MICHNA: Les procès en matière d’argent [se jugent] par trois [juges] ; les vols et les coups et blessures, par trois ; le dommage entier et le demi-dommage, le paiement du double et le paiement du quadruple et du quintuple, par trois.
מתני׳ דיני ממונות בשלשה גזילות וחבלות בשלשה נזק וחצי נזק תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה בשלשה
L’intercalation du mois, par trois ; l’intercalation de l’année, par trois. Telles sont les paroles de Rabbi Meïr. Rabban Chimon ben Gamliel dit : on commence à trois, on délibère à cinq et on conclut à sept ; mais s’ils ont conclu à trois, [l’année] est intercalée.
עיבור החדש בשלשה עיבור השנה בשלשה דברי ר"מ רבן שמעון בן גמליאל אומר בשלשה מתחילין ובחמשה נושאין ונותנין וגומרין בשבעה ואם גמרו בג' מעוברת:
L’imposition des mains des anciens et la nuque brisée de la génisse, par trois. Telles sont les paroles de Rabbi Chimon. Rabbi Yehouda dit : par cinq. La ’halitsa et le refus [de la mineure], par trois.
סמיכת זקנים ועריפת עגלה בשלשה דברי ר' שמעון ר' יהודה אומר בחמשה החליצה והמיאונין בשלשה
[Les fruits] de la plantation de la quatrième année et la seconde dîme dont la valeur n’est pas connue, par trois ; les biens consacrés, par trois ; les estimations [pour les vœux] portant sur des biens meubles, par trois. Rabbi Yehouda dit : l’un d’eux doit être cohen.
נטע רבעי ומעשר שני שאין דמיו ידועין בשלשה ההקדשות בשלשה הערכין המטלטלים בשלשה ר' יהודה אומר אחד מהן כהן
Les procès capitaux, par vingt-trois. Celui qui s’accouple avec une bête et la bête avec laquelle on s’accouple, par vingt-trois, ainsi qu’il est dit : « Tu tueras la femme et la bête » (Lv 20, 16), et il est dit : « Et la bête, vous la tuerez » (Lv 20, 15).
דיני נפשות בעשרים ושלשה הרובע והנרבע בעשרים ושלשה שנאמר (ויקרא כ, טז) והרגת את האשה ואת הבהמה ואומר ואת הבהמה תהרוגו
Le bœuf qu’on lapide, par vingt-trois, ainsi qu’il est dit : « Le bœuf sera lapidé, et son maître aussi sera mis à mort » (Ex 21, 29) : comme la mort du maître, ainsi la mort du bœuf. Le loup, le lion, l’ours, le léopard, la panthère et le serpent : leur mise à mort, par vingt-trois. Rabbi Eliézer dit : quiconque se hâte de les tuer a fait une bonne action. Rabbi Akiva dit : leur mise à mort, par vingt-trois.
שור הנסקל בעשרים ושלשה שנאמר (שמות כא, כט) השור יסקל וגם בעליו יומת כמיתת בעלים כך מיתת השור הזאב והארי הדוב והנמר והברדלס והנחש מיתתן בעשרים ושלשה רבי אליעזר אומר כל הקודם להורגן זכה רבי עקיבא אומר מיתתן בעשרים ושלשה:
On ne juge ni une tribu, ni un faux prophète, ni le grand prêtre, si ce n’est sur décision d’un tribunal de soixante et onze. On ne fait partir pour une guerre facultative que sur décision d’un tribunal de soixante et onze. On n’agrandit la ville et les parvis que sur décision d’un tribunal de soixante et onze. On n’établit de sanhédrins pour les tribus que sur décision d’un tribunal de soixante et onze.
אין דנין לא את השבט ולא את נביא השקר ולא את כהן גדול אלא על פי בית דין של שבעים ואחד ואין מוציאין למלחמת הרשות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד אין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד אין עושין סנהדריות לשבטים אלא על פי בית דין של שבעים ואחד
On ne déclare une ville apostate que sur décision d’un tribunal de soixante et onze. On ne déclare pas apostate une ville frontalière, ni trois [villes à la fois], mais on en déclare une ou deux.
אין עושין עיר הנדחת אלא על פי בית דין של שבעים ואחד אין עושין עיר הנדחת בספר ולא שלש אבל עושין אחת או שתים
Le grand Sanhédrin était de soixante et onze, et le petit de vingt-trois. D’où sait-on que le grand est de soixante et onze ? Ainsi qu’il est dit : « Rassemble-moi soixante-dix hommes parmi les anciens d’Israël » (Nb 11, 16), et Moïse au-dessus d’eux. Rabbi Yehouda dit : soixante-dix.
סנהדרין גדולה היתה של שבעים ואחד וקטנה של עשרים ושלשה מנין לגדולה שהיא של שבעים ואחד שנאמר (במדבר יא, טז) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל ומשה על גביהן ר' יהודה אומר שבעים
Et d’où sait-on que le petit est de vingt-trois ? Ainsi qu’il est dit : « L’assemblée jugera… et l’assemblée sauvera » (Nb 35, 24-25) : une assemblée qui juge et une assemblée qui sauve, voilà donc vingt.
ומנין לקטנה שהיא של עשרים ושלשה שנאמר (במדבר לה, כד) ושפטו העדה והצילו העדה עדה שופטת ועדה מצלת הרי כאן עשרים
Et d’où sait-on qu’une assemblée est de dix ? Ainsi qu’il est dit : « Jusqu’à quand [supporterai-je] cette méchante assemblée ? » (Nb 14, 27) — Josué et Caleb étant exclus.
ומנין לעדה שהיא עשרה שנאמר (במדבר יד, כז) עד מתי לעדה הרעה הזאת יצאו יהושע וכלב
Et d’où [sait-on qu’il faut] en ajouter encore trois ? De ce qui est sous-entendu dans ce qui est dit : « Tu ne suivras pas la majorité pour mal faire » (Ex 23, 2) ; j’en déduis que je peux être avec eux pour le bien. S’il en est ainsi, pourquoi est-il dit : « suivre la majorité pour faire pencher » (Ex 23, 2) ? Ta décision pour le mal n’est pas comme ta décision pour le bien : ta décision pour le bien [se fait] à une voix [de majorité], ta décision pour le mal à deux voix.
ומנין להביא עוד שלשה ממשמע שנאמר (שמות כג, ב) לא תהיה אחרי רבים לרעות שומע אני שאהיה עמהם לטובה אם כן למה נאמר אחרי רבים להטות לא כהטייתך לטובה הטייתך לרעה הטייתך לטובה על פי אחד הטייתך לרעה על פי שנים
Original : Sanhedrin 2a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.