qui ne se paie pas selon la valeur du principal, elle a enseigné aussi le demi-dommage, qui est un paiement qui ne se paie pas selon la valeur du principal ; et comme elle voulait enseigner le demi-dommage, elle a enseigné aussi le dommage [entier].
שאינו משתלם בראש הוא תנא נמי חצי נזק דממון שאינו משתלם בראש הוא ואיידי דקא בעי למיתנא חצי נזק תנא נמי נזק:
Trois [juges] : d’où le savons-nous ? Car nos maîtres ont enseigné : « Le maître de la maison s’approchera d’Elohim » (Ex 22, 7) : voilà un ; « devant Elohim viendra la cause des deux » (Ex 22, 8) : voilà deux ; « celui qu’Elohim condamnera » (Ex 22, 8) : voilà trois. Telles sont les paroles de Rabbi Yochiya.
שלשה מנלן דתנו רבנן (שמות כב, ז) ונקרב בעל הבית אל האלהים הרי כאן אחד (שמות כב, ח) עד האלהים יבא דבר שניהם הרי כאן שנים (שמות כב, ח) אשר ירשיעון אלהים הרי כאן שלשה דברי רבי יאשיה
Rabbi Yonatan dit : le premier est dit en tête, et on n’interprète pas les [mentions] en tête ; mais « devant Elohim viendra la cause des deux » : voilà un ; « celui qu’Elohim condamnera » : voilà deux ; et un tribunal ne doit pas être en nombre pair, on leur en ajoute encore un : voilà trois.
ר' יונתן אומר ראשון תחילה נאמר ואין דורשין תחילות אלא עד האלהים יבא דבר שניהם הרי כאן אחד אשר ירשיעון אלהים הרי כאן שנים ואין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כאן שלשה
Faut-il dire qu’ils divergent sur la question de savoir si l’on interprète les [mentions] en tête, l’un étant d’avis qu’on les interprète et l’autre qu’on ne les interprète pas ? — Non, tout le monde admet qu’on n’interprète pas les [mentions] en tête ; mais Rabbi Yochiya te dira : s’il en est ainsi, que le verset dise « le maître de la maison s’approchera du juge » ; pourquoi « d’Elohim » ? Déduis-en que c’est pour le compte.
נימא בדורשין תחילות קמיפלגי דמר סבר דורשין תחילות ומר סבר אין דורשין תחילות לא דכולי עלמא אין דורשין תחילות אמר לך ר' יאשיה אם כן נימא קרא ונקרב בעל הבית אל השופט מאי אל האלהים ש"מ למניינא
Et Rabbi Yochiya n’admet-il pas [l’exigence d’]un tribunal qui puisse pencher ? N’a-t-on pas enseigné : Rabbi Eliézer, fils de Rabbi Yossé le Galiléen, dit : que nous apprend [le verset] : « pour pencher selon la majorité, pour faire pencher » (Ex 23, 2) ? La Torah a dit : fais-toi un tribunal qui puisse pencher.
ור' יאשיה לית ליה ב"ד נוטה והתניא רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר מה תלמוד לומר (שמות כג, ב) לנטות אחרי רבים להטות התורה אמרה עשה לך ב"ד נוטה
Il pense comme Rabbi Yehouda, qui dit : soixante-dix ; car nous avons appris : le grand Sanhédrin était de soixante et onze ; Rabbi Yehouda dit : soixante-dix.
סבר לה כרבי יהודה דאמר שבעים דתנן סנהדרי גדולה היתה של שבעים ואחד ר' יהודה אומר שבעים
Admettons que tu aies entendu cela de Rabbi Yehouda à propos du grand Sanhédrin, au sujet duquel des versets sont écrits ; mais à propos des autres tribunaux, l’as-tu entendu de lui ?
אימר דשמעת ליה לרבי יהודה בסנהדרי גדולה דכתיבי קראי בשאר בי דינא מי שמעת ליה
Et si tu dis qu’il n’y a pas de différence, n’avons-nous pas appris : l’imposition des mains des anciens et la nuque brisée de la génisse, par trois, telles sont les paroles de Rabbi Chimon ; Rabbi Yehouda dit : par cinq.
וכי תימא לא שנא והתנן סמיכת זקנים ועריפת עגלה בשלשה דברי ר' שמעון ר' יהודה אומר בחמשה
Et nous avons dit : quelle est la raison de Rabbi Yehouda ? « Les anciens imposeront [les mains] » (Lv 4, 15) : deux ; « les anciens de » : deux ; et un tribunal ne doit pas être en nombre pair, on leur en ajoute encore un : voilà cinq.
ואמרינן מאי טעמא דרבי יהודה (ויקרא ד, טו) וסמכו שנים זקני שנים ואין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כאן ה'
[La position] de Rabbi Yochiya va plus loin que celle de Rabbi Yehouda : car Rabbi Yehouda n’admet pas [ce principe] pour le grand Sanhédrin, mais pour les autres tribunaux il l’admet ; tandis que Rabbi Yochiya ne l’admet pas non plus pour les autres tribunaux. Mais alors, que fait-il de ce [verset] « pour pencher » ? Il l’applique aux procès capitaux,
דרבי יאשיה עדיפא מדר' יהודה דאילו ר' יהודה בסנהדרי גדולה הוא דלית ליה הא בשאר בי דינא אית ליה ור' יאשיה בשאר בי דינא נמי לית ליה ואלא האי לנטות מאי עביד ליה מוקים לה בדיני נפשות
mais pas aux procès en matière d’argent. Mais alors, ce que nous avons appris : si deux disent « innocent » et un dit « coupable », il est innocent ; si deux disent « coupable » et un dit « innocent », il est coupable — faut-il dire que ce n’est pas selon Rabbi Yochiya ?
אבל בדיני ממונות לא אלא הא דתנן שנים אומרים זכאי ואחד אומר חייב זכאי שנים אומרים חייב ואחד אומר זכאי חייב נימא דלא כרבי יאשיה
Tu peux même dire [que c’est selon]Rabbi Yochiya : il le déduit par un raisonnement a fortiori à partir des procès capitaux. Si pour les procès capitaux, qui sont plus graves, le Miséricordieux a dit : suis la majorité, à plus forte raison pour les procès en matière d’argent !
אפילו תימא רבי יאשיה מייתי לה בקל וחומר מדיני נפשות ומה דיני נפשות דחמירי אמר רחמנא זיל בתר רובא דיני ממונות לא כל שכן:
Nos maîtres ont enseigné : les procès en matière d’argent, par trois ; Rabbi dit : par cinq, afin que le jugement soit conclu par trois. — Parmi trois, le jugement n’est-il donc pas conclu par deux ? — Voici ce qu’il veut dire : parce que le jugement est conclu par trois. Il en ressort qu’il est d’avis que les trois [juges], là où ils sont écrits, sont écrits à propos de la conclusion du jugement.
תנו רבנן דיני ממונות בשלשה רבי אומר בחמשה כדי שיגמר הדין בשלשה אטו בתלתא מי לא גמר דינא בתרי הכי קאמר מפני שגמר דין בשלשה אלמא קסבר תלתא כי כתיבי בגמר דינא כתיבי
Rabbi Abbahou s’en prend à cela : mais alors, que le grand Sanhédrin exige cent quarante et un [juges], afin que le jugement soit conclu par soixante et onze, et que le petit Sanhédrin exige quarante-cinq, afin que le jugement soit conclu par vingt-trois !
מגדף בה רבי אבהו אלא מעתה תהא סנהדרי גדולה צריכה מאה וארבעים ואחד כדי שיגמר הדין בשבעים ואחד ותהא סנהדרי קטנה צריכה ארבעים וחמשה כדי שיגמר הדין בשלשה ועשרים
Mais [non] : « Rassemble-moi soixante-dix hommes » (Nb 11, 16), a dit le Miséricordieux : dès le moment du rassemblement, soixante-dix. « L’assemblée jugera… et l’assemblée sauvera » (Nb 35, 24-25) : de même, dès le moment où l’assemblée juge. Ainsi aussi : « Le maître de la maison s’approchera d’Elohim » (Ex 22, 7) : dès le moment où l’on s’approche, trois.
אלא (במדבר יא, טז) אספה לי שבעים איש אמר רחמנא משעת אסיפה שבעים (במדבר לה, כד) ושפטו העדה והצילו העדה נמי משעת שפיטת העדה הכי נמי (שמות כב, ז) ונקרב בעל הבית אל האלהים משעת קריבה שלשה
Mais voici plutôt la raison de Rabbi : « celui que les Elohim condamneront » (Ex 22, 8)[verbe au pluriel] : deux. Il est dit Elohim en bas, et il est dit Elohim en haut : de même qu’en bas [il s’agit de] deux, de même en haut [il s’agit de] deux. Et un tribunal ne doit pas être en nombre pair : on leur en ajoute encore un, voilà donc cinq.
אלא היינו טעמא דרבי (שמות כב, ח) אשר ירשיעון אלהים תרי נאמר אלהים למטה ונאמר אלהים למעלה מה למטה שנים אף למעלה שנים ואין בית דין שקול מוסיפין עליהם עוד אחד הרי כאן חמשה
Original : Sanhedrin 3b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.