Structure du débat :Baraïta 1Question 4Objection 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
craché ni récité, sa ’halitsa est valide ; si elle a craché, et n’a pas déchaussé ni récité, sa ’halitsa est invalide ; si elle a récité, et n’a ni craché ni déchaussé, il n’y a là aucun sujet d’inquiétude.
רקקה ולא קראה חליצתה כשירה רקקה ולא חלצה ולא קראה חליצתה פסולה קראה ולא רקקה ולא חלצה אין כאן בית מיחוש
De qui est-ce ? Si l’on dit Rabbi Eliézer : « si elle a déchaussé, et n’a pas craché ni récité, sa ’halitsa est valide » — or Rabbi Eliézer a dit : « Ainsi sera-t-il fait » (Dt 25, 9) : tout ce qui est un acte est indispensable ! C’est donc évidemment Rabbi Akiva, et il enseigne : « si elle a craché, et n’a pas déchaussé ni récité, sa ’halitsa est invalide ». Pour qui ?
מני אילימא רבי אליעזר חלצה ולא רקקה ולא קראה חליצתה כשירה והא אמר רבי אליעזר (דברים כה, ט) ככה יעשה דבר שהוא מעשה מעכב אלא פשיטא רבי עקיבא וקתני רקקה ולא חלצה ולא קראה חליצתה פסולה למאן
Si l’on dit : pour tout le monde, c’est évident : y a-t-il là une ’halitsa, pour qu’elle soit permise à tout le monde ? N’est-ce donc pas : pour les frères ? Déduis-en cela.
אילימא לעלמא פשיטא מי הויא חליצה דאישתריא לעלמא אלא לאו לאחין שמע מינה
La récitation, qui a lieu aussi bien au début qu’à la fin, on ne s’y trompe pas ; le crachat, qui n’a pas lieu au début et a lieu à la fin, on s’y tromperait, et l’on en viendrait à permettre la femme déchaussée aux frères.
קרייה דאיתא בין בתחלה בין בסוף לא מיחלפא ליה רקיקה דבתחלה ליתא ולבסוף איתא מיחלפא ליה ואתו למישרי חלוצה לאחין
Certains disent qu’on lui envoya ceci : une yevama qui a craché doit accomplir la ’halitsa, et n’a pas besoin de cracher une autre fois. Comme celle qui vint devant Rabbi Ami, alors que Rabbi Abba bar Memel était assis devant lui : elle cracha avant d’accomplir la ’halitsa. Rabbi Ami dit [au lévir] : Fais la ’halitsa avec elle, et délivre-la de la querelle.
ואיכא דאמרי הכי שלחו ליה יבמה שרקקה תחלוץ ואינה צריכה לרוק פעם אחרת כי ההיא דאתיא לקמיה דרבי אמי הוה יתיב רבי אבא בר ממל קמיה רקקה מקמי דתחלוץ אמר ליה רבי אמי חלוץ לה ושרי לה תיגרא
Rabbi Abba lui dit : Mais il faut cracher ! — Elle a [déjà] craché. — Qu’elle crache [encore] : qu’est-ce que cela fait ? — Il en sortirait un dommage : si tu dis qu’elle doit cracher de nouveau, on dirait que le premier crachat n’avait aucune consistance, et l’on en viendrait à permettre la femme déchaussée aux frères.
אמר ליה ר' אבא והא בעינן מירק הא רקקה לה ותירוק ומה בכך נפיק מיניה חורבא דאי אמרת תיהדר ותירוק אמרי רקיקה קמייתא לית בה מששא ואתי למישרי חלוצה לאחין
Mais il faut [les actes] dans leur ordre ! — L’ordre n’est pas indispensable. Il pensait qu’il l’éconduisait ; il sortit, examina, et trouva qu’il est enseigné : qu’elle ait fait la ’halitsa avant le crachat, ou le crachat avant la ’halitsa, ce qu’elle a fait est fait.
והא בעינן כסדרן כסדרן לא מעכבא הוא סבר דחויי קא מדחי ליה נפק דק ואשכח דתניא בין שהקדים חליצה לרקיקה בין שהקדים רקיקה לחליצה מה שעשה עשוי
Lévi sortit vers les bourgs. On lui demanda : une femme amputée des mains peut-elle accomplir la ’halitsa ? Une yevama qui a craché du sang, qu’en est-il ? [Et :] « Mais je te dirai ce qui est inscrit dans un écrit de vérité » (Dn 10, 21) : on en déduit qu’il y a un écrit qui n’est pas de vérité ?
לוי נפק לקרייתא בעו מינה גידמת מהו שתחלוץ יבמה שרקקה דם מהו (דניאל י, כא) אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת מכלל דאיכא כתב שאינו אמת
Il n’en avait pas [la réponse] en main. Il vint demander à la maison d’étude. On lui dit : Est-il écrit « elle ôtera avec la main » ? Est-il écrit « elle crachera de la salive » ?
לא הוה בידיה אתא שאיל בי מדרשא אמרו ליה מי כתיב וחלצה ביד ומי כתיב וירקה רוק
Selon Rav Chmouel bar Ami, car Rav Chmouel bar Ami a dit au nom de Rabbi Yonatan : D’où [sait-on] qu’un décret accompagné d’un serment n’est pas déchiré ? Car il est dit : « C’est pourquoi J’ai juré à la maison d’Éli que la faute de la maison d’Éli ne sera jamais expiée par sacrifice ni par offrande » (1 S 3, 14).
כדרב שמואל בר אמי דאמר רב שמואל בר אמי אמר רבי יונתן מנין לגזר דין שיש עמו שבועה שאינו מתקרע שנא' (שמואל א ג, יד) לכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם
Rabba a dit : par sacrifice et par offrande elle n’est pas expiée, mais elle est expiée par les paroles de Torah. Abayé a dit : par sacrifice et par offrande elle n’est pas expiée, mais elle est expiée par la pratique de la bienfaisance. Rabba et Abayé descendaient de la maison d’Éli ; Rabba, qui s’occupait de Torah, vécut quarante ans ; Abayé, qui s’occupait de Torah et de bienfaisance, vécut soixante ans.
אמר רבה בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בדברי תורה אביי אמר בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בגמילות חסדים רבה ואביי מדבית עלי קאתו רבה דעסק בתורה חיה ארבעין שנין אביי דעסק בתורה ובגמילות חסדים חיה שיתין שנין
Les Rabbanan ont enseigné : il y avait à Jérusalem une famille dont les membres mouraient vers dix-huit ans. Ils vinrent en informer Rabban Yo’hanan ben Zakkaï. Il leur dit : Peut-être êtes-vous de la famille d’Éli, dont il est dit : « Et tous les rejetons de ta maison mourront à l’âge d’homme » (1 S 2, 33). Allez, occupez-vous de Torah, et vous vivrez. Ils allèrent, s’occupèrent de Torah et vécurent ; et on les appelait la famille de Yo’hanan, d’après son nom.
ת"ר משפחה אחת היתה בירושלים שהיו מתים כבן שמנה עשרה שנה באו והודיעו את רבן יוחנן בן זכאי אמר להם שמא ממשפחת עלי אתם שנא' (שמואל א ב, לג) וכל מרבית ביתך ימותו אנשים לכו ועסקו בתורה ותחיו הלכו ועסקו בתורה וחיו והיו קורין אותן משפחת יוחנן על שמו
Rav Chmouel bar Ounia a dit au nom de Rav : D’où [sait-on] que le décret [frappant] une collectivité n’est pas scellé ? — N’est pas scellé ? Mais il est écrit : « Même si tu te lavais avec du nitre et employais beaucoup de potasse, ta faute resterait marquée devant Moi » (Jr 2, 22) !
אמר רב שמואל בר אוניא אמר רב מנין לגזר דין של צבור שאינו נחתם אינו נחתם והא כתיב (ירמיהו ב, כב) כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני
Dis plutôt : d’où [sait-on] que même s’il est scellé, il est déchiré ? Car il est dit : « Qui est comme l’Éternel notre Dieu, chaque fois que nous L’invoquons ? » (Dt 4, 7). Mais il est écrit : « Cherchez l’Éternel quand Il se laisse trouver » (Is 55, 6) ! — Il n’y a pas de difficulté : ceci pour un individu, cela pour la collectivité. Pour un individu,
אלא מנין שאפי' נחתם מתקרע שנאמר (דברים ד, ז) מי כה' אלהינו בכל קראנו אליו והכתיב (ישעיהו נה, ו) דרשו ה' בהמצאו לא קשיא הא ביחיד הא בציבור יחיד
On envoya [dire] au père de Chmouel : une yevama qui a craché du sang doit accomplir la ’halitsa, car il est impossible qu’il y ait du sang sans un filet de salive.
שלחו ליה לאבוה דשמואל יבמה שרקקה דם תחלוץ לפי שאי אפשר לדם בלא צחצוח רוק
On objecte : on pourrait penser que le sang qui sort de sa bouche et de son membre est impur ; le verset dit : « son écoulement est impur » (Lv 15, 2) : son écoulement est impur, mais le sang qui sort de sa bouche ou de son membre n’est pas impur ; il est pur.
מיתיבי יכול יהא דם היוצא מפיו ומפי האמה טמא ת"ל (ויקרא טו, ב) זובו טמא ואין דם היוצא מפיו ומפי האמה טמא אלא טהור
« Le sourd-muet dont on a fait la ’halitsa, etc. »
חרש שנחלץ וכו':
Original : Yevamot 105a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.