Structure du débat :Baraïta 2Objection 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
et un non-cohen n’examine pas les plaies [de lèpre] ; et si tu dis que c’est Aaron qui l’a mise en quarantaine, Aaron est un proche parent, et un proche parent n’examine pas les plaies. Mais le Saint, béni soit-Il, accorda un grand honneur à Myriam à ce moment-là : Je suis cohen, et c’est moi qui la mets en quarantaine, moi qui la déclare lépreuse, et moi qui la libère.
ואין זר רואה את הנגעים וא"ת אהרן הסגירה אהרן קרוב הוא ואין קרוב רואה את הנגעים אלא כבוד גדול חלק לה הקב"ה למרים אותה שעה אני כהן ואני מסגירה אני חולטה ואני פוטרה
On objecte : Élichéva eut cinq joies de plus que les [autres] filles d’Israël : son beau-frère était roi, son mari grand-prêtre, son fils adjoint [du grand-prêtre], le fils de son fils oint pour la guerre, et son frère prince de tribu ; et elle fut en deuil de ses deux fils.
מיתיבי חמש שמחות היתה אלישבע יתירה על בנות ישראל יבמה מלך אישה כהן גדול בנה סגן בן בנה משוח מלחמה ואחיה נשיא שבט ואבילה על שני בניה
C’est comme [une controverse de] tannaïm : « La colère de l’Éternel s’enflamma contre Moïse » (Ex 4, 14). Rabbi Yehochoua ben Kor’ha dit : Pour toute colère ardente dans la Torah, il est mentionné une trace [une conséquence], et pour celle-ci il n’est pas mentionné de trace.
כתנאי (שמות ד, יד) ויחר אף ה' במשה רבי יהושע בן קרחה אומר כל חרון אף שבתורה נאמר בו רושם וזה לא נאמר בו רושם
Rabbi Chimon ben Yo’haï dit : Pour celle-ci aussi il est mentionné une trace, ainsi qu’il est dit : « N’y a-t-il pas Aaron ton frère, le lévite ? » (Ex 4, 14). N’était-il pas cohen ? Voici ce qu’Il dit : Moi j’avais dit que tu serais cohen et lui lévite ; à présent, lui sera cohen et toi lévite.
ר"ש בן יוחי אומר אף זה נאמר בו רושם שנאמר (שמות ד, יד) הלא אהרן אחיך הלוי והלא כהן הוא הכי קאמר אני אמרתי אתה כהן והוא לוי עכשיו הוא כהן ואתה לוי
Et les Sages disent : Moïse ne fut cohen que durant les sept jours de l’investiture seulement. Et certains disent : La prêtrise ne cessa que de la descendance de Moïse, ainsi qu’il est dit : « Et Moïse, l’homme de Dieu, ses fils furent appelés d’après la tribu de Lévi » (1 Ch 23, 14) ; et il dit : « Moïse et Aaron parmi ses prêtres, et Samuel parmi ceux qui invoquent Son nom » (Ps 99, 6).
וחכמים אומרים לא נתכהן משה אלא שבעת ימי המלואים בלבד ויש אומרים לא פסקה כהונה אלא מזרעו של משה שנאמר (דברי הימים א כג, יד) ומשה איש האלהים בניו יקראו על שבט הלוי ואומר (תהלים צט, ו) משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו
Pourquoi « et il dit » ? Et si tu dis que c’est pour les générations qu’il est écrit [qu’ils sont lévites], il dit : « Moïse et Aaron parmi ses prêtres ».
מאי ואומר וכי תימא לדורות הוא דכתיב ואומר משה ואהרן בכהניו
Et pour toute colère ardente dans la Torah, est-il mentionné une trace ? N’est-il pas écrit : « Et (Moïse) sortit de chez Pharaon dans une ardente colère » (Ex 11, 8), et il ne lui dit rien du tout ? – Rech Lakich a dit : Il le gifla et sortit.
וכל חרון אף שבתורה נאמר בו רושם והכתיב (שמות יא, ח) ויצא (משה) מעם פרעה בחרי אף ולא א"ל ולא מידי אמר ר"ל סטרו ויצא
Et Rech Lakich a-t-il dit cela ? N’est-il pas écrit : « Tu te tiendras à sa rencontre sur le bord du fleuve » (Ex 7, 15), et Rech Lakich a dit : C’est un roi, fais-lui bon visage ; et Rabbi Yo’hanan a dit : C’est un méchant, montre-lui un visage dur ? – Inverse.
ומי אמר ר"ל הכי והכתיב (שמות ז, טו) ונצבת לקראתו על שפת היאור ואמר ר"ל מלך הוא והסביר לו פנים ורבי יוחנן אמר רשע הוא והעיז פניך בו איפוך
Rabbi Yannaï a dit : Que la crainte de la royauté soit toujours sur toi, ainsi qu’il est écrit : « Et tous tes serviteurs que voici descendront vers moi » (Ex 11, 8), alors qu’à lui-même il ne le lui dit pas.
א"ר ינאי לעולם תהא אימת מלכות עליך דכתיב (שמות יא, ח) וירדו כל עבדיך אלה אלי ואילו לדידיה לא קאמר ליה
Oula a dit : Moïse demanda la royauté, et on ne la lui donna pas, ainsi qu’il est écrit : « N’approche pas jusqu’ici » (Ex 3, 5), et « ici » ne désigne rien d’autre que la royauté, ainsi qu’il est dit : « Qui suis-je, Seigneur Dieu, [etc.], pour que Tu m’aies amené jusqu’ici ? » (2 S 7, 18).
אמר עולא בקש משה מלכות ולא נתנו לו דכתיב (שמות ג, ה) אל תקרב הלום ואין הלום אלא מלכות שנאמר (שמואל ב ז, יח) מי אנכי ה' אלהים [וגו'] כי הביאתני עד הלום
Et partout où il est écrit « ici », est-ce pour les générations ? Mais pour Saül, il est écrit : « L’homme est-il encore venu ici ? » (1 S 10, 22) : lui, oui ; sa descendance, non !
וכל היכא דכתיב הלום לדורות הוא והא גבי שאול דכתיב (שמואל א י, כב) הבא עוד הלום איש הוא אין זרעו לא
selon [ce qu’a dit]Rabbi Éléazar au nom de Rabbi ’Hanina : Lorsqu’on décrète la grandeur pour un homme, on la décrète pour lui et pour sa descendance jusqu’à la fin de toutes les générations, ainsi qu’il est dit : « Il ne détourne pas ses yeux du juste ; et avec les rois sur le trône, etc. » (Jb 36, 7). Et s’il s’enorgueillit, le Saint, béni soit-Il, l’abaisse, ainsi qu’il est dit : « Et s’ils sont liés dans les chaînes, pris dans les liens de la misère » (Jb 36, 8).
כדר' אלעזר אמר רבי חנינא בשעה שפוסקים גדולה לאדם פוסקים לו ולזרעו עד סוף כל הדורות שנאמר (איוב לו, ז) לא יגרע מצדיק עיניו ואת מלכים לכסא וגו' ואם הגיס דעתו הקב"ה משפילו שנאמר (איוב לו, ח) ואם אסורים בזקים ילכדון בחבלי עוני:
« Les [cohanim] atteints de défauts, qu’ils soient atteints de défauts, etc. » D’où ces paroles [sont-elles tirées] ? Car nos Maîtres ont enseigné : « Tout mâle » (Lv 6, 11), pour inclure ceux qui ont des défauts.
בעלי מומין בין בעלי מומין כו': מנא ה"מ דת"ר (ויקרא ו, יא) כל זכר לרבות בעלי מומין
Pour quoi ? Si c’est pour la consommation, il est déjà dit : « Le pain de son Dieu, des choses très saintes, il mangera » (Lv 21, 22) ! C’est donc pour le partage.
למאי אי לאכילה הרי כבר נאמר (ויקרא כא, כב) לחם אלהיו מקדשי הקדשים יאכל אלא לחלוקה
On a enseigné dans une autre [baraïta] : « Tout mâle », pour inclure ceux qui ont des défauts. Pour quoi ? Si c’est pour la consommation, c’est déjà dit ; si c’est pour le partage, c’est déjà dit. [C’est donc] qu’on aurait pu penser : je n’ai que celui qui était intact et a acquis un défaut ; celui qui a un défaut dès l’origine, d’où [l’apprend-on] ? Le verset dit : « Tout mâle ».
תניא אידך כל זכר לרבות בעלי מומין למאי אי לאכילה הרי כבר אמור אי לחלוקה הרי כבר אמור שיכול אין לי אלא תם ונעשה בעל מום בעל מום מעיקרו מנין ת"ל כל זכר
On a enseigné dans une autre [baraïta] : « Tout mâle », pour inclure celui qui a un défaut. Pour quoi ? Si c’est pour la consommation, c’est déjà dit ; si c’est pour le partage, c’est déjà dit ; et si c’est pour celui qui a un défaut dès l’origine, c’est déjà dit. [C’est donc] qu’on aurait pu penser : je n’ai que celui qui a un défaut permanent ; celui qui a un défaut passager, d’où [l’apprend-on] ? Le verset dit : « Tout mâle ».
תניא אידך כל זכר לרבות בעל מום למאי אי לאכילה הרי כבר אמור ואי לחלוקה הרי כבר אמור ואי לבעל מום מעיקרו הרי כבר אמור שיכול אין לי אלא בעל מום קבוע בעל מום עובר מנין ת"ל כל זכר
Rav Achi a dit : En réalité, n’inverse pas ; c’était nécessaire, car tu aurais pu penser :
רב אשי אמר לעולם לא תיפוך ואיצטריך סלקא דעתך אמינא
Original : Zevachim 102a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.