Structure du débat :Objection 1Preuve 2Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Il se tourna vers sa droite : ils baissèrent leur visage vers le sol. Il se tourna vers sa gauche : ils baissèrent leur visage vers le sol. Chimon ben Chéta’h leur dit : Vous êtes des hommes de pensées [calculatrices] ; que vienne le Maître des pensées et qu’Il vous punisse ! Aussitôt Gabriel vint, les frappa contre le sol, et ils moururent. À ce moment, on dit : Le roi ne juge pas et on ne le juge pas ; il ne témoigne pas et on ne témoigne pas contre lui.
נפנה לימינו כבשו פניהם בקרקע נפנה לשמאלו וכבשו פניהם בקרקע אמר להן שמעון בן שטח בעלי מחשבות אתם יבא בעל מחשבות ויפרע מכם מיד בא גבריאל וחבטן בקרקע ומתו באותה שעה אמרו מלך לא דן ולא דנין אותו לא מעיד ולא מעידין אותו:
« Il n’accomplit pas la ’halitsa et on n’accomplit pas la ’halitsa, etc. » Vraiment ? Rav Achi n’a-t-il pas dit : Même selon celui qui dit qu’un prince (nassi) qui renonce à son honneur, son honneur est abandonné, un roi qui renonce à son honneur, son honneur n’est pas abandonné, car il est dit : « Tu placeras, oui, tu placeras sur toi un roi » (Dt 17, 15) : que sa crainte soit sur toi ! — Une mitsva, c’est différent.
לא חולץ ולא חולצין וכו': איני והאמר רב אשי אפילו למאן דאמר נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול שנאמר (דברים יז, טו) שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך מצוה שאני:
« Et on n’épouse pas, etc. » Il est enseigné dans une baraïta : On dit à Rabbi Yehouda : [Il épousa] des femmes de la maison royale qui lui étaient permises. Et qui sont-elles ? Mérab et Mikhal.
ואין נושאין כו': תניא אמרו לו לר' יהודה נשים הראויות לו מבית המלך ומאי נינהו מירב ומיכל
Ses disciples demandèrent à Rabbi Yossé : Comment David épousa-t-il deux sœurs de leur vivant ? Il leur dit : Il épousa Mikhal après la mort de Mérab. Rabbi Yehochoua ben Kor’ha dit : Il avait contracté avec Mérab des fiançailles par erreur, car il est dit : « Donne-moi ma femme Mikhal, que je me suis fiancée pour cent prépuces de Philistins » (2 S 3, 14).
שאלו תלמידיו את ר' יוסי היאך נשא דוד שתי אחיות בחייהן אמר להן מיכל אחר מיתת מירב נשאה ר' יהושע בן קרחה אומר קידושי טעות היו לו במירב שנאמר (שמואל ב ג, יד) תנה את אשתי את מיכל אשר ארסתי לי במאה ערלות פלשתים
Que sont ces fiançailles par erreur ? Car il est écrit : « Et l’homme qui le frappera, le roi l’enrichira de grandes richesses, etc. » (1 S 17, 25). Il alla et le tua. [Saül] lui dit : Tu as une créance sur moi, et celui qui fiance [une femme] au moyen d’une créance, elle n’est pas fiancée.
מאי קידושי טעות דכתיב (שמואל א יז, כה) והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול וגו' אזל קטליה אמר לו מלוה אית לך גבאי והמקדש במלוה אינה מקודשת
Il alla et la donna à Adriel, car il est écrit : « Et au moment où l’on devait donner Mérab, fille de Saül, à David, etc. » (1 S 18, 19). Il lui dit : Si tu veux que je te donne Mikhal, va m’apporter cent prépuces de Philistins. Il alla et les lui apporta. Il lui dit : Tu as sur moi une créance et une prouta.
אזל יהבה לעדריאל דכתיב (שמואל א יח, יט) ויהי בעת תת את מירב בת שאול לדוד וגו' א"ל אי בעית דאתן לך מיכל זיל אייתי לי מאה ערלות פלשתים אזל אייתי ליה א"ל מלוה ופרוטה אית לך גבאי
Saül pensait : [Lorsqu’on fiance avec] une créance et une prouta, son intention porte sur la créance ; et David pensait : [Avec] une créance et une prouta, son intention porte sur la prouta.
Et si tu veux, dis : selon tout le monde, [avec] une créance et une prouta, l’intention porte sur la prouta ; Saül pensait qu’ils [les prépuces] ne valent rien du tout, et David pensait qu’ils sont bons pour les chiens et les chats.
ואיבעית אימא דכולי עלמא מלוה ופרוטה דעתיה אפרוטה שאול סבר לא חזו ולא מידי ודוד סבר חזו לכלבי ושונרי
Et Rabbi Yossé, ce [verset] « Donne-moi ma femme Mikhal », qu’en interprète-t-il ? Rabbi Yossé suit son raisonnement, car il est enseigné dans une baraïta : Rabbi Yossé interprétait des versets mêlés [les uns aux autres].
ור' יוסי האי תנה את אשתי את מיכל מאי דריש ביה ר' יוסי לטעמיה דתניא רבי יוסי היה דורש מקראות מעורבין
Il est écrit : « Et le roi prit les deux fils de Ritspa, fille d’Aya, qu’elle avait enfantés à Saül, Armoni et Mephibocheth, et les cinq fils de Mikhal qu’elle avait enfantés à Adriel le Meholathite, etc. » (2 S 21, 8). Est-ce à Adriel qu’elle fut donnée ? N’est-ce pas à Palti fils de Laïch qu’elle fut donnée, car il est écrit : « Et Saül avait donné Mikhal, sa fille, femme de David, à Palti fils de Laïch, etc. » (1 S 25, 44) ?
כתיב (שמואל ב כא, ח) ויקח המלך את שני בני רצפה בת איה אשר ילדה לשאול את אדמוני ואת מפיבושת ואת חמשת בני מיכל אשר ילדה לעדריאל המחולתי וגו' וכי לעדריאל נתנה והלא לפלטי בן ליש נתנה דכתיב (שמואל א כה, מד) ושאול נתן את מיכל בתו אשת דוד לפלטי בן ליש וגו'
C’est plutôt qu’il compare les fiançailles de Mérab avec Adriel aux fiançailles de Mikhal avec Palti : de même que les fiançailles de Mikhal avec Palti étaient une transgression, de même les fiançailles de Mérab avec Adriel étaient une transgression.
אלא מקיש קידושי מירב לעדריאל לקידושי מיכל לפלטי מה קידושי מיכל לפלטי בעבירה אף קידושי מירב לעדריאל בעבירה
Et pour Rabbi Yehochoua ben Kor’ha aussi, n’est-il pas écrit : « les cinq fils de Mikhal, fille de Saül » ? Rabbi Yehochoua te répondrait : Est-ce Mikhal qui les a enfantés ? N’est-ce pas Mérab qui les a enfantés ? Mérab les a enfantés et Mikhal les a élevés ; c’est pourquoi ils ont été appelés de son nom, pour t’enseigner que quiconque élève un orphelin dans sa maison, l’Écriture le lui compte comme s’il l’avait enfanté.
ור' יהושע בן קרחה נמי הכתיב את חמשת בני מיכל בת שאול אמר לך רבי יהושע וכי מיכל ילדה והלא מירב ילדה מירב ילדה ומיכל גידלה לפיכך נקראו על שמה ללמדך שכל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו:
(Signe mnémonique : ’Hanina, « appela » ; Yo’hanan, « et sa femme » ; Éléazar, « et racheta » ; et Chmouel, « dans mes enseignements ».) Rabbi ’Hanina dit : [On l’apprend] d’ici : « Et les voisines lui donnèrent un nom en disant : Un fils est né à Noémi » (Rt 4, 17). Est-ce Noémi qui l’a enfanté ? N’est-ce pas Ruth qui l’a enfanté ? C’est plutôt que Ruth l’a enfanté et que Noémi l’a élevé ; c’est pourquoi il a été appelé de son nom.
(חנינא קרא יוחנן ואשתו אלעזר וגאולה ושמואל בלימודי סימן): רבי חנינא אומר מהכא (רות ד, יז) ותקראנה לו השכנות שם לאמר יולד בן לנעמי וכי נעמי ילדה והלא רות ילדה אלא רות ילדה ונעמי גידלה לפיכך נקרא על שמה
Rabbi Yo’hanan dit : D’ici : « Et sa femme, la Juive, enfanta Yéred, [le père de] Guedor, etc. ; et voici les fils de Bithia, fille de Pharaon, que Méred avait prise » (1 Ch 4, 18). Méred, c’est Caleb ; et pourquoi fut-il appelé Méred ? Parce qu’il se rebella (marad) contre le conseil des explorateurs. Est-ce Bithia qui l’a enfanté ? N’est-ce pas Yokhébed qui l’a enfanté ? C’est plutôt que Yokhébed l’a enfanté et que Bithia l’a élevé ; c’est pourquoi il a été appelé de son nom.
רבי יוחנן אמר מהכא (דברי הימים א ד, יח) ואשתו היהודית ילדה את ירד אביגדור וגו' אלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח (לו) מרד מרד זה כלב ולמה נקרא שמו מרד שמרד בעצת מרגלים וכי בתיה ילדה והלא יוכבד ילדה אלא יוכבד ילדה ובתיה גידלה לפיכך נקרא על שמה
Rabbi Éléazar dit : D’ici : « Tu as racheté de Ton bras Ton peuple, les fils de Jacob et de Joseph. Sela » (Ps 77, 16). Est-ce Joseph qui les a engendrés ? N’est-ce pas Jacob qui les a engendrés ? C’est plutôt que Jacob les a engendrés et que Joseph les a nourris ; c’est pourquoi ils ont été appelés de son nom.
רבי אלעזר אמר מהכא (תהלים עז, טז) גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה וכי יוסף ילד והלא יעקב ילד אלא יעקב ילד ויוסף כילכל לפיכך נקראו על שמו
Rabbi Chmouel bar Na’hmani dit au nom de Rabbi Yonathan : Quiconque enseigne la Torah au fils de son prochain, l’Écriture le lui compte comme s’il l’avait enfanté, car il est dit : « Et voici les descendants d’Aaron et de Moïse » (Nb 3, 1), et il est écrit : « Et voici les noms des fils d’Aaron » (Nb 3, 2), pour te dire qu’Aaron les a engendrés et que Moïse les a instruits ; c’est pourquoi ils ont été appelés de son nom.
אמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל המלמד בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו שנאמר (במדבר ג, א) ואלה תולדות אהרן ומשה וכתיב ואלה שמות בני אהרן לומר לך אהרן ילד ומשה לימד לפיכך נקראו על שמו
« C’est pourquoi ainsi parle l’Éternel à la maison de Jacob, Lui qui a racheté Abraham » (Is 29, 22). Où trouvons-nous que Jacob a racheté Abraham ? Rav Yehouda dit : Il l’a racheté de la peine d’élever des enfants. Et c’est ce qui est écrit : « Désormais Jacob n’aura plus honte, etc. » (Is 29, 22) : désormais Jacob n’aura plus honte de son père, et désormais son visage ne pâlira plus à cause du père de son père.
(ישעיהו כט, כב) לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם וכי היכן מצינו ביעקב שפדאו לאברהם אמר רב יהודה שפדאו מצער גידול בנים והיינו דכתיב (ישעיהו כט, כב) לא עתה יבוש יעקב וגו' לא עתה יבוש יעקב מאביו ולא עתה פניו יחוורו מאבי אביו
Il est écrit « Palti » et il est écrit « Paltiel ». Rabbi Yo’hanan dit : Palti était son nom ; et pourquoi fut-il appelé Paltiel ? Parce que Dieu (El) le sauva (palto) de la transgression. Qu’avait-il fait ? Il avait planté une épée entre lui et elle, et avait dit : Quiconque s’occupe de cette chose sera transpercé par cette épée.
כתיב פלטי וכתיב פלטיאל אמר ר' יוחנן פלטי שמו ולמה נקרא שמו פלטיאל שפלטו אל מן העבירה מה עשה נעץ חרב בינו לבינה אמר כל העוסק בדבר זה ידקר בחרב זה
Mais n’est-il pas écrit : « Et son mari alla avec elle » (2 S 3, 16) ? — Car il se fit pour elle comme son mari. — Mais n’est-il pas écrit : « Il marchait en pleurant » (2 S 3, 16) ? — [Il pleurait] sur la mitsva qui s’en allait de lui. — « Jusqu’à Ba’hourim » : car ils devinrent tous deux comme des jeunes gens (ba’hourim) qui n’ont pas goûté le goût de l’union.
והכתיב (שמואל ב ג, טז) וילך אתה אישה שנעשה לה כאישה והכתיב (שמואל ב ג, טז) הלך ובכה על המצוה דאזיל מיניה עד בחורים שנעשו שניהם כבחורים שלא טעמו טעם ביאה
Rabbi Yo’hanan dit : La force [de maîtrise] de Joseph fut l’humilité de Boaz ; la force de Boaz fut l’humilité de Palti fils de Laïch. La force de Joseph fut l’humilité de Boaz, car il est écrit : « Et au milieu de la nuit, l’homme tressaillit et se retourna (vayilafet) » (Rt 3, 8). Que signifie vayilafet ? Rav dit : Sa chair devint comme des têtes de navets (lefatot).
אמר רבי יוחנן תוקפו של יוסף ענוותנותו של בועז תוקפו של בועז ענוותנותו של פלטי בן ליש תוקפו של יוסף ענוותנותו של בועז דכתיב (רות ג, ח) ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת מאי וילפת אמר רב שנעשה בשרו כראשי לפתות
Original : Sanhedrin 19b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.