Celle qui fait une fausse couche à l’« or » du quatre-vingt-unième [jour] : Beit Chammaï l’exemptent du sacrifice, et Beit Hillel l’y obligent.
המפלת אור לשמונים ואחד בית שמאי פוטרין מקרבן ובית הלל מחייבים
Pessa’him 3a פסחים
Structure du débat :Preuve 2
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Beit Hillel dirent à Beit Chammaï : En quoi l’« or » du quatre-vingt-unième diffère-t-il du jour du quatre-vingt-unième ? S’il lui est égal pour l’impureté, ne lui serait-il pas égal pour le sacrifice ? Puisque Beit Hillel disent à Beit Chammaï « en quoi l’or du quatre-vingt-unième diffère-t-il du jour du quatre-vingt-unième », conclus-en que « or » désigne le soir. Conclus-en [ainsi].
אמרו (להן) בית הלל לבית שמאי מאי שנא אור שמנים ואחד מיום שמנים ואחד אם שיוה לו לטומאה לא ישוה לו לקרבן מדקאמר ב"ה לב"ש מאי שנא אור שמונים ואחד מיום שמונים ואחד שמע מינה אור אורתא הוא שמע מינה
On objecta : Pourrait-on penser [que le sacrifice de paix] soit mangé à l’« or » du troisième [jour] ? Et c’est un raisonnement [logique] : certains sacrifices se mangent pendant un jour, et les chelamim se mangent pendant deux jours ; de même que là, la nuit suit le jour, de même ici, la nuit suit le jour.
מיתיבי יכול יהא נאכל אור לשלישי ודין הוא זבחים נאכלים ליום אחד ושלמים נאכלים לשני ימים מה להלן לילה אחר היום אף כאן לילה אחר היום
Le texte enseigne : « Le jour où vous sacrifierez, il sera mangé, ainsi que le lendemain ; et ce qui restera jusqu’au troisième jour » (Lv 19, 6) : tant qu’il fait jour, il est mangé, mais il n’est pas mangé à l’« or » du troisième.
ת"ל (ויקרא יט, ו) ביום זבחכם יאכל וממחרת והנותר עד יום בעוד יום הוא נאכל ואינו נאכל לאור שלישי
Pourrait-on penser qu’il soit brûlé aussitôt ? Et c’est un raisonnement : certains sacrifices se mangent un jour et une nuit, et les chelamim deux jours et une nuit ; de même que là, la combustion suit immédiatement [la fin de] la consommation, de même ici, la combustion suit immédiatement la consommation.
יכול ישרף מיד ודין הוא זבחים נאכלין ליום ולילה אחד ושלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחד מה להלן תיכף לאכילה שריפה אף כאן תיכף לאכילה שריפה
Le texte enseigne : « Et ce qui restera de la chair du sacrifice, le troisième jour, sera brûlé au feu » (Lv 7, 17) : c’est de jour que tu le brûles, et tu ne le brûles pas la nuit. Puisqu’il dit « serait-il mangé à l’or du troisième », il en ressort que « or » désigne le soir. Conclus-en [ainsi].
תלמוד לומר (ויקרא ז, יז) והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף ביום אתה (שורף) ואי אתה שורפו בלילה מדקאמר יהא נאכל אור לשלישי אלמא אור אורתא הוא שמע מינה
Viens et entends : À l’« or » de Yom Kippour, on récite les sept [bénédictions] et l’on se confesse ; le matin, on récite les sept et l’on se confesse ; au moussaf, on récite les sept et l’on se confesse ; à min’ha, on récite les sept et l’on se confesse ; à l’office du soir, on récite un abrégé des dix-huit. Rabbi ’Hanina ben Gamliel dit au nom de ses pères : on récite les dix-huit complètes, parce qu’il faut dire la havdala dans [la bénédiction] « Tu accordes la connaissance ». Il en ressort que « or » désigne le soir. Conclus-en [ainsi].
תא שמע אור של יום הכפורים מתפלל שבע ומתודה שחרית מתפלל שבע ומתודה במוסף מתפלל שבע ומתודה במנחה מתפלל שבע ומתודה בערבית מתפלל מעין שמונה עשר ר' חנינא בן גמליאל אומר משום אבותיו מתפלל שמונה עשר שלימות מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת אלמא אור אורתא הוא שמע מינה
Viens et entends, car l’école de Chmouel a enseigné : la nuit du quatorze, on recherche le ’hamets à la lumière d’une bougie. Il en ressort que « or » désigne le soir.
תא שמע דתני דבי שמואל לילי ארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר אלמא אור אורתא הוא
Mais [en réalité], tant pour Rav Houna que pour Rav Yehouda, tout le monde admet que « or » désigne le soir, et ils ne divergent pas : chacun [parle] selon l’usage de son lieu. Au lieu de Rav Houna on dit neghé, et au lieu de Rav Yehouda on dit leilé.
אלא בין רב הונא ובין רב יהודה דכולי עלמא אור אורתא הוא ולא פליגי מר כי אתריה ומר כי אתריה באתריה דרב הונא קרו נגהי ובאתריה דרב יהודה קרו לילי
Et notre Tanna, pourquoi n’enseigne-t-il pas « leilé » ? Il a choisi une expression distinguée, conformément à Rabbi Yehochoua ben Lévi, car Rabbi Yehochoua ben Lévi a dit : que l’homme ne laisse jamais sortir de sa bouche une parole inconvenante, car l’Écriture a fait un détour de huit lettres pour ne pas laisser sortir de sa bouche une parole inconvenante, ainsi qu’il est dit : « Des bêtes pures et des bêtes qui ne sont pas pures » (Gn 7, 8).
ותנא דידן מאי טעמא לא קתני לילי לישנא מעליא הוא דנקט וכדר' יהושע בן לוי דאמר ר' יהושע בן לוי לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו שהרי עקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו שנאמר (בראשית ז, ח) מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה
Rav Papa dit : neuf, ainsi qu’il est dit : « S’il y a chez toi un homme qui ne soit pas pur, par un accident de la nuit » (Dt 23, 11). Ravina dit : dix, [en comptant] le vav de tahor. Rav A’ha bar Yaakov dit : seize, ainsi qu’il est dit : « Car il se dit : C’est un accident, il n’est pas pur, car il n’est pas purifié » (1 S 20, 26).
רב פפא אמר תשע שנאמר (דברים כג, יא) כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה רבינא אמר עשר וי"ו דטהור רב אחא בר יעקב אמר שש עשרה שנאמר (שמואל א כ, כו) כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי לא טהור
Il a été enseigné dans l’école de Rabbi Yichmaël : que l’homme s’exprime toujours en langage décent, car pour le zav [l’Écriture] parle de « monture », et pour la femme de « siège » ; et il est dit : « Tu choisis la langue des habiles » (Jb 15, 5) ; et il est dit encore : « Et ce que savent mes lèvres, elles le disent avec pureté » (Jb 33, 3).
תניא דבי רבי ישמעאל לעולם יספר אדם בלשון נקיה שהרי בזב קראו מרכב ובאשה קראו מושב ואומר (איוב טו, ה) ותבחר לשון ערומים ואומר (איוב לג, ג) ודעת שפתי ברור מללו
Que vient ajouter le « et il est dit » ? Tu pourrais dire que cela vaut pour la Torah mais non pour les paroles des Rabbins ; viens et entends : « et il est dit : Tu choisis la langue des habiles ». Et tu pourrais dire que cela vaut pour les paroles des Rabbins mais non pour les propos profanes ; [d’où] « et il est dit : Et ce que savent mes lèvres, elles le disent avec pureté ».
מאי ואומר וכי תימא הני מילי בדאורייתא אבל בדרבנן לא תא שמע ואומר ותבחר לשון ערומים וכי תימא הני מילי בדרבנן אבל במילי דעלמא לא ואומר ודעת שפתי ברור מללו
Et pour la femme, n’est-il pas écrit « monter » ? N’est-il pas écrit : « Rébecca se leva avec ses servantes, et elles montèrent sur les chameaux » (Gn 24, 61) ? — Là, à cause de la frayeur [qu’inspirent] les chameaux, c’est la manière [de faire]. — Et n’est-il pas écrit : « Moïse prit sa femme et ses fils et les fit monter sur l’âne » (Ex 4, 20) ? — Là,
ובאשה לא כתיב בה מרכב והכתיב (בראשית כד, סא) ותקם רבקה ונערותיה ותרכבנה על הגמלים התם משום ביעתותא דגמלים אורחא היא והכתיב (שמות ד, כ) ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור התם
Original : Pesachim 3a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.