deux cent soixante-dix-sept.
מאתים ושבעים ושבעה
Sanhédrin 18a סנהדרין
Structure du débat :Michna 1Baraïta 1Objection 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Mais n’est-il pas enseigné dans une baraïta : Rabbi dit : deux cent soixante-dix-huit ? — Ce n’est pas difficile : ceci [selon] Rabbi Yehouda, cela [selon] les Rabbanan.
והתניא רבי אומר מאתים שבעים ושמנה לא קשיא הא רבי יהודה הא רבנן
Nos maîtres ont enseigné : « Et tu établiras sur eux des chefs de milliers, des chefs de centaines, des chefs de cinquantaines et des chefs de dizaines » (Ex 18, 21). Les chefs de milliers : six cents ; les chefs de centaines : six mille ; les chefs de cinquantaines : douze mille ; les chefs de dizaines : soixante mille. Il se trouve que les juges d’Israël étaient soixante-dix-huit mille six cents.
תנו רבנן (שמות יח, כא) ושמת עליהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות שרי אלפים שש מאות שרי מאות ששת אלפים שרי חמשים שנים עשר אלף שרי עשרות ששת ריבוא נמצאו דייני ישראל שבעת ריבוא ושמונת אלפים ושש מאות:
Nous reviendrons à toi, [chapitre] « Les procès pécuniaires ».
הדרן עלך דיני ממונות
MICHNA: Le grand-prêtre juge et on le juge ; il témoigne et on témoigne contre lui ; il accomplit la ’halitsa et on accomplit la ’halitsa avec sa femme ; on épouse sa femme par lévirat, mais lui n’épouse pas par lévirat, parce qu’il lui est interdit [d’épouser] une veuve.
מתני׳ כהן גדול דן ודנין אותו מעיד ומעידין אותו חולץ וחולצין לאשתו ומייבמין את אשתו אבל הוא אינו מייבם מפני שהוא אסור באלמנה
Si un mort [de ses proches] lui meurt, il ne sort pas derrière le cercueil ; mais quand ils sont cachés [à sa vue], lui est visible ; quand ils sont visibles, lui est caché ; et il sort avec eux jusqu’à l’entrée de la porte de la ville. Ce sont les paroles de Rabbi Meïr.
מת לו מת אינו יוצא אחר המטה אלא הן נכסין והוא נגלה הן נגלין והוא נכסה ויוצא עמהן עד פתח שער העיר דברי ר"מ
Rabbi Yehouda dit : Il ne sort pas du Sanctuaire, car il est dit : « Et du Sanctuaire il ne sortira pas » (Lv 21, 12).
רבי יהודה אומר אינו יוצא מן המקדש משום שנאמר (ויקרא כא, יב) ומן המקדש לא יצא
Et lorsqu’il console d’autres [endeuillés], l’usage est que tout le peuple passe l’un après l’autre, et le préposé le place au milieu, entre lui et le peuple. Et lorsqu’il est consolé par d’autres, tout le peuple lui dit : « Nous sommes ton expiation », et il leur dit : « Soyez bénis du Ciel. » Et lorsqu’on lui sert le repas de deuil, tout le peuple est étendu à terre, et lui est étendu sur le banc.
וכשהוא מנחם אחרים דרך כל העם עוברין בזה אחר זה והממונה ממצעו בינו לבין העם וכשהוא מתנחם מאחרים כל העם אומרים לו אנו כפרתך והוא אומר להן תתברכו מן השמים וכשמברין אותו כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הספסל
Le roi ne juge pas et on ne le juge pas ; il ne témoigne pas et on ne témoigne pas contre lui ; il n’accomplit pas la ’halitsa et on n’accomplit pas la ’halitsa avec sa femme ; il n’épouse pas par lévirat et on n’épouse pas sa femme par lévirat. Rabbi Yehouda dit : S’il veut accomplir la ’halitsa ou épouser par lévirat, qu’on se souvienne de lui en bien. On lui répondit : On ne l’écoute pas.
המלך לא דן ולא דנין אותו לא מעיד ולא מעידין אותו לא חולץ ולא חולצין לאשתו לא מייבם ולא מייבמין לאשתו רבי יהודה אומר אם רצה לחלוץ או לייבם זכור לטוב אמרו לו אין שומעין לו
Et on n’épouse pas sa veuve. Rabbi Yehouda dit : Le roi épouse la veuve d’un roi, car c’est ce que nous trouvons chez David, qui épousa la veuve de Saül, car il est dit : « Je t’ai donné la maison de ton maître et les femmes de ton maître en ton sein » (2 S 12, 8).
ואין נושאין אלמנתו ר' יהודה אומר נושא המלך אלמנתו של מלך שכן מצינו בדוד שנשא אלמנתו של שאול שנאמר (שמואל ב יב, ח) ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדוניך בחיקך:
GUEMARA: « Le grand-prêtre juge. » C’est évident ! — « On le juge » lui était nécessaire. — Cela aussi est évident : si on ne le jugeait pas, comment jugerait-il ? N’est-il pas écrit : « Rassemblez-vous et rassemblez-vous (hitkocheshou vakochou) » (So 2, 1), et Rech Lakich a dit : Pare-toi toi-même, et ensuite pare les autres !
גמ׳ כהן גדול דן פשיטא דנין אותו איצטריכא ליה הא נמי פשיטא אי לא דיינינן ליה איהו היכי דיין והכתיב (צפניה ב, א) התקוששו וקושו ואמר ר"ל קשט עצמך ואחר כך קשט אחרים
C’est plutôt que, puisqu’il voulait enseigner : « le roi ne juge pas et on ne le juge pas », il a enseigné aussi : « le grand-prêtre juge et on le juge ». Et si tu veux, dis : il nous apprend ceci, comme il est enseigné dans une baraïta : Le grand-prêtre qui a tué une personne intentionnellement est mis à mort ; par inadvertance, il s’exile ; et il transgresse un commandement positif et un interdit ; et il est comme un homme ordinaire en toutes choses.
אלא איידי דקא בעי למיתני מלך לא דן ולא דנין אותו תנא נמי כה"ג דן ודנין ואי בעית אימא הא קמ"ל כדתניא כהן גדול שהרג את הנפש במזיד נהרג בשוגג גולה ועובר על עשה ועל לא תעשה והרי הוא כהדיוט לכל דבריו
« Intentionnellement, il est mis à mort » : c’est évident ! — « Par inadvertance, il s’exile » lui était nécessaire.
במזיד נהרג פשיטא בשוגג גולה איצטריכא ליה
Cela aussi est évident ! — C’était nécessaire : il m’aurait pu venir à l’esprit de dire : puisqu’il est écrit : « Et il y demeurera jusqu’à la mort du grand-prêtre » (Nb 35, 25), disons : quiconque a un remède par le retour, qu’il s’exile ; celui qui n’a pas de remède par le retour, qu’il ne s’exile pas, car nous avons appris dans la Michna :
הא נמי פשיטא איצטריך ס"ד אמינא הואיל וכתיב (במדבר לה, כה) וישב בה עד מות הכהן הגדול אימא כל דאית ליה תקנתא בחזרה ליגלי דלית ליה תקנתא בחזרה לא ליגלי דתנן
Original : Sanhedrin 18a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.