Structure du débat :Question 1Récit 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
On la battit : il ne mangea pas ; on la tria : il ne mangea pas. Il leur dit : Peut-être n’est-elle pas soumise à la dîme ? On en préleva la dîme, et il mangea. Il dit : Cette pauvre [bête] va faire la volonté de son Créateur, et vous lui faites manger du tével !
חבטינהו לא אכל נקרינהו לא אכל אמר להו דלמא לא מעשרן עשרינהו ואכל אמר ענייה זו הולכת לעשות רצון קונה ואתם מאכילין אותה טבלים
Mais y est-on astreint ? Or nous avons appris : Celui qui achète [du grain] pour semer ou pour le bétail, de la farine pour les peaux, de l’huile pour la lampe ou de l’huile pour en enduire les ustensiles, est exempt du demaï !
ומי מיחייבא והתנן הלוקח לזרע ולבהמה וקמח לעורות ושמן לנר ושמן לסוך בו את הכלים פטור מהדמאי
Là, il a été dit à ce sujet : Rabbi Yo’hanan a dit : On ne l’a enseigné que lorsqu’on les a achetés dès le départ pour le bétail ; mais si on les a achetés dès le départ pour l’homme et qu’on s’est ravisé pour le bétail, on est tenu de prélever la dîme. Et il a été enseigné : Celui qui achète des fruits au marché pour les manger et se ravise pour [les donner au] bétail, ne les mettra ni devant son bétail ni devant le bétail de son prochain, à moins d’en avoir prélevé la dîme.
התם הא אתמר עלה אמר רבי יוחנן לא שנו אלא שלקחן מתחלה לבהמה אבל לקחן מתחלה לאדם ונמלך עליהם לבהמה חייב לעשר והתניא הלוקח פירות מן השוק לאכילה ונמלך עליהן לבהמה הרי זה לא יתן לא לפני בהמתו ולא לפני בהמת חברו אלא אם כן עישר
Il lui dit : Tu penses peut-être que je me suis interdit par vœu de profiter des Israélites ? Les Israélites sont saints : il y en a qui veulent et n’ont pas, et il y en a qui ont et ne veulent pas ; et il est écrit : « Ne mange pas le pain de l’envieux et ne convoite pas ses mets, car comme il calcule en lui-même, ainsi est-il ; “Mange et bois”, te dira-t-il, mais son cœur n’est pas avec toi » (Pr 23, 6-7). Mais toi, tu veux et tu as.
אמר לו כמדומה אתה שמודר הנאה מישראל אני ישראל קדושים הן יש רוצה ואין לו ויש שיש לו ואינו רוצה וכתיב (משלי כג, ו) אל תלחם [את] לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו כי כמו שער בנפשו כן הוא אכול ושתה יאמר לך ולבו בל עמך ואתה רוצה ויש לך
Lorsqu’il revint, il se trouva qu’il entra par une porte où se tenaient des mules blanches. Il dit : L’ange de la mort est dans la maison de celui-ci, et je prendrais un repas chez lui ?
כי אתא איתרמי על בההוא פיתחא דהוו קיימין ביה כודנייתא חוורתא אמר מלאך המות בביתו של זה ואני אסעוד אצלו
Je les abandonnerai. Tu multiplies le dommage. Je leur couperai les jarrets. Il y a [l’interdit de faire] souffrir les animaux. Je les tuerai. Il y a [l’interdit de] « ne pas détruire » (Dt 20, 19).
מפקרנא להו מפשת היזקא עקרנא להו איכא צער בעלי חיים קטילנא להו איכא (דברים כ, יט) בל תשחית
Il insistait beaucoup auprès de lui ; une montagne s’éleva entre eux. Rabbi pleura et dit : Si [les justes] sont tels de leur vivant, à plus forte raison dans leur mort ! Car Rabbi ’Hama bar ’Hanina a dit : Les justes sont plus grands dans leur mort que de leur vivant, comme il est dit : « Comme on enterrait un homme, voici qu’on vit la bande, et on jeta l’homme dans le tombeau d’Élisée ; l’homme alla toucher les ossements d’Élisée, il revint à la vie et se dressa sur ses pieds » (2 R 13, 21).
הוה קא מבתש ביה טובא גבה טורא בינייהו בכה רבי ואמר מה בחייהן כך במיתתן על אחת כמה וכמה דאמר ר' חמא בר חנינא גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן שנאמר (מלכים ב יג, כא) ויהי הם קוברים איש והנה ראו [את] הגדוד וישליכו את האיש בקבר אלישע וילך ויגע האיש בעצמות אלישע ויחי ויקם על רגליו
Rav Papa dit à Abayé : Mais peut-être était-ce pour accomplir en lui la bénédiction d’Élie, comme il est écrit : « Qu’il y ait, je te prie, une double part de ton esprit sur moi » (2 R 2, 9) ? Il lui répondit : S’il en est ainsi, [que faire de] ce qui a été enseigné : il se tint sur ses pieds, mais ne s’en alla pas chez lui ?
אמר ליה רב פפא לאביי ודילמא לקיומי ביה ברכתא דאליהו דכתיב (מלכים ב ב, ט) ויהי נא פי שנים ברוחך אלי אמר ליה אי הכי היינו דתניא על רגליו עמד ולביתו לא הלך
Mais en quoi [la bénédiction] s’est-elle accomplie ? Comme l’a dit Rabbi Yo’hanan : Il guérit la lèpre de Naaman, qui équivaut à la mort, comme il est dit : « Qu’elle ne soit pas, je te prie, comme un mort » (Nb 12, 12).
אלא במה איקיים כדאמר ר' יוחנן שריפא צרעת נעמן שהיא שקולה כמת שנאמר (במדבר יב, יב) אל נא תהי כמת
Rabbi Yehochoua ben Lévi dit : Pourquoi sont-elles appelées « yemim » ? Parce que leur terreur (eimatam) pèse sur les créatures. Car Rabbi ’Hanina a dit : Jamais personne ne m’a consulté au sujet d’un coup de mule blanche et n’a survécu. Mais nous voyons bien qu’il survit ! Dis : et n’a guéri. Mais nous voyons bien qu’il guérit ! Nous parlons de celles dont le bas des pattes est blanc.
אמר ר' יהושע בן לוי למה נקרא שמן ימים שאימתם מוטלת על הבריות דאמר ר' חנינא מימי לא שאלני אדם על מכת פרדה לבנה וחיה והא קחזינא דחיי אימא וחיית והא קחזינא דמיתסי דחיוורן ריש כרעייהו קא אמרינן
« Il n’y en a pas d’autre que Lui » (Dt 4, 35). Rabbi ’Hanina dit : Pas même les sortilèges. Une femme cherchait à prendre de la terre de dessous les pieds de Rabbi ’Hanina. Il lui dit : Prends-en ; ton affaire ne réussira pas : il est écrit « Il n’y en a pas d’autre que Lui ». Mais Rabbi Yo’hanan n’a-t-il pas dit : Pourquoi les appelle-t-on « kechafim » ? Parce qu’ils contredisent la cour céleste ! Rabbi ’Hanina est différent, car son mérite était grand.
(דברים ד, לה) אין עוד מלבדו אמר רבי חנינא ואפילו כשפים ההיא איתתא דהות קא מהדרא למישקל עפרא מתותיה כרעיה דרבי חנינא אמר לה שקולי לא מסתייעא מילתיך אין עוד מלבדו כתיב והאמר ר' יוחנן למה נקרא שמן כשפים שמכחישין פמליא של מעלה שאני ר' חנינא דנפישא זכותיה
Et Rabbi ’Hanina a dit : Un homme ne se cogne pas le doigt ici-bas sans qu’on l’ait proclamé à son sujet là-haut, comme il est dit : « C’est par l’Éternel que les pas de l’homme sont affermis » (Ps 37, 23) ; « et l’homme, comment comprendrait-il sa voie ? » (Pr 20, 24). Rabbi Éléazar dit : Le sang d’une blessure expie comme le sang d’un holocauste. Rava dit : [Il s’agit d’une blessure] au pouce droit, d’une seconde blessure, et lorsqu’il allait accomplir une mitsva.
ואמר ר' חנינא אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א"כ מכריזין עליו מלמעלה שנאמר (תהלים לז, כג) מה' מצעדי גבר כוננו (משלי כ, כד) ואדם מה יבין דרכו א"ר אלעזר דם ניקוף מרצה כדם עולה אמר רבא בגודל ימין ובניקוף שני והוא דקאזיל לדבר מצוה
On a dit de Rabbi Pin’has ben Yaïr que de sa vie il ne rompit [le pain sur] une tranche qui n’était pas à lui, et que, depuis qu’il parvint à la maturité, il ne profita pas du repas de son père.
אמרו עליו על ר' פנחס בן יאיר מימיו לא בצע על פרוסה שאינה שלו ומיום שעמד על דעתו לא נהנה מסעודת אביו:
Original : Chullin 7b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.