qu’en dit Rabbi Chimon ? La raison de Rabbi Chimon est-elle qu’une intention reconnaissable n’invalide pas, et ceci est une intention reconnaissable ?
מה לי א"ר שמעון טעמא דר' שמעון משום מחשבה דמינכרא לא פסלה והא מחשבה דמינכרא הוא
Mena’hot 4a מנחות
Structure du débat :Question 4
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Ou peut-être la raison de Rabbi Chimon est-elle qu’il est écrit : « Et voici la loi de l’offrande » (Lv 6, 7), et il n’est pas écrit : « du sacrifice » ? Il lui répondit : sommes-nous jamais parvenus au fond de la pensée de Rabbi Chimon ?
או דילמא טעמא דר"ש משום דכתיב (ויקרא ו, ז) וזאת תורת המנחה וזבח לא כתיב אמר ליה כלום הגענו לסוף דעתו של ר"ש
Il ne lui a pas répondu comme Rabba, à cause de l’objection d’Abayé.
כרבה לא משני ליה משום קושיא דאביי
Il ne lui a pas répondu comme Rava, à cause de l’objection de « Et voici la loi du ’hatat ».
כרבא לא משני ליה משום קושיא וזאת תורת החטאת
כרב אשי לא משני ליה משום קושיא דרב אחא בריה דרבא:
« Excepté l’offrande du pécheur et l’offrande de jalousie » : passe encore pour l’offrande du pécheur, que le Miséricordieux a appelée ’hatat : « Il n’y mettra pas d’huile et n’y placera pas d’encens, car c’est un ’hatat » (Lv 5, 11). Mais l’offrande de jalousie, d’où le savons-nous ?
חוץ ממנחת חוטא ומנחת קנאות: בשלמא מנחת חוטא חטאת קרייה רחמנא (ויקרא ה, יא) לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה כי חטאת היא וגו' אלא מנחת קנאות מנלן
Car un récitant a enseigné devant Rav Na’hman : le surplus [des fonds] de l’offrande de jalousie va aux offrandes volontaires.
דתני תנא קמיה דרב נחמן מנחת קנאות מותרה נדבה
Il lui dit : tu as bien parlé. Il est écrit à son sujet : « qui rappelle la faute » (Nb 5, 15), et à propos du ’hatat il est écrit : « Et Il vous l’a donné pour porter la faute de l’assemblée » (Lv 10, 17). De même que le surplus du ’hatat va aux offrandes volontaires, de même le surplus de l’offrande de jalousie va aux offrandes volontaires. Et comme le ’hatat : de même que le ’hatat est invalide [s’il est offert] à une autre intention, de même l’offrande de jalousie est invalide à une autre intention.
א"ל שפיר קאמרת (במדבר ה, טו) מזכרת עון כתיב בה ובחטאת כתיב (ויקרא י, יז) ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה מה חטאת מותרה נדבה אף מנחת קנאות מותרה נדבה וכחטאת מה חטאת פסולה שלא לשמה אף מנחת קנאות פסולה שלא לשמה
Mais alors, l’acham devrait être invalide à une autre intention, puisqu’on apprend « faute »–« faute » du ’hatat !
אלא מעתה אשם יהא פסול שלא לשמו דגמר עון עון מחטאת
On peut déduire « faute » de « faute », mais on ne déduit pas « sa faute » de « faute ».
דנין עון מעון ואין דנין עונו מעון
Quelle différence cela fait-il ? L’école de Rabbi Yichmaël n’a-t-elle pas enseigné : « Le cohen reviendra » (Lv 14, 39), « Le cohen viendra » (Lv 14, 44) : revenir, c’est venir ?
מאי נפקא מינה והא תנא דבי ר' ישמעאל (ויקרא יד, לט) ושב הכהן ובא הכהן זו היא שיבה זו היא ביאה
Et de plus, qu’on apprenne « sa faute »–« sa faute » de la faute de [celui qui a] entendu l’adjuration, dont il est écrit : « s’il ne déclare pas, il portera sa faute » (Lv 5, 1) !
ועוד ליגמר עונו עונו מעון דשמיעת הקול דכתיב (ויקרא ה, א) אם לא יגיד ונשא עונו
C’est plutôt que lorsqu’ils ont appris la gezera chava, c’est pour le surplus [affecté] aux offrandes volontaires qu’ils l’ont apprise.
אלא כי גמרי גזירה שוה למותר נדבה הוא דגמרי
Et si tu dis qu’il n’y a pas de gezera chava à moitié, le Miséricordieux a révélé à propos du ’hatat : « Il l’égorgera en ’hatat » (Lv 4, 33) : lui, à son intention, est valide ; à une autre intention, il est invalide. Mais tous les [autres] sacrifices, qu’ils soient [offerts] à leur intention ou à une autre intention, sont valides.
וכי תימא אין גזירה שוה למחצה גלי רחמנא גבי חטאת (ויקרא ד, לג) ושחט אותה לחטאת אותה לשמה כשירה שלא לשמה פסולה אבל כל קדשים בין לשמן בין שלא לשמן כשרים
Mais alors, l’offrande du pécheur et l’offrande de jalousie, qui sont invalides à une autre intention, d’où le savons-nous ?
אלא מנחת חוטא ומנחת קנאות דפסולין שלא לשמן מנלן
Le ’hatat, quelle en est la raison ? Parce qu’il est écrit à son sujet « c’est » [au féminin]. Ici aussi, il est écrit à leur sujet « c’est ».
חטאת טעמא מאי משום דכתיב בה היא ה"נ הא כתיב בהו היא
Mais à propos de l’acham aussi il est écrit « c’est » [au masculin] ! Ce « c’est »-là est écrit [à propos de ce qui suit] la combustion des parties offertes,
אשם נמי הא כתיב ביה הוא ההוא הוא לאחר הקטרת אימורין הוא דכתיב
comme il est enseigné : mais à propos de l’acham, « c’est » n’est dit qu’après la combustion des parties offertes ; quant à lui-même, si ses parties offertes n’ont pas été brûlées, il est valide.
כדתניא אבל אשם לא נאמר בו הוא אלא לאחר הקטרת אימורין הוא עצמו שלא הוקטרו אימוריו כשר
Mais alors, à quoi me sert « c’est » ? Pour [l’enseignement de] Rav Houna au nom de Rav : un acham qui a été relégué au pâturage et qu’on a égorgé sans précision est valide au titre d’holocauste.
ואלא הוא למה לי לכדרב הונא אמר רב אשם שניתק לרעייה ושחטו סתם כשר לשום עולה
S’il a été relégué, oui ; s’il n’a pas été relégué, non. Le verset dit : « c’est » : il restera dans son état.
ניתק אין לא ניתק לא אמר קרא הוא בהוייתו יהא:
Rav a dit : l’offrande de l’omer dont on a prélevé la poignée à une autre intention est invalide, puisqu’elle venait pour rendre permis [le nouveau grain] et ne l’a pas rendu permis. Et de même tu diras de l’acham du naziréen
אמר רב מנחת העומר שקמצה שלא לשמה פסולה הואיל ובאת להתיר ולא התירה וכן אתה אומר באשם נזיר
Original : Menachot 4a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.