c’est Josué, pour qui descendait de la manne autant que pour tout Israël. Il est écrit ici « homme », et il est écrit là : « Prends Josué fils de Noun, un homme en qui est l’esprit » (Nb 27, 18). Mais dis plutôt Moïse, comme il est écrit : « Et l’homme Moïse était très humble » (Nb 12, 3) ! On déduit « homme » de « homme », mais on ne déduit pas « homme » de « l’homme ».
זה יהושע שירד לו מן כנגד כל ישראל כתיב הכא איש וכתיב התם (במדבר כז, יח) קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו ואימא משה דכתיב (במדבר יב, ג) והאיש משה ענו מאד דנין איש מאיש ואין דנין איש מוהאיש
Ses disciples demandèrent à Rabbi Chimon bar Yo’haï : pourquoi la manne ne descendait-elle pas pour les Israélites une fois par an ? Il leur dit : Je vais vous proposer une parabole ; à quoi la chose ressemble-t-elle ? À un roi de chair et de sang qui a un fils unique ; il lui fixa sa subsistance une fois par an, et celui-ci ne venait saluer son père qu’une fois par an. Il se leva et lui fixa sa subsistance chaque jour, et celui-ci venait saluer son père chaque jour.
שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחי מפני מה לא ירד להם לישראל מן פעם אחת בשנה אמר להם אמשול לכם משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שיש לו בן אחד פסק לו מזונותיו פעם אחת בשנה ולא היה מקביל פני אביו אלא פעם אחת בשנה עמד ופסק מזונותיו בכל יום והיה מקביל פני אביו כל יום
De même Israël : celui qui avait quatre ou cinq enfants s’inquiétait et disait : peut-être la manne ne descendra-t-elle pas demain, et tous mourront de faim. Ainsi ils dirigeaient tous leur cœur vers leur Père qui est aux cieux.
אף ישראל מי שיש לו ארבעה וחמשה בנים היה דואג ואומר שמא לא ירד מן למחר ונמצאו כולן מתים ברעב נמצאו כולן מכוונים את לבם לאביהן שבשמים
Il arriva que Rabbi Tarfon, Rabbi Yichmaël et les anciens étaient assis et étudiaient le passage de la manne, et Rabbi Éléazar de Modiin était assis parmi eux. Rabbi Éléazar de Modiin prit la parole et dit : la manne qui descendait pour les Israélites était haute de soixante coudées. Rabbi Tarfon lui dit : Modiite, jusqu’à quand vas-tu amasser des paroles et nous les apporter ?
וכבר היה רבי טרפון ורבי ישמעאל וזקנים יושבין ועוסקין בפרשת המן והיה רבי אלעזר המודעי יושב ביניהן נענה רבי אלעזר המודעי ואמר מן שירד להן לישראל היה גבוה ששים אמה אמר לו רבי טרפון מודעי עד מתי אתה מגבב דברים ומביא עלינו
Il lui dit : Maître, c’est un verset que j’interprète : « Quinze coudées au-dessus, les eaux s’élevèrent, et les montagnes furent couvertes » (Gn 7, 20). Est-ce quinze coudées dans la vallée (et quinze dans la plaine) et quinze sur les montagnes ? Les eaux se tiennent-elles donc en murailles superposées ? Et de plus, comment l’arche aurait-elle pu avancer ? Mais toutes les sources du grand abîme se fendirent jusqu’à ce que les eaux soient au niveau des montagnes, et ensuite, quinze coudées au-dessus, les eaux s’élevèrent.
אמר לו רבי מקרא אני דורש (בראשית ז, כ) חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים ויכסו ההרים וכי חמש עשרה אמה בעמק (חמש עשרה בשפלה) חמש עשרה בהרים וכי מיא שורי שורי קיימי ועוד תיבה היכי סגיא אלא נבקעו כל מעינות תהום רבה עד דאשוו מיא בהדי טורי והדר חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים
Or quelle mesure est la plus grande : la mesure de bonté ou la mesure de châtiment ? Dis : la mesure de bonté [est plus grande] que la mesure de châtiment. Pour la mesure de châtiment, il dit : « Et les écluses des cieux s’ouvrirent » (Gn 7, 11) ; pour la mesure de bonté, il dit : « Il commanda aux nuées d’en haut et ouvrit les portes des cieux ; Il fit pleuvoir sur eux la manne pour manger et leur donna le blé des cieux » (Ps 78, 23-24).
וכי אי זה מדה מרובה מדה טובה או מדת פורענות הוי אומר מדה טובה ממדת פורענות במדת פורענות הוא אומר (בראשית ז, יא) וארובות השמים נפתחו במדה טובה הוא אומר (תהלים עח, כג) ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח וימטר עליהם מן לאכול ודגן שמים נתן למו
Combien d’écluses y a-t-il dans une porte ? Quatre. [Deux portes de] quatre, cela fait huit. Il se trouve donc que la manne qui descendait pour les Israélites était haute de soixante coudées.
כמה ארובות יש בדלת ארבע ארבע הרי כאן שמונה ונמצא מן שירד להם לישראל גבוה ששים אמה
Il est enseigné dans une baraïta : Issi ben Yehouda dit : la manne qui descendait pour les Israélites s’amoncelait et montait jusqu’à ce que tous les rois d’orient et d’occident la voient, comme il est dit : « Tu dresses devant moi une table face à mes adversaires, [etc., ma coupe déborde] » (Ps 23, 5). Abayé a dit : déduis-en que la coupe de David, dans le monde à venir, contient deux cent vingt et un log, comme il est dit : « Ma coupe déborde (revaya) », et revaya en guématria fait autant.
תניא איסי בן יהודה אומר מן שירד להם לישראל היה מתגבר ועולה עד שרואין אותו כל מלכי מזרח ומערב שנאמר (תהלים כג, ה) תערוך לפני שלחן נגד צוררי [וגו' כוסי רויה] אמר אביי ש"מ כסא דדוד לעלמא דאתי מאתן ועשרין וחד לוגא מחזיק שנא' כוסי רויה רויה בגימטריא הכי הוי
Mais ce n’est pas comparable : là, [le déluge dura] quarante jours ; ici, une seule heure. Là, pour tout le monde ; ici, pour Israël seul, et c’est pour eux encore davantage. Rabbi Éléazar de Modiin a déduit « ouverture » de « ouverture ».
הא לא דמיא התם בארבעין יומין הכא חדא שעתא התם לכ"ע הכא לישראל לחודיה ונפיש להו טפי ר' אלעזר המודעי פתיחה פתיחה גמר
« Il est interdit de manger » : ces cinq mortifications, à quoi correspondent-elles ? Rav ’Hisda a dit : aux cinq mortifications de la Torah : « Et le dix » (Nb 29, 7), « Mais le dix » (Lv 23, 27), « Un chabbat de repos solennel » (Lv 23, 32), « Et un chabbat de repos solennel » (Lv 16, 31), « Et ce sera pour vous » (Lv 16, 29).
אסור באכילה הני חמשה ענויין כנגד מי אמר רב חסדא כנגד ה' ענויין שבתורה (במדבר כט, ז) ובעשור (ויקרא כג, כז) ואך בעשור (ויקרא כג, לב) שבת שבתון (ויקרא טז, לא) ושבת שבתון (ויקרא טז, כט) והיתה לכם
Celles-là sont cinq, et nous en avons appris six ! Boire est inclus dans manger, car Rech Lakich a dit : d’où [savons-nous] que boire est inclus dans manger ? Comme il est dit : « Tu mangeras devant le Seigneur ton Dieu la dîme de ton blé, de ton vin nouveau et de ton huile » (Dt 14, 23) ; le vin nouveau (tirosh), c’est du vin, et il l’appelle « tu mangeras ».
הני חמשה הוו ואנן שיתא תנן שתיה בכלל אכילה היא דאמר ריש לקיש מנין לשתיה שהיא בכלל אכילה שנאמר (דברים יד, כג) ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך תירוש חמרא הוא וקרי ליה ואכלת
D’où [le sait-on] ? Peut-être le mangeait-il au moyen d’anigaron [un bouillon] ! Car Rabba bar Chmouel a dit : l’anigaron, c’est de l’eau de bettes ; l’akhsigaron, de l’eau de tous les légumes cuits.
ממאי ודילמא דאכליה על ידי אניגרון דאמר רבה בר שמואל אניגרון מיא דסילקא אכסיגרון מיא דכולהו שלקי
Mais Rav A’ha bar Yaakov a dit : d’ici : « Tu donneras l’argent pour tout ce que désirera ton âme, pour du gros et du menu bétail, pour du vin et de la boisson forte (chékhar) » (Dt 14, 26). La boisson forte est une boisson, et le Miséricordieux l’appelle « tu mangeras ».
אלא אמר רב אחא בר יעקב מהכא (דברים יד, כו) ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן ביין ובשכר שכר שתיה הוא וקרייה רחמנא ואכלת
D’où [le sait-on] ? Peut-être ici aussi la mangeait-il au moyen d’anigaron ! Il est écrit chékhar : une chose qui enivre. Mais peut-être s’agit-il de figues sèches de Qeïla ? Car il est enseigné : [un cohen] qui a mangé des figues sèches de Qeïla, bu du miel et du lait et est entré dans le Sanctuaire
ממאי ודילמא הכא נמי דאכליה על ידי אניגרון שכר כתב מידי דמשכר ודילמא דבילה קעילית דתניא אכל דבילה קעילית ושתה דבש וחלב ונכנס למקדש
Original : Yoma 76a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.