneur agrée les voies d’un homme, même ses ennemis, Il les met en paix avec lui » (Pr 16, 7).
לסוף אתא א"ל אמאי אתית א"ל דשלח לי מר דליתי והא שלחי לך דלא תיתי א"ל זה ראיתי וזה לא ראיתי קרי עליה (משלי טז, ז) ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו
Pourquoi le maître a-t-il agi ainsi ? Il lui répondit : Parce qu’il est écrit : « La sagesse crie au-dehors » (Pr 1, 20). Il lui dit : Si tu as lu [le verset], tu ne l’as pas relu ; et si tu l’as relu, tu ne l’as pas lu une troisième fois ; et si tu l’as lu une troisième fois, on ne te l’a pas expliqué.
מ"ט עבד מר הכי א"ל דכתיב (משלי א, כ) חכמות בחוץ תרונה א"ל אם קרית לא שנית ואם שנית לא שילשת ואם שילשת לא פירשו לך
« La sagesse crie au-dehors » s’entend selon Rava, car Rava a dit : Quiconque s’occupe de la Torah à l’intérieur, sa Torah proclame [son mérite] à l’extérieur.
חכמות בחוץ תרונה כדרבא דאמר רבא כל העוסק בתורה מבפנים תורתו מכרזת עליו מבחוץ
Mais il est écrit : « Dès le commencement, Je n’ai pas parlé en secret » (Is 48, 16) ! Cela concerne les jours du kalla [où l’on enseigne au public].
והא כתיב (ישעיהו מח, טז) לא מראש בסתר דברתי ההוא ביומי דכלה
Et Rabbi ’Hiya, que fait-il de « les contours de tes hanches » ? Il l’applique à la charité et aux actes de bonté.
ור' חייא האי חמוקי ירכיך מאי עביד לה מוקי לה בצדקה ובגמילות חסדים
Il en ressort que leur réprimande est de trente jours ! La réprimande du Nassi est différente.
אלמא נזיפה דידהו תלתין יומין נזיפת נשיא שאני
Et notre réprimande, combien dure-t-elle ? Un jour, comme dans ce cas de Chmouel et de Mar Oukva : quand ils étaient assis à étudier une tradition, Mar Oukva s’asseyait devant Chmouel à une distance de quatre coudées ; et quand ils siégeaient en justice, Chmouel s’asseyait devant Mar Oukva à une distance de quatre coudées, et on creusait une place pour Mar Oukva dans une natte, et il s’asseyait dessus afin que ses paroles soient entendues.
ונזיפה דידן כמה הוי חד יומא כי הא דשמואל ומר עוקבא כי הוו יתבי גרס שמעתא הוה יתיב מר עוקבא קמיה דשמואל ברחוק ד' אמות וכי הוו יתבי בדינא הוה יתיב שמואל קמיה דמר עוקבא ברחוק ד' אמות והוו חייקי ליה דוכתא למר עוקבא בציפתא ויתיב עילויה כי היכי דלישתמען מיליה
Chaque jour, Mar Oukva raccompagnait Chmouel jusqu’à son logis. Un jour, il fut retenu par son procès ; Chmouel marchait derrière lui. Lorsqu’il arriva à sa maison, [Chmouel] lui dit : N’en as-tu pas assez ? Que le maître me délie de ma corvée ! [Mar Oukva] comprit qu’il avait pris la chose à cœur, et il observa sur lui-même la réprimande pendant un jour.
כל יומא הוה מלוי ליה מר עוקבא לשמואל עד אושפיזיה יומא חד איטריד בדיניה הוה אזיל שמואל בתריה כי מטא לביתיה א"ל לא נגה לך לישרי לי מר בתיגריה ידע דנקט מילתא בדעתיה נהג נזיפותא בנפשיה חד יומא
Une certaine femme était assise sur le sentier, les jambes étendues, et vannait de l’orge. Un disciple des sages passa par là, et elle ne s’effaça pas devant lui. Il dit : Combien cette femme est insolente ! Elle vint devant Rav Na’hman. Il lui dit : As-tu entendu une excommunication de sa bouche ? Elle lui répondit : Non. Il lui dit : Va, observe sur toi-même la réprimande pendant un jour.
ההיא איתתא דהוות יתבה בשבילא הוות פשטה כרעה וקא מניפה חושלאי והוה חליף ואזיל צורבא מרבנן ולא איכנעה מקמיה אמר כמה חציפא ההיא איתתא אתאי לקמיה דר"נ אמר לה מי שמעת שמתא מפומיה אמרה ליה לא אמר לה זילי נהוגי נזיפותא חד יומא בנפשיך
Zoutra bar Toviya récitait des versets devant Rav Yehouda. Lorsqu’il arriva à ce verset : « Voici les dernières paroles de David » (2 S 23, 1), il lui dit : « Dernières » — on en déduit qu’il y en a de premières. Les premières, quelles sont-elles ?
זוטרא בר טוביה הוה קפסיק סידרא קמיה דרב יהודה כי מטא להאי פסוקא (שמואל ב כג, א) ואלה דברי דוד האחרונים א"ל אחרונים מכלל דאיכא ראשונים ראשונים מאי נינהו
Il se tut et ne lui dit rien. Il lui redit : « Dernières » — on en déduit qu’il y en a de premières ; les premières, quelles sont-elles ? Il lui répondit : Qu’en penses-tu ? Celui qui ne connaît pas l’explication de ce verset n’est pas un grand homme ? Il comprit qu’il avait pris la chose à cœur, et il observa sur lui-même la réprimande pendant un jour.
שתיק ולא אמר ליה ולא מידי הדר א"ל אחרונים מכלל דאיכא ראשונים ראשונים מאי היא א"ל מאי דעתך דלא ידע פירושא דהאי קרא לאו גברא רבה הוא ידע דנקט מילתא בדעתיה נהג נזיפותא בנפשיה חד יומא
Quoi qu’il en soit, pour ce qui nous occupe : « dernières » — on en déduit qu’il y en a de premières ; les premières, quelles sont-elles ? « David adressa au Seigneur les paroles de ce cantique, le jour où le Seigneur le délivra de la main de tous ses ennemis et de la main de Saül » (2 S 22, 1).
ודאתן עלה מיהא אחרונים מכלל דאיכא ראשונים ראשונים מאי היא (שמואל ב כב, א) וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומכף שאול
Le Saint, béni soit-Il, dit à David : David, tu chantes un cantique sur la chute de Saül ? Si tu avais été Saül et lui David, J’aurais fait périr bien des David devant lui !
אמר לו הקב"ה לדוד דוד שירה אתה אומר על מפלתו של שאול אלמלי אתה שאול והוא דוד איבדתי כמה דוד מפניו
C’est ce qui est écrit : « Chiggayon de David, qu’il chanta au Seigneur au sujet de Kouch, le Benjaminite » (Ps 7, 1). Son nom était-il donc Kouch ? Son nom n’était-il pas Saül ? Mais de même que le Kouchite se distingue par sa peau, de même Saül se distinguait par ses actes.
היינו דכתיב (תהלים ז, א) שגיון לדוד אשר שר לה' על דברי כוש בן ימיני וכי כוש שמו והלא שאול שמו אלא מה כושי משונה בעורו אף שאול משונה במעשיו
De même, tu dis : « au sujet de la femme kouchite qu’il avait prise » (Nb 12, 1). Son nom était-il donc Kouchite ? Son nom n’était-il pas Tsippora ? Mais de même que la Kouchite se distingue par sa peau, de même Tsippora se distinguait par ses actes. De même, tu dis : « Éved-Mélekh le Kouchite apprit » (Jr 38, 7). Son nom était-il donc Kouchite ? Son nom n’était-il pas Sédécias ? Mais de même que le Kouchite se distingue par sa peau, de même Sédécias se distinguait par ses actes.
כיוצא בדבר אתה אומר (במדבר יב, א) על אודות האשה הכושית אשר לקח וכי כושית שמה והלא ציפורה שמה אלא מה כושית משונה בעורה אף ציפורה משונה במעשיה כיוצא בדבר אתה אומר (ירמיהו לח, ז) וישמע עבד מלך הכושי וכי כושי שמו והלא צדקיה שמו אלא מה כושי משונה בעורו אף צדקיה משונה במעשיו
De même, tu dis : « N’êtes-vous pas pour Moi comme les fils des Kouchites, [maison d’]Israël ? » (Am 9, 7). Leur nom est-il donc Kouchites ? Leur nom n’est-il pas Israël ? Mais de même que le Kouchite se distingue par sa peau, de même Israël se distingue par ses actes de toutes les nations.
כיוצא בדבר אתה אומר (עמוס ט, ז) הלא כבני כושיים אתם לי (בית) ישראל וכי כושיים שמן והלא ישראל שמן אלא מה כושי משונה בעורו אף ישראל משונין במעשיהן מכל האומות
Rabbi Chmouel bar Na’hmani a dit au nom de Rabbi Yonatan : Que signifie ce qui est écrit : « Oracle de David fils de Jessé, oracle de l’homme élevé bien haut » (2 S 23, 1) ? Oracle de David fils de Jessé, qui a élevé le joug du repentir.
א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מאי דכתיב (שמואל ב כג, א) נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על נאם דוד בן ישי שהקים עולה של תשובה
« Le Dieu d’Israël a dit, le Rocher d’Israël m’a parlé : Celui qui domine sur l’homme est le juste, qui domine par la crainte de Dieu » (2 S 23, 3). Que veut-il dire ? Rabbi Abbahou a dit : Voici ce qu’il veut dire : Le Dieu d’Israël a dit, le Rocher d’Israël m’a parlé : Moi, Je domine sur l’homme ; qui domine sur Moi ? Le juste : car Je prononce un décret, et lui l’annule.
(שמואל ב כג, ג) אמר אלהי ישראל לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלהים מאי קאמר א"ר אבהו ה"ק אמר אלהי ישראל לי דבר צור ישראל אני מושל באדם מי מושל בי צדיק שאני גוזר גזרה ומבטלה
« Voici les noms des vaillants de David : Yochev-Bachevet, etc. » (2 S 23, 8). Que veut-il dire ? Rabbi Abbahou a dit : Voici ce qu’il veut dire : Voici les noms des prouesses de David.
(שמואל ב כג, ח) אלה שמות הגבורים אשר לדוד יושב בשבת וגו' מאי קאמר א"ר אבהו ה"ק ואלה שמות גבורותיו של דוד
« Assis en séance » : lorsqu’il siégeait à l’académie, il ne s’asseyait pas sur des coussins et des couvertures, mais à même le sol. Car tant que son maître ’Ira le Yaïrite était en vie, celui-ci enseignait aux rabbins sur des coussins et des couvertures ; lorsqu’il mourut, David enseignait aux rabbins et s’asseyait à même le sol. Ils lui dirent : Que le maître s’assoie sur des coussins et des couvertures ! Il ne l’accepta pas.
יושב בשבת בשעה שהיה יושב בישיבה לא היה יושב על גבי כרים וכסתות אלא על גבי קרקע דכל כמה דהוה רביה עירא היאירי קיים הוה מתני להו לרבנן על גבי כרים וכסתות כי נח נפשיה הוה מתני דוד לרבנן והוה יתיב על גבי קרקע אמרו ליה ליתיב מר אכרים וכסתות לא קביל עליה
« Ta’hkemoni » : Rav a dit : Le Saint, béni soit-Il, lui dit : Puisque tu t’es abaissé, tu seras comme Moi [kamoni] : car Je prononce un décret, et toi tu l’annules.
תחכמוני אמר רב אמר לו הקב"ה הואיל והשפלת עצמך תהא כמוני שאני גוזר גזרה ואתה מבטלה
« Chef des trois » : tu seras chef parmi les trois patriarches. « C’est Adino l’Etsnite » : lorsqu’il était assis à s’occuper de la Torah, il se faisait souple [me’aden] comme un ver ; et lorsqu’il sortait à la guerre, il se faisait dur comme du bois [ets].
ראש השלישים תהא ראש לשלשת אבות הוא עדינו העצני כשהיה יושב ועוסק בתורה היה מעדן עצמו כתולעת ובשעה שיוצא למלחמה היה מקשה עצמו כעץ
« Sur huit cents tués en une seule fois » : il lançait une flèche et faisait tomber huit cents tués en une seule fois, et il soupirait pour les deux cents [manquants], car il est écrit : « Comment un seul en poursuivrait-il mille ? » (Dt 32, 30).
על שמונה מאות חלל בפעם אחת שהיה זורק חץ ומפיל שמונה מאות חלל בפעם אחת והיה מתאנח על מאתים דכתיב (דברים לב, ל) איכה ירדף אחד אלף
Une voix céleste sortit et dit : « Sauf dans l’affaire d’Urie le Hittite » (1 R 15, 5).
יצתה בת קול ואמרה (מלכים א טו, ה) רק בדבר אוריה החתי
Rabbi Tan’houm, fils de Rabbi ’Hiya, homme de Kefar Akko, a dit au nom de Rabbi Yaakov bar A’ha, au nom de Rabbi Simlaï — et certains disent : Rabbi Tan’houm a dit au nom de Rav Houna, et certains disent : Rav Houna l’a dit seul :
אמר רבי תנחום בריה דרבי חייא איש כפר עכו אמר רבי יעקב בר אחא אמר ר' שמלאי ואמרי לה אמר ר' תנחום אמר רב הונא ואמרי לה אמר רב הונא לחודיה
Original : Moed Katan 16b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.