ne le tient pas pour innocent, mais le tribunal d’en bas le fait fouetter et le tient [ainsi] pour innocent.
אין מנקין אותו אבל בית דין של מטה מלקין אותו ומנקין אותו
Temoura 3b תמורה
Structure du débat :Question 1Objection 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Rav Papa dit à Abayé : Mais dis plutôt qu’il n’aura aucune innocence ! Il lui répondit : S’il en était ainsi, que le verset écrive « il ne tiendra pas pour innocent » et se taise ; pourquoi ai-je besoin de « l’Éternel » ? C’est le tribunal d’en haut qui ne le tient pas pour innocent, mais le tribunal d’en bas le fait fouetter et le tient pour innocent.
א"ל רב פפא לאביי ואימא לא תיהוי ליה נקיות כלל א"ל אם כן לכתוב קרא לא ינקה ולישתוק ה' למה לי בית דין של מעלה הוא דאין מנקין אותו אבל ב"ד של מטה מלקין ומנקין אותו
Nous avons trouvé [la règle] pour le serment vain ; pour le serment mensonger, d’où la tirons-nous ? Rabbi Yo’hanan lui-même a dit : « En vain », « en vain » [est écrit] deux fois ; si cela n’est pas nécessaire pour le serment vain, applique-le au serment mensonger, pour lequel il est fouetté.
אשכחן שבועת שוא שבועת שקר מנלן רבי יוחנן דידיה אמר לשוא לשוא שני פעמים אם אינו ענין לשבועת שוא תניהו ענין לשבועת שקר דלוקה
Rabbi Abbahou objecta : Le serment mensonger, de quel cas s’agit-il ? Si l’on dit qu’il a dit « [Je jure] que je ne mangerai pas » et qu’il a mangé, là il a accompli un acte. Mais s’il a dit « que je mangerai » et qu’il n’a pas mangé, est-il fouetté pour cela ? N’a-t-il pas été dit : [S’il a dit :] « Serment que je mangerai ce pain aujourd’hui », que le jour est passé et qu’il ne l’a pas mangé, Rabbi Yo’hanan et Rabbi Chimon ben Lakich disent tous deux qu’il n’est pas fouetté.
מתקיף לה רבי אבהו שבועת שקר היכי דמי אינימא דאמר שלא אוכל ואכל התם הוא מעשה עבד ואלא דאמר שאוכל ולא אכל ההוא מי לקי והאיתמר שבועה שאוכל ככר זה היום ועבר היום ולא אכל רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש אמרי אינו לוקה
Rabbi Yo’hanan dit qu’il n’est pas fouetté parce que c’est une interdiction sans acte, et que pour toute interdiction sans acte on n’est pas fouetté. Et Rech Lakich dit qu’il n’est pas fouetté parce que c’est un avertissement incertain, et que pour tout avertissement incertain on n’est pas fouetté.
ר' יוחנן אומר אינו לוקה דלאו שאין בו מעשה הוא וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו ור"ל אמר אינו לוקה משום דהוה ליה התראת ספק וכל התראת ספק אין לוקין עליו
אלא א"ר אבהו תהא באכלתי ולא אכלתי
Et pourquoi inclut-on « j’ai mangé » [alors] qu’il n’a pas mangé, plutôt que « je mangerai » [alors] qu’il n’a pas mangé ? Rava a dit : La Torah a explicitement inclus le [serment] mensonger comme semblable au [serment] vain : de même que le [serment] vain [porte] sur le passé, de même le [serment] mensonger [porte] sur le passé.
ומאי שנא דקא מרבה אכלתי ולא אכלתי מאוכל ולא אכל אמר רבא בפירוש ריבתה תורה שקר דומה לשוא מה שוא לשעבר אף שקר לשעבר
Rabbi Yirmeya objecta à Rabbi Abbahou : « Serment que je ne mangerai pas ce pain », « serment que je ne le mangerai pas », « serment que je ne le mangerai pas », et il l’a mangé : il n’est coupable qu’une fois. Et c’est cela le serment d’expression [chevouat bitouï], pour lequel on est passible de coups s’il est délibéré, et d’un sacrifice variable [selon les moyens] s’il est involontaire. « C’est cela » vient exclure quoi ? N’est-ce pas pour exclure « j’ai mangé » [alors] qu’il n’a pas mangé, pour lequel on n’est pas fouetté ?
איתיביה רבי ירמיה לרבי אבהו שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכלנה ואכלה אינו חייב אלא אחת וזוהי שבועת ביטוי שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד זוהי למעוטי מאי לאו למעוטי אכלתי ולא אכלתי דלא לקי
Non : « c’est cela », [c’est-à-dire celui] pour lequel, s’il est involontaire, on apporte un sacrifice ; mais pour « j’ai mangé » [alors] qu’il n’a pas mangé, on n’apporte pas de sacrifice. Et de qui est-ce ? De Rabbi Yichmaël, qui dit qu’on n’est coupable que pour l’avenir ; mais être fouetté, il l’est.
לא זו היא דעל שגגתה מייתי קרבן אבל אכלתי ולא אכלתי לא מייתי קרבן ומני רבי ישמעאל היא דאמר אינו חייב אלא על העתיד לבא אבל מילקא לקי
Dis la fin : « Et c’est cela le serment vain, pour lequel on est passible de coups s’il est délibéré, et exempt s’il est involontaire. » « C’est cela » vient exclure quoi ? N’est-ce pas pour exclure « j’ai mangé » [alors] qu’il n’a pas mangé, pour lequel on n’est pas fouetté ?
אימא סיפא זוהי שבועת שוא שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה פטור זוהי למעוטי מאי לאו למעוטי אכלתי ולא אכלתי דלא לקי
Non : « c’est cela », [c’est-à-dire celui] pour lequel, s’il est involontaire, on est exempt de sacrifice ; mais pour « j’ai mangé » [alors] qu’il n’a pas mangé, on apporte un sacrifice. Et de qui est-ce ? De Rabbi Akiva, qui dit qu’on apporte un sacrifice pour le passé.
לא זוהי דעל שגגתה פטור מקרבן אבל אכלתי ולא אכלתי מייתי קרבן ומני ר"ע היא דאמר מביאין קרבן לשעבר
Mais tu as dit que le début est de Rabbi Yichmaël ! Plutôt : puisque la fin est de Rabbi Akiva, le début aussi est de Rabbi Akiva ; et le début ne vient pas exclure « j’ai mangé » [alors] qu’il n’a pas mangé, mais exclure « je mangerai » [alors] qu’il n’a pas mangé.
והא אמרת רישא רבי ישמעאל אלא מדסיפא רבי עקיבא רישא נמי רבי עקיבא ורישא לאו למעוטי אכלתי ולא אכלתי אלא למעוטי אוכל ולא אכל
Et quelle est la différence ? Puisqu’il se tient au futur, il exclut le futur ; puisqu’il se tient au futur, il exclut [aussi] le passé ?
ומאי שנא משום דקאי בלהבא ממעט להבא קאי בלהבא ממעט לשעבר
Et celui qui substitue ? Rabbi Yo’hanan dit au récitant : N’enseigne pas « et celui qui substitue », car par sa parole il a accompli un acte.
ומימר א"ל רבי יוחנן לתנא לא תתני ומימר משום דבדיבורו עשה מעשה
Celui qui maudit son prochain par le Nom, d’où le savons-nous ? Rabbi Éléazar a dit au nom de Rabbi Ochaya : Le verset dit : « Si tu ne prends pas garde » (Dt 28, 58), et il est écrit : « L’Éternel rendra extraordinaires tes coups » (Dt 28, 59). Ce [châtiment] extraordinaire, je ne sais pas ce qu’il est ; lorsqu’il dit : « Le juge le fera étendre et frapper devant lui » (Dt 25, 2), dis donc que ce [châtiment] extraordinaire, ce sont les coups de fouet.
המקלל את חבירו בשם מנלן א"ר אלעזר א"ר אושעיא אמר קרא (דברים כח, נח) אם לא תשמר וכתיב (דברים כח, נט) והפלא ה' את מכותך הפלאה זו איני יודע מהו כשהוא אומר (דברים כה, ב) והפילו השופט והכהו לפניו הוי אומר הפלאה זו מלקות
Dis [que cela vaut] même pour un serment véridique ? Il est écrit explicitement : « Le serment de l’Éternel sera entre eux deux » (Ex 22, 10).
אימר אפילו שבועת אמת בהדיא כתיב (שמות כב, י) שבועת ה' תהיה בין שניהם
Dis que ces paroles valent pour apaiser son prochain, mais qu’être fouetté, il le serait ? Tu ne peux pas le dire, car il est écrit : « Et tu jureras par Son nom » (Dt 6, 13).
אימר הני מילי לפייס את חבירו אבל מילקא לילקי לא מצית אמרת דהכתיב (דברים ו, יג) ובשמו תשבע
Ce [verset] lui est nécessaire pour [l’enseignement] de Rav, car Rav Guidel a dit au nom de Rav : D’où savons-nous qu’on jure d’accomplir les commandements ? Ainsi qu’il est dit : « J’ai juré, et je l’accomplirai, d’observer tes justes jugements » (Ps 119, 106). — Il est écrit un autre verset : « Et tu t’attacheras à Lui, et tu jureras par Son nom » (Dt 10, 20).
ההוא מיבעי ליה לכדרב דאמר רב גידל אמר רב מנין שנשבעין לקיים את המצות שנאמר (תהלים קיט, קו) נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך הכתיב קרא אחרינא (דברים י, כ) ובו תדבק ובשמו תשבע
Mais pourquoi vient-il ? Pour celui qui maudit son prochain par le Nom. Et dis [plutôt] : pour celui qui prononce le Nom divin en vain ! Celui qui maudit son prochain par le Nom serait-il moindre que celui qui prononce le Nom divin en vain ?
אלא למאי אתא למקלל את חבירו בשם ואימא למוציא שם שמים לבטלה מי גרע מקלל את חבירו בשם ממוציא שם שמים לבטלה
Voici ce qui nous pose difficulté : dis que pour celui qui prononce le Nom divin en vain, les coups de fouet lui suffisent ; mais celui qui maudit son prochain par le Nom, puisqu’il commet deux choses — il prononce le Nom divin en vain et il afflige son prochain — les coups de fouet ne lui suffiraient pas.
אנן הכי קא קשיא לן אימא מוציא שם שמים לבטלה תיסגי ליה במלקות אבל מקלל חבירו בשם כיון דקעביד תרתי דקא מפיק שם שמים לבטלה וקמצער ליה לחבריה לא תיסגי ליה במלקות
Original : Temurah 3b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.