Tous les jours [du procès], on interroge les témoins au moyen d’un substitut : « Que Yossé frappe Yossé. »
בכל יום דנין את העדים בכינוי יכה יוסי את יוסי
Sanhédrin 56a סנהדרין
Structure du débat :Baraïta 3Question 3
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Une fois le jugement conclu, on ne met pas à mort sur la base du substitut ; mais on fait sortir tout le monde, on interroge le plus important d’entre eux et on lui dit : « Dis explicitement ce que tu as entendu. » Et il le dit, et les juges se tiennent debout, déchirent [leurs vêtements] et ne recousent pas.
נגמר הדין לא הורגין בכינוי אלא מוציאין כל אדם לחוץ שואלין את הגדול שביניהן ואומר לו אמור מה ששמעת בפירוש והוא אומר והדיינין עומדין על רגליהן וקורעין ולא מאחין
Le deuxième dit : « Moi aussi, comme lui », et le troisième dit : « Moi aussi, comme lui. »
והשני אומר אף אני כמוהו והשלישי אומר אף אני כמוהו:
GUEMARA: Il est enseigné : [il n’est passible] que lorsqu’il maudit le Nom par le Nom.
גמ׳ תנא עד שיברך שם בשם
D’où ces paroles ? Chmouel a dit : Parce que le verset dit : « Celui qui maudit (nokev) le Nom, etc. ; quand il maudit le Nom, il sera mis à mort » (Lv 24, 16).
מנהני מילי אמר שמואל דאמר קרא (ויקרא כד, טז) ונוקב שם וגו' בנקבו שם יומת
D’où [sait-on] que ce nokev signifie « maudire » ? Car il est écrit : « Comment maudirais-je (ekov) celui que Dieu n’a pas maudit (kabo) ? » (Nb 23, 8). Et son avertissement vient d’ici : « Tu ne maudiras pas Dieu » (Ex 22, 27).
ממאי דהאי נוקב לישנא דברוכי הוא דכתיב (במדבר כג, ח) מה אקב לא קבה אל ואזהרתיה מהכא (שמות כב, כז) אלהים לא תקלל
Mais dis plutôt [que cela signifie] percer, car il est écrit : « Il perça (vayikov) un trou dans son couvercle » (2 R 12, 10), et son avertissement viendrait d’ici : « Vous effacerez leur nom […] ; vous n’agirez pas ainsi envers l’Éternel votre Dieu » (Dt 12, 3-4) !
ואימא מיברז הוא דכתיב (מלכים ב יב, י) ויקב חור בדלתו ואזהרתיה מהכא (דברים יב, ג) ואבדתם את שמם לא תעשון כן לה' אלהיכם
Il faut [maudire] le Nom par le Nom, et ce n’est pas le cas.
בעינא שם בשם וליכא
Mais dis qu’il pose deux Noms l’un sur l’autre et les perce ? — C’est percer puis percer encore. Et dis qu’il grave le Nom sur le tranchant d’un couteau et perce avec celui-ci ? — C’est la pointe du couteau qui perce.
ואימא דמנח שני שמות אהדדי ובזע להו ההוא נוקב וחוזר ונוקב הוא ואימא דחייק שם אפומא דסכינא ובזע בה ההוא חורפא דסכינא הוא דקא בזע
Dis plutôt [que cela signifie] énoncer distinctement le Nom, car il est écrit : « Moïse et Aaron prirent ces hommes qui avaient été désignés (nikvou) par leurs noms » (Nb 1, 17), et son avertissement viendrait d’ici : « Tu craindras l’Éternel ton Dieu » (Dt 6, 13) !
אימא פרושי שמיה הוא דכתיב (במדבר א, יז) ויקח משה ואהרן את האנשים האלה אשר נקבו בשמות ואזהרתיה מהכא (דברים ו, יג) את ה' אלהיך תירא
D’une part, il faut [maudire] le Nom par le Nom, et ce n’est pas le cas ; de plus, ce serait un avertissement sous forme de commandement positif, et un avertissement sous forme de commandement positif ne compte pas comme un avertissement.
חדא דבעינא שם בשם וליכא ועוד הויא ליה אזהרת עשה ואזהרת עשה לא שמה אזהרה
Et si tu veux, dis : Le verset dit : « Il maudit (vayikov) et blasphéma (vaykalel) » (Lv 24, 11), pour dire que nokev signifie malédiction.
ואיבעית אימא אמר קרא (ויקרא כד, יא) ויקב ויקלל למימרא דנוקב קללה הוא
Mais peut-être [n’est-il passible] que s’il fait les deux ? Ne le pense pas, car il est écrit : « Fais sortir celui qui a blasphémé » (Lv 24, 14), et il n’est pas écrit : « Fais sortir celui qui a maudit et blasphémé » ; déduis-en que c’est une seule et même chose.
ודילמא עד דעבד תרוייהו לא סלקא דעתך דכתיב (ויקרא כד, יד) הוצא את המקלל ולא כתיב הוצא את הנוקב והמקלל שמע מינה חדא היא
Nos maîtres ont enseigné : « Un homme » : que nous apprend [la répétition] « un homme, un homme » ? À inclure les idolâtres, qui sont avertis au sujet de la malédiction du Nom comme Israël ; et ils ne sont mis à mort que par l’épée, car toute peine de mort mentionnée pour les descendants de Noé n’est que par l’épée.
תנו רבנן איש מה ת"ל איש איש לרבות את העובדי כוכבים שמוזהרין על ברכת השם כישראל ואינן נהרגין אלא בסייף שכל מיתה האמורה בבני נח אינה אלא בסייף
Mais cela se déduit-il d’ici ? Cela se déduit de là : « l’Éternel », c’est la malédiction du Nom !
והא מהכא נפקא מהתם נפקא ה' זו ברכת השם
Rabbi Yits’hak Nappa’ha a dit : [Ce verset] n’est nécessaire que pour inclure les substituts [du Nom], et selon Rabbi Meïr.
אמר ר' יצחק נפחא לא נצרכא אלא לרבותא הכינויין ואליבא דרבי מאיר
Car il est enseigné : « Un homme, un homme qui maudit son Dieu portera son péché » (Lv 24, 15) : que nous apprend le verset ? N’est-il pas déjà dit : « Celui qui maudit le Nom de l’Éternel sera mis à mort » (Lv 24, 16) ? Puisqu’il est dit : « Celui qui maudit le Nom sera mis à mort », on pourrait croire qu’il n’est passible que pour le Nom propre seulement ; d’où [sait-on qu’il faut] inclure tous les substituts ? Le verset dit : « un homme qui maudit son Dieu », de toute manière. Telles sont les paroles de Rabbi Meïr.
דתניא (ויקרא כד, טו) איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו מה תלמוד לומר והלא כבר נאמר (ויקרא כד, טז) ונוקב שם ה' מות יומת לפי שנאמר ונוקב שם מות יומת יכול לא יהא חייב אלא על שם המיוחד בלבד מניין לרבות כל הכינויין תלמוד לומר איש כי יקלל אלהיו מכל מקום דברי רבי מאיר
Et les Sages disent : pour le Nom propre, [il est passible] de mort ; pour les substituts, [il est soumis] à un avertissement.
וחכמים אומרים על שם המיוחד במיתה ועל הכינויין באזהרה
Et cela diverge de [l’opinion de] Rabbi Mayacha, car Rabbi Mayacha a dit : Un descendant de Noé qui a maudit le Nom au moyen des substituts est, selon les Rabbanan, passible.
ופליגא דרבי מיישא דאמר רבי מיישא בן נח שבירך את השם בכינויים לרבנן חייב
Quelle en est la raison ? Parce que le verset dit : « l’étranger comme l’autochtone » (Lv 24, 16) : c’est pour l’étranger [converti] et l’autochtone qu’il faut qu’il maudisse le Nom [propre], mais l’idolâtre [est passible] même pour un substitut.
מאי טעמא דאמר קרא (ויקרא כד, טז) כגר כאזרח גר ואזרח הוא דבעינן בנקבו שם אבל עובד כוכבים אפילו בכינוי
Et Rabbi Meïr, que fait-il de ce « l’étranger comme l’autochtone » ? L’étranger [converti] et l’autochtone [sont punis] par lapidation, mais l’idolâtre par l’épée. Il serait venu à l’esprit de dire : puisqu’ils ont été inclus, ils ont été inclus [dans la lapidation] ; [le verset] nous apprend [que non].
ורבי מאיר האי כגר כאזרח מאי עביד ליה גר ואזרח בסקילה אבל עובד כוכבים בסייף סלקא דעתך אמינא הואיל ואיתרבו איתרבו קמ"ל
Et Rabbi Yits’hak Nappa’ha, selon les Rabbanan, que fait-il de ce « l’étranger comme l’autochtone » ? C’est pour l’étranger [converti] et l’autochtone qu’il faut [maudire] le Nom par le Nom, mais pour l’idolâtre, il n’est pas nécessaire [de maudire] le Nom par le Nom.
ורבי יצחק נפחא אליבא דרבנן האי כגר כאזרח מאי עביד ליה גר ואזרח הוא דבעינן שם בשם אבל עובד כוכבים לא בעינן שם בשם
Pourquoi ai-je besoin de « un homme, un homme » ? La Torah a parlé selon le langage des hommes.
איש איש למה לי דיברה תורה כלשון בני אדם
Nos maîtres ont enseigné : Les descendants de Noé ont reçu sept commandements : les lois [la justice], [l’interdit de] la malédiction du Nom, l’idolâtrie, les unions interdites, l’effusion de sang, le vol et le membre [arraché] d’un animal vivant.
תנו רבנן שבע מצות נצטוו בני נח דינין וברכת השם ע"ז גילוי עריות ושפיכות דמים וגזל ואבר מן החי
Original : Sanhedrin 56a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.