Qu’un homme entre toujours [dans une ville] « quand il fait bon » et qu’il en sorte « quand il fait bon », car il est dit : « Et vous, ne sortez pas, chacun, de l’entrée de sa maison jusqu’au matin » (Ex 12, 22).
לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב שנאמר (שמות יב, כב) ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר
Nos maîtres ont enseigné : [S’il y a] une épidémie dans la ville, rassemble tes pieds [reste chez toi], car il est dit : « Et vous, ne sortez pas, chacun, de l’entrée de sa maison jusqu’au matin » (Ex 12, 22). Et il dit : « Va, mon peuple, entre dans tes chambres et ferme ta porte derrière toi » (Is 26, 20). Et il dit : « Au dehors l’épée privera d’enfants, et dans les chambres, la terreur » (Dt 32, 25).
ת"ר דבר בעיר כנס רגליך שנאמר ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר ואומר (ישעיהו כו, כ) לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך בעדך ואומר (דברים לב, כה) מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה
Pourquoi « et il dit » ? Si tu dis que cela ne vaut que de nuit, mais de jour non, viens écouter : « Va, mon peuple, entre dans tes chambres et ferme ta porte ».
מאי ואומר וכי תימא ה"מ בליליא אבל ביממא לא תא שמע לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך
Et si tu dis que cela ne vaut que là où il n’y a pas de terreur à l’intérieur, mais là où il y a de la terreur à l’intérieur, mieux vaut sortir et s’asseoir parmi les gens, simplement en compagnie, viens écouter : « Au dehors l’épée privera d’enfants, et dans les chambres, la terreur » : bien que dans les chambres il y ait la terreur, au dehors l’épée privera d’enfants.
וכי תימא ה"מ [היכא] דליכא אימה מגואי אבל היכא דאיכא אימה מגואי כי נפיק יתיב ביני אינשי בצוותא בעלמא טפי מעלי ת"ש מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה אע"ג דמחדרים אימה מחוץ תשכל חרב
Nos maîtres ont enseigné : [S’il y a] une famine dans la ville, disperse tes pieds [va-t’en], car il est dit : « Il y eut une famine dans le pays, et Avram descendit en Égypte pour y séjourner » (Gn 12, 10). Et il dit : « Si nous disons : Entrons dans la ville, la famine est dans la ville et nous y mourrons » (2 R 7, 4).
ת"ר רעב בעיר פזר רגליך שנא' (בראשית יב, י) ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה [לגור] (ויגר) שם ואומר (מלכים ב ז, ד) אם אמרנו נבא העיר והרעב בעיר ומתנו שם
Pourquoi « et il dit » ? Si tu dis que cela ne vaut que là où il n’y a pas de danger de mort, mais là où il y a danger de mort, non, viens écouter : « Allons, passons au camp d’Aram ; s’ils nous laissent vivre, nous vivrons » (2 R 7, 4).
מאי ואומר וכי תימא ה"מ היכא דליכא ספק נפשות אבל היכא דאיכא ספק נפשות לא ת"ש (מלכים ב ז, ד) לכו ונפלה אל מחנה ארם אם יחיונו נחיה
Nos maîtres ont enseigné : [S’il y a] une épidémie dans la ville, qu’on ne marche pas au milieu de la route, parce que l’ange de la mort marche au milieu des routes : puisqu’on lui a donné la permission, il va ouvertement. [S’il y a] la paix dans la ville, qu’on ne marche pas sur les bords des routes : puisqu’il n’a pas la permission, il se cache et marche [sur les bords].
ת"ר דבר בעיר אל יהלך אדם באמצע הדרך מפני שמלאך המות מהלך באמצע הדרכים דכיון דיהיבא ליה רשותא מסגי להדיא שלום בעיר אל יהלך בצדי דרכים דכיון דלית ליה רשותא מחבי חבויי ומסגי
Nos maîtres ont enseigné : [S’il y a] une épidémie dans la ville, qu’on n’entre pas seul à la synagogue, car l’ange de la mort y dépose ses instruments. Et cela ne vaut que là où les petits enfants n’y lisent pas et où dix [hommes] n’y prient pas.
ת"ר דבר בעיר אל יכנס אדם יחיד לבית הכנסת שמלאך המות מפקיד שם כליו וה"מ היכא דלא קרו ביה דרדקי ולא מצלו ביה עשרה
Nos maîtres ont enseigné : [Quand] les chiens pleurent, l’ange de la mort vient dans la ville ; [quand] les chiens jouent, Élie le prophète vient dans la ville. Et cela ne vaut que s’il n’y a pas de femelle parmi eux.
ת"ר כלבים בוכים מלאך המות בא לעיר כלבים משחקים אליהו הנביא בא לעיר וה"מ דלית בהו נקבה:
Rav Ami et Rav Assi étaient assis devant Rabbi Yits’hak Nappa’ha. L’un lui dit : Que le maître dise une halakha ; et l’autre lui dit : Que le maître dise une aggada. Il commença à dire une aggada, et l’un ne le laissa pas ; il commença à dire une halakha, et l’autre ne le laissa pas.
יתיב רב אמי ורב אסי קמיה דר' יצחק נפחא מר א"ל לימא מר שמעתתא ומר א"ל לימא מר אגדתא פתח למימר אגדתא ולא שביק מר פתח למימר שמעתתא ולא שביק מר
Il leur dit : Je vais vous dire une parabole. À quoi la chose ressemble-t-elle ? À un homme qui a deux femmes, l’une jeune et l’autre âgée : la jeune lui arrache les [cheveux] blancs, l’âgée lui arrache les noirs ; il se trouve chauve d’un côté et de l’autre.
אמר להם אמשול לכם משל למה הדבר דומה לאדם שיש לו שתי נשים אחת ילדה ואחת זקינה ילדה מלקטת לו לבנות זקינה מלקטת לו שחורות נמצא קרח מכאן ומכאן
Il leur dit : S’il en est ainsi, je vais vous dire une chose qui convient à tous les deux : « Si un feu sort et atteint des épines » (Ex 22, 5) – « sort » de lui-même ; « celui qui a allumé l’incendie paiera, il paiera » : le Saint, béni soit-Il, a dit : C’est à moi de payer pour l’incendie que j’ai allumé.
אמר להן אי הכי אימא לכו מלתא דשויא לתרוייכו (שמות כב, ה) כי תצא אש ומצאה קוצים תצא מעצמה שלם ישלם המבעיר את הבערה אמר הקב"ה עלי לשלם את הבערה שהבערתי
C’est moi qui ai mis le feu à Sion, car il est dit : « Il a mis le feu à Sion, et il a dévoré ses fondations » (Lm 4, 11) ; et c’est moi qui la rebâtirai par le feu, car il est dit : « Et moi, je serai pour elle une muraille de feu tout autour, et je serai la gloire au milieu d’elle » (Za 2, 9).
אני הציתי אש בציון שנאמר (איכה ד, יא) ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה ואני עתיד לבנותה באש שנאמר (זכריה ב, ט) ואני אהיה לה חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה
[Et voici] la halakha : le verset commence par les dommages causés par ses biens et termine par les dommages causés par sa personne, pour te dire que [la responsabilité pour] son feu est [comme celle] pour ses flèches.
שמעתתא פתח הכתוב בנזקי ממונו וסיים בנזקי גופו לומר לך אשו משום חציו:
« David éprouva un désir et dit : Qui me fera boire de l’eau de la citerne de Bethléem, qui est près de la porte ? Les trois héros firent une percée dans le camp des Philistins et puisèrent de l’eau de la citerne de Bethléem, qui est près de la porte, etc. » (2 S 23, 15-16).
(שמואל ב כג, טו) ויתאוה דוד ויאמר מי ישקני מים מבור בית לחם אשר בשער ויבקעו שלשת הגבורים במחנה פלשתים וישאבו מים מבור בית לחם אשר בשער [וגו']
Quelle question se posait-il ? Rava a dit au nom de Rav Na’hman : Il se posait la question des objets cachés [détruits] par le feu : [faut-il suivre]Rabbi Yehouda ou les Sages ? Et ils la lui résolurent. Ce qu’ils lui résolurent, [nous l’ignorons].
מאי קא מיבעיא ליה אמר רבא אמר ר"נ טמון באש קמיבעיא ליה אי כר' יהודה אי כרבנן ופשטו ליה מאי דפשטו ליה
Rav Houna dit : C’étaient des tas d’orge appartenant à des Israélites, dans lesquels les Philistins se cachaient, et il se demandait s’il était permis de se sauver soi-même aux dépens des biens de son prochain.
רב הונא אמר גדישים דשעורים דישראל הוו דהוו מטמרי פלשתים בהו וקא מיבעיא ליה מהו להציל עצמו בממון חבירו
Ils lui envoyèrent [la réponse] : Il est interdit de se sauver soi-même aux dépens des biens de son prochain ; mais toi, tu es roi, et un roi peut faire une brèche pour se frayer un chemin, et on ne l’en empêche pas.
שלחו ליה אסור להציל עצמו בממון חבירו אבל אתה מלך אתה [ומלך] פורץ לעשות לו דרך ואין מוחין בידו
Et les Sages – et certains disent Rabba bar Mari – dirent : C’étaient des tas d’orge appartenant à des Israélites et des tas de lentilles appartenant aux Philistins, et ils se demandaient s’il était permis de prendre les tas d’orge des Israélites pour les donner à son bétail, à condition de payer [avec] les tas de lentilles des Philistins.
ורבנן ואיתימא רבה בר מרי אמרו גדישים דשעורין דישראל הוו וגדישין דעדשים דפלשתים וקא מיבעיא להו מהו ליטול גדישין של שעורין דישראל ליתן לפני בהמתו על מנת לשלם גדישין של עדשים דפלשתים
Ils lui envoyèrent [la réponse] : « Le méchant rend le gage, il restitue ce qu’il a volé » (Ez 33, 15) : bien qu’il restitue ce qu’il a volé, il est méchant. Mais toi, tu es roi, et un roi peut faire une brèche pour se frayer un chemin, et on ne l’en empêche pas.
שלחו ליה (יחזקאל לג, טו) חבול ישיב רשע גזילה ישלם אע"פ שגזילה משלם רשע הוא אבל אתה מלך אתה ומלך פורץ לעשות לו דרך ואין מוחין בידו
Cela se comprend selon celui qui dit [qu’il s’agissait] de les échanger : c’est pourquoi un verset écrit : « Il y avait là une parcelle du champ pleine de lentilles » (2 S 23, 11), et un autre verset écrit : « Il y avait une parcelle du champ pleine d’orge » (1 Ch 11, 13).
בשלמא למאן דאמר לאחלופי היינו דכתיב חד קרא (שמואל ב כג, יא) ותהי שם חלקת השדה מלאה עדשים וכתיב חד קרא (דברי הימים א יא, יג) ותהי חלקת השדה מלאה שעורים
Mais selon celui qui dit [qu’il s’agissait] de les brûler, que font ces deux versets ? Il te répondra : Il y avait aussi des tas de lentilles appartenant à des Israélites, dans lesquels les Philistins se cachaient.
אלא למאן דאמר למקלי מאי איבעיא להו להני תרי קראי אמר לך דהוו נמי גדישים דעדשים דישראל דהוו מיטמרו בהו פלשתים
Cela se comprend selon celui qui dit [qu’il s’agissait] de les brûler : c’est pourquoi il est écrit : « Il se posta au milieu de la parcelle et la sauva » (2 S 23, 12). Mais selon celui qui dit [qu’il s’agissait] de les échanger, que signifie « et la sauva » ?
בשלמא למאן דאמר למקלי היינו דכתיב (שמואל ב כג, יב) ויתיצב בתוך החלקה ויצילה אלא למ"ד לאחלופי מאי ויצילה
Cela se comprend [selon ceux qui disent] ces deux [explications] : c’est pourquoi deux versets ont été écrits.
בשלמא הני תרתי היינו דכתיב תרי קראי
Original : Bava Kamma 60b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.