’Hamtsan » [le rapace] jusqu’au jour de sa mort.
חמצן עד יום מותו
Yoma 39b יומא
Rabba bar Chila dit : Quel est le verset ? « Mon Dieu, délivre-moi de la main du méchant, de la poigne de l’inique et du rapace [’homets] » (Ps 71, 4). Rava dit : [On le tire] d’ici : « Apprenez à faire le bien, recherchez la justice, redressez l’opprimé [’hamouts] » (Is 1, 17) : faites prospérer l’opprimé, et ne faites pas prospérer le rapace.
אמר רבה בר (בר) שילא מאי קרא (תהלים עא, ד) אלהי פלטני מיד רשע מכף מעול וחומץ רבא אמר מהכא (ישעיהו א, יז) למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ אשרו חמוץ ואל תאשרו חומץ
Les Sages ont enseigné : L’année où Chimon le juste mourut, il leur dit : Cette année il mourra. Ils lui dirent : D’où le sais-tu ? Il leur dit : À chaque Yom Kippour, un vieillard vêtu de blanc et enveloppé de blanc venait à ma rencontre ; il entrait avec moi et sortait avec moi. Et aujourd’hui, un vieillard vêtu de noir et enveloppé de noir est venu à ma rencontre ; il est entré avec moi et n’est pas sorti avec moi. Après la fête, il fut malade sept jours et mourut.
תנו רבנן אותה שנה שמת בה שמעון הצדיק אמר להם בשנה זו הוא מת אמרו לו מניין אתה יודע אמר להם בכל יום הכפורים היה מזדמן לי זקן אחד לבוש לבנים ועטוף לבנים נכנס עמי ויצא עמי והיום נזדמן לי זקן אחד לבוש שחורים ועטוף שחורים נכנס עמי ולא יצא עמי אחר הרגל חלה שבעה ימים ומת
Et ses frères les cohanim s’abstinrent de bénir avec le Nom.
ונמנעו אחיו הכהנים מלברך בשם
Les Sages ont enseigné : Pendant les quarante ans qui précédèrent la destruction du Temple, le sort ne sortait pas dans la main droite, la langue d’écarlate ne blanchissait pas, et la lampe occidentale ne restait pas allumée.
ת"ר ארבעים שנה קודם חורבן הבית לא היה גורל עולה בימין ולא היה לשון של זהורית מלבין ולא היה נר מערבי דולק
Et les portes du Sanctuaire s’ouvraient d’elles-mêmes, jusqu’à ce que Rabban Yo’hanan ben Zakkaï les réprimande. Il lui dit : Sanctuaire, Sanctuaire, pourquoi t’effraies-tu toi-même ? Je sais de toi que ta fin est d’être détruit, et Zacharie fils d’Iddo a déjà prophétisé à ton sujet : « Ouvre tes portes, ô Liban, et que le feu dévore tes cèdres » (Za 11, 1).
והיו דלתות ההיכל נפתחות מאליהן עד שגער בהן רבן יוחנן בן זכאי אמר לו היכל היכל מפני מה אתה מבעית עצמך יודע אני בך שסופך עתיד ליחרב וכבר נתנבא עליך זכריה בן עדוא (זכריה יא, א) פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך
Rabbi Its’hak ben Tavlaï dit : Pourquoi est-il appelé Liban ? Parce qu’il blanchit les fautes d’Israël.
אמר רבי יצחק בן טבלאי למה נקרא שמו לבנון שמלבין עונותיהן של ישראל
Rav Zoutra bar Toviya dit : Pourquoi est-il appelé forêt, comme il est écrit : « la maison de la forêt du Liban » (1 R 10, 17) ? Pour te dire : de même qu’une forêt verdoie, le Temple aussi verdoyait. Car Rav Ochaya dit : Lorsque Salomon bâtit le Temple, il y planta toutes sortes de fruits délicieux en or, et ils produisaient des fruits en leur saison ; et lorsque le vent soufflait sur eux, leurs fruits tombaient, car il est dit : « Son fruit ondoiera comme le Liban » (Ps 72, 16). Et c’est d’eux que vivait le sacerdoce.
אמר רב זוטרא בר טוביה למה נקרא שמו יער דכתיב (מלכים א י, יז) בית יער הלבנון לומר לך מה יער מלבלב אף בית המקדש מלבלב דאמר רב הושעיא בשעה שבנה שלמה בית המקדש נטע בו כל מיני מגדים של זהב והיו מוציאין פירות בזמניהן וכיון שהרוח מנשבת בהן היו נושרין פירותיהן שנאמר (תהלים עב, טז) ירעש כלבנון פריו ומהן היתה פרנסה לכהונה
Et lorsque les idolâtres entrèrent dans le Sanctuaire, ils séchèrent, car il est dit : « la fleur du Liban se flétrit » (Na 1, 4). Et le Saint, béni soit-Il, nous la rendra à l’avenir, car il est dit : « Elle fleurira, elle fleurira et se réjouira, oui, avec allégresse et chants ; la gloire du Liban lui sera donnée » (Is 35, 2).
וכיון שנכנסו עובדי כוכבים להיכל יבשו שנאמר (נחום א, ד) ופרח לבנון אומלל ועתיד הקב"ה להחזירה לנו שנאמר (ישעיהו לה, ב) פרוח תפרח ותגל אף גילת ורנן כבוד הלבנון נתן לה
Il les plaçait sur les deux boucs. Les Sages ont enseigné : Dix fois le grand-prêtre prononce le Nom en ce jour : trois dans la première confession, trois dans la seconde confession, trois pour le bouc émissaire et une pour les sorts.
נתנן על שני השעירים תנו רבנן עשר פעמים מזכיר כהן גדול את השם בו ביום ג' בוידוי ראשון ושלשה בוידוי שני ושלשה בשעיר המשתלח ואחד בגורלות
Et il est déjà arrivé qu’il prononçât le Nom et que sa voix fût entendue à Jéricho. Rabba bar bar ’Hana dit : De Jérusalem à Jéricho, il y a dix parasanges.
וכבר אמר השם ונשמע קולו ביריחו אמר רבה בר בר חנה מירושלים ליריחו עשרה פרסאות
Et le grincement des portes du Sanctuaire s’entendait à huit limites de Chabbat. Les chèvres de Jéricho éternuaient à cause de l’odeur de l’encens. Les femmes de Jéricho n’avaient pas besoin de se parfumer, à cause de l’odeur de l’encens. La fiancée de Jérusalem n’avait pas besoin de se parer [de parfums], à cause de l’odeur de l’encens.
וציר דלתות ההיכל נשמע בשמונה תחומי שבת עזים שביריחו היו מתעטשות מריח הקטורת נשים שביריחו אינן צריכות להתבשם מריח קטורת כלה שבירושלים אינה צריכה להתקשט מריח קטורת
Rabbi Yossé ben Dolgaï dit : Mon père avait des chèvres dans les monts de Mikhmar, et elles éternuaient à cause de l’odeur de l’encens. Rabbi ’Hiya bar Avin dit : Rabbi Yehochoua ben Kor’ha dit : Un vieillard m’a raconté : Une fois, je suis allé à Chilo et j’ai senti l’odeur de l’encens entre ses murs.
אמר רבי (יוסי בן דולגאי) עזים היו לאבא בהרי (מכמר) והיו מתעטשות מריח הקטורת אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה סח לי זקן אחד פעם אחת הלכתי לשילה והרחתי ריח קטורת מבין כותליה
Rabbi Yannaï dit : La sortie du sort de l’urne est indispensable ; le fait de le placer [sur le bouc] n’est pas indispensable. Et Rabbi Yo’hanan dit : Même la sortie n’est pas indispensable.
אמר ר' ינאי עליית גורל מתוך קלפי מעכבת הנחה אינה מעכבת ורבי יוחנן אמר אף עלייה אינה מעכבת
Selon Rabbi Yehouda, qui dit que les actes accomplis en vêtements blancs à l’extérieur ne sont pas indispensables, tous s’accordent que ce n’est pas indispensable. Ils divergent selon Rabbi Ne’hemia : celui qui dit que c’est indispensable [suit] Rabbi Ne’hemia ; et celui qui dit que ce n’est pas indispensable [dit] : cela ne vaut que pour un service, et le tirage au sort n’est pas un service.
אליבא דרבי יהודה דאמר דברים הנעשין בבגדי לבן מבחוץ לא מעכבא כולי עלמא לא פליגי דלא מעכבא כי פליגי אליבא דר' נחמיה מ"ד מעכבא כר' נחמיה ומאן דאמר לא מעכבא הני מילי עבודה הגרלה לאו עבודה היא
Certains disent :
איכא דאמרי
Selon Rabbi Ne’hemia, qui dit que c’est indispensable, tous s’accordent que c’est indispensable.
אליבא דרבי נחמיה דאמר מעכבא כולי עלמא לא פליגי דמעכבא
Ils divergent selon Rabbi Yehouda : celui qui dit que ce n’est pas indispensable [suit] Rabbi Yehouda ; et celui qui dit que c’est indispensable [dit] : ici c’est différent, car le verset le répète : « sur lequel est monté [le sort] », « sur lequel est monté », deux fois (Lv 16, 9-10).
כי פליגי אליבא דר' יהודה מאן דאמר לא מעכבא כרבי יהודה ומאן דאמר מעכבא שאני הכא דתנא ביה קרא אשר עלה אשר עלה תרי זימני
On objecta : C’est une mitsva de tirer au sort, et s’il n’a pas tiré au sort, c’est valide.
מיתיבי מצוה להגריל ואם לא הגריל כשר
Cela va bien selon cette version où tu dis que selon Rabbi Yehouda tous s’accordent que ce n’est pas indispensable : qui [est l’auteur de cette baraïta] ? C’est Rabbi Yehouda.
בשלמא להך לישנא דאמרת אליבא דרבי יהודה כולי עלמא לא פליגי דלא מעכבא הא מני רבי יהודה היא
Original : Yoma 39b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.