l’animal mis à part [pour l’idolâtrie] et l’animal adoré, qui sont des êtres vivants et sont interdits ! — Quand ils sont interdits, c’est pour le Très-Haut ; pour le simple particulier, ils sont bel et bien permis.
מוקצה ונעבד דבעלי חיים נינהו ואסירי כי אסירי לגבוה להדיוט מישרא שרי
Rabbi Yirmeya objecta : Et voici l’animal qui a eu commerce avec un humain ou qui en a été l’objet, [attesté] par des témoins, qui sont des êtres vivants et sont interdits ! Mais, dit Rabbi Yo’hanan au nom de Rabbi Chimon ben Yo’haï : Nous n’avons pas trouvé que la généralité des êtres vivants soit interdite.
מתקיף לה רבי ירמיה הרי רובע ונרבע בעדים דבעלי חיים נינהו ואסירי אלא אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי לא מצינו רוב בעלי חיים שאסורים
À l’école de Rabbi Yichmaël, on a enseigné : Car l’Écriture dit : « Et il renverra sur la face du champ » (Lv 14, 7) — comme un champ : de même qu’un champ est permis, de même celui-ci aussi est permis. — Ce « champ » vient-il pour cela ? Il est nécessaire pour ce qui a été enseigné : « Champ » — qu’il ne se tienne pas à Jaffa pour le jeter à la mer, ni à Gabbat pour le jeter au désert, ni qu’il se tienne hors de la ville pour le jeter à l’intérieur de la ville ; mais qu’il se tienne dans la ville et le jette hors de la muraille.
דבי ר' ישמעאל תנא דאמר קרא (ויקרא יד, ז) ושלח על פני השדה כשדה מה שדה מותרת אף האי נמי מותרת האי שדה להכי הוא דאתא ההוא מיבעי ליה לכדתניא שדה שלא יעמוד ביפו ויזרקנה לים בגבת ויזרקנה למדבר ושלא יעמוד חוץ לעיר ויזרקנה בתוך העיר אלא כל שעומד בעיר ויזרקנה חוץ לחומה
Les cheveux du naziréen, d’où le savons-nous ? Car l’Écriture dit : « Il sera saint, il laissera croître librement la chevelure de sa tête » (Nb 6, 5) — sa pousse sera sainte.
בשער נזיר מנלן דאמר קרא (במדבר ו, ה) קדש יהיה גדל פרע שער ראשו גידולו יהיה קדוש
Si c’est ainsi, de même que le sacré saisit son prix et passe au profane, de même les cheveux du naziréen saisiraient leur prix et passeraient au profane ! — Lisons-nous « sacré » [kodech] ? Nous lisons « saint » [kadoch].
אי מה קדש תופס את דמיו ויוצא לחולין אף שער נזיר תופס את דמיו ויוצא לחולין מי קרינן קודש קדוש קרינן
Le premier-né de l’âne : dirons-nous que notre michna n’est pas conforme à Rabbi Chimon ? Car il a été enseigné : Le premier-né de l’âne est interdit à la jouissance, selon Rabbi Yehouda ; et Rabbi Chimon le permet. Rav Na’hman dit au nom de Rabba bar Avouha : [Il s’agit d’]après qu’on lui a brisé la nuque, et c’est l’avis de tous.
בפטר חמור נימא מתניתין דלא כר' שמעון דתניא פטר חמור אסור בהנאה דברי ר' יהודה ור' שמעון מתיר אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לאחר עריפה ודברי הכל
La viande dans du lait, d’où le savons-nous ? Car on a enseigné à l’école de Rabbi Yichmaël : « Tu ne cuiras pas un chevreau dans le lait de sa mère » (Ex 23, 19)[figure] trois fois : une pour l’interdit de manger, une pour l’interdit de jouissance et une pour l’interdit de cuire.
בשר בחלב מנלן דתנא דבי ר' ישמעאל (שמות כג, יט) לא תבשל גדי בחלב אמו ג"פ אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה ואחד איסור בישול
Notre michna n’est pas conforme à ce Tanna-ci, car il a été enseigné : Rabbi Chimon ben Yehouda dit : La viande dans du lait est interdite à la consommation et permise à la jouissance, car il est dit : « Car tu es un peuple saint pour l’Éternel ton Dieu ; tu ne cuiras pas un chevreau dans le lait de sa mère » (Dt 14, 21), et plus loin il dit : « Vous serez pour Moi des hommes saints » (Ex 22, 30) : de même que là-bas c’est interdit à la consommation et permis à la jouissance, de même ici c’est interdit à la consommation et permis à la jouissance.
מתניתין דלא כי האי תנא דתניא ר"ש בן יהודה אומר בשר בחלב אסור באכילה ומותר בהנאה שנאמר (דברים יד, כא) כי עם קדוש אתה לה' אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו ולהלן הוא אומר (שמות כב, ל) ואנשי קודש תהיון לי מה להלן אסור באכילה ומותר בהנאה אף כאן אסור באכילה ומותר בהנאה
Et les [bêtes] profanes abattues dans le parvis, d’où ces choses ? Rabbi Yo’hanan dit au nom de Rabbi Meïr : La Torah a dit : Abats ce qui est à Moi dans ce qui est à Moi, et ce qui est à toi dans ce qui est à toi : de même que ce qui est à Moi dans ce qui est à toi est interdit, de même ce qui est à toi dans ce qui est à Moi est interdit.
וחולין שנשחטו בעזרה מנא הני מילי אמר ר' יוחנן משום ר' מאיר אמרה תורה שחוט לי בשלי ושלך בשלך מה שלי בשלך אסור אף שלך בשלי אסור
Si c’est ainsi, de même que ce qui est à Moi dans ce qui est à toi est passible de retranchement, de même ce qui est à toi dans ce qui est à Moi serait passible de retranchement ! L’Écriture dit : « Et ne l’a pas amené à l’entrée de la Tente d’assignation pour l’offrir en sacrifice à l’Éternel … il sera retranché » (Lv 17, 4) : pour un sacrifice, on est passible de retranchement ; pour des [bêtes] profanes abattues dans le parvis, on n’est pas passible de retranchement.
אי מה שלי בשלך ענוש כרת אף שלך בשלי ענוש כרת אמר קרא (ויקרא יז, ד) ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לה' ונכרת על קרבן ענוש כרת על חולין שנשחטו בעזרה אין ענוש כרת
Mais, dit Abayé, d’ici : « Et il l’abattra » (Lv 3, 2), « Et il l’abattra » (Lv 3, 8), « Et il l’abattra » (Lv 3, 13) : trois versets superflus. Que nous enseigne l’Écriture ?
אלא אמר אביי מהכא (ויקרא ג, ב) ושחטו (ויקרא ג, ח) ושחט אותו (ויקרא ג, יג) ושחט אותו תלתא קראי יתירי מה תלמוד לומר
Puisqu’il est dit : « Si le lieu est trop éloigné de toi … tu sacrifieras » (Dt 12, 21) : dans un lieu éloigné tu sacrifies, et tu ne sacrifies pas dans un lieu proche — à l’exclusion des [bêtes] profanes, qui ne doivent pas être abattues dans le parvis.
לפי שנאמר (דברים יב, כא) כי ירחק ממך המקום וזבחת ברחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח במקום קרוב פרט לחולין שלא ישחטו בעזרה
Et je n’ai là que les [bêtes] sans défaut, aptes à être offertes ; d’où inclure celles qui ont un défaut ? J’inclus celles qui ont un défaut, car elles sont d’une espèce apte. D’où inclure la bête sauvage ? J’inclus la bête sauvage, car elle est soumise à l’abattage comme le bétail. D’où inclure les oiseaux ? L’Écriture dit : « Et il l’abattra », « et il l’abattra », « et il l’abattra ».
ואין לי אלא תמימים הראוים ליקרב מנין לרבות בעלי מומין מרבה אני את בעלי מומים שכן מין המכשיר מנין לרבות את החיה מרבה אני את החיה שהיא בשחיטה כבהמה מנין לרבות את העופות תלמוד לומר ושחטו ושחט אותו ושחט אותו
On pourrait penser qu’il ne doit pas abattre, mais que s’il a abattu, ce serait permis ; l’Écriture dit : « Si le lieu est trop éloigné de toi … tu sacrifieras … et tu mangeras » (Dt 12, 21) : ce que tu sacrifies dans un lieu éloigné, tu le manges ; et tu ne manges pas ce que tu sacrifies dans un lieu proche — à l’exclusion des [bêtes] profanes abattues dans le parvis.
יכול לא ישחוט ואם שחט יהא מותר תלמוד לומר כי ירחק ממך המקום וזבחת ואכלת מה שאתה זובח ברחוק מקום אתה אוכל ואי אתה אוכל מה שאתה זובח במקום קרוב פרט לחולין שנשחטו בעזרה
Original : Kiddushin 57b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.