j’aurais dit au Satan : « Une flèche dans ton œil ! » Rava dit à Rabbi Natan bar Ami : « Tant que ta main est sur la nuque de ton fils, [marie-le], de seize ans à vingt-deux ans. » D’autres disent : de dix-huit ans à vingt-quatre ans.
הוה אמינא לשטן גירא בעיניך א"ל רבא לר' נתן בר אמי אדידך על צוארי דבריך משיתסר ועד עשרים ותרתי ואמרי לה מתמני סרי עד עשרים וארבעה
C’est comme [une controverse entre] Tannaïm : « Éduque l’enfant selon sa voie » (Pr 22, 6). Rabbi Yehouda et Rabbi Ne’hemia : l’un dit de seize ans à vingt-deux ans, et l’autre dit de dix-huit ans à vingt-quatre ans.
כתנאי (משלי כב, ו) "חנ(ו)ך לנער על פי דרכו" ר' יהודה ורבי נחמיה חד אמר משיתסר ועד עשרים ותרתין וחד אמר מתמני סרי ועד עשרים וארבעה
Jusqu’où un homme est-il tenu d’enseigner la Torah à son fils ? Rav Yehouda a dit au nom de Chmouel : Comme Zevouloun ben Dan, à qui le père de son père enseigna l’Écriture, la Michna et le Talmud, les halakhot et les aggadot. On objecte : Si on lui a enseigné l’Écriture, on n’est pas tenu de lui enseigner la Michna. Et Rava a dit : L’Écriture, c’est la Torah !
עד היכן חייב אדם ללמד את בנו תורה אמר רב יהודה אמר שמואל כגון זבולון בן דן שלימדו אבי אביו מקרא ומשנה ותלמוד הלכות ואגדות מיתיבי למדו מקרא אין מלמדו משנה ואמר רבא מקרא זו תורה
Comme Zevouloun ben Dan, et pas comme Zevouloun ben Dan : comme Zevouloun ben Dan, en ce que le père de son père lui enseigna ; et pas comme Zevouloun ben Dan, car là c’était l’Écriture, la Michna et le Talmud, les halakhot et les aggadot, tandis qu’ici, c’est l’Écriture seule.
כזבולון בן דן ולא כזבולון בן דן כזבולון בן דן שלמדו אבי אביו ולא כזבולון בן דן דאילו התם מקרא משנה ותלמוד הלכות ואגדות ואילו הכא מקרא לבד
Et le père de son père y est-il tenu ? Or, il a été enseigné : « Vous les enseignerez à vos fils » (Dt 11, 19) — et non aux fils de vos fils. Comment alors j’accomplis : « Tu les feras connaître à tes fils et aux fils de tes fils » (Dt 4, 9) ? C’est pour te dire que quiconque enseigne la Torah à son fils, l’Écriture le lui compte comme s’il l’avait enseignée à lui, à son fils et au fils de son fils jusqu’à la fin de toutes les générations.
ואבי אביו מי מיחייב והתניא (דברים יא, יט) ולמדתם אותם את בניכם ולא בני בניכם ומה אני מקיים (דברים ד, ט) והודעתם לבניך ולבני בניך לומר לך שכל המלמד את בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו למדו לו ולבנו ולבן בנו עד סוף כל הדורות
[Chmouel] parle selon ce Tanna-ci, car il a été enseigné : « Vous les enseignerez à vos fils » — je n’ai là que vos fils ; les fils de vos fils, d’où [le sait-on] ? Le verset dit : « Tu les feras connaître à tes fils et aux fils de tes fils. » S’il en est ainsi, pourquoi le verset dit-il « vos fils » ? Vos fils et non vos filles.
הוא דאמר כי האי תנא דתניא ולמדתם אותם את בניכם אין לי אלא בניכם, בני בניכם מנין ת"ל והודעתם לבניך ולבני בניך א"כ מה ת"ל בניכם בניכם ולא בנותיכם
Rabbi Yehochoua ben Lévi a dit : Quiconque enseigne la Torah au fils de son fils, l’Écriture le lui compte comme s’il l’avait reçue du mont Sinaï, ainsi qu’il est dit : « Tu les feras connaître à tes fils et aux fils de tes fils », et juste après : « Le jour où tu te tins devant l’Éternel ton Dieu à ’Horev » (Dt 4, 10).
אמר ריב"ל כל המלמד את בן בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מהר סיני שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב (דברים ד, י)
Rabbi ’Hiya bar Abba trouva Rabbi Yehochoua ben Lévi qui avait jeté un simple voile sur sa tête et emmenait un enfant à la synagogue. Il lui dit : « Pourquoi tout cela ? » Il lui répondit : « Est-ce peu de chose, ce qui est écrit : “Tu les feras connaître à tes fils”, et juste après : “Le jour où tu te tins devant l’Éternel ton Dieu à ’Horev” ? » Dès lors, Rabbi ’Hiya bar Abba ne goûtait pas de viande avant d’avoir fait réviser l’enfant et d’avoir ajouté [une leçon]. Rabba bar Rav Houna ne goûtait pas de viande avant d’avoir amené l’enfant à la maison d’étude.
רבי חייא בר אבא אשכחיה לריב"ל דשדי דיסנא ארישיה וקא ממטי ליה לינוקא לבי כנישתא א"ל מאי כולי האי א"ל מי זוטר מאי דכתיב והודעתם לבניך וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב מכאן ואילך רבי חייא בר אבא לא טעים אומצא עד דמקרי לינוקא ומוספיה רבה בר רב הונא לא טעים אומצא עד דמייתי לינוקא לבית מדרשא
Rav Safra a dit au nom de Rabbi Yehochoua ben ’Hanania : Que signifie ce qui est écrit : « Tu les inculqueras (véchinantam) à tes fils » (Dt 6, 7) ? Ne lis pas véchinantam, mais véchilachtam, « tu les diviseras en trois ».
אמר רב ספרא משום ר' יהושע בן חנניא מאי דכתיב (דברים ו, ז) ושננתם לבניך אל תקרי ושננתם אלא ושלשתם
Un homme doit toujours diviser ses années en trois : un tiers pour l’Écriture, un tiers pour la Michna, un tiers pour le Talmud. Qui sait combien de temps il vivra ? Il ne s’agit que des jours [de la semaine].
לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד מי יודע כמה חיי לא צריכא ליומי
C’est pourquoi les anciens ont été appelés soferim, car ils comptaient (sofrim) toutes les lettres de la Torah. Ils disaient en effet : le vav de ga’hon (Lv 11, 42) est le milieu des lettres du rouleau de la Torah ; darosh darash (Lv 10, 16), le milieu des mots ; vehitgala’h (Lv 13, 33), [le milieu] des versets ; le ’ayin de « Le sanglier de la forêt (miyaar) la ravage » (Ps 80, 14) est le milieu des Psaumes ; « Mais Lui, miséricordieux, pardonne la faute » (Ps 78, 38), le milieu de ses versets.
לפיכך נקראו ראשונים סופרים שהיו סופרים כל האותיות שבתורה שהיו אומרים וא"ו (ויקרא יא, מב) דגחון חציין של אותיות של ס"ת (ויקרא י, טז) דרש דרש חציין של תיבות (ויקרא יג, לג) "והתגלח" של פסוקים (תהלים פ, יד) יכרסמנה חזיר מיער עי"ן דיער חציין של תהלים (תהלים עח, לח) והוא רחום יכפר עון חציו דפסוקים
Rav Yossef demanda : Le vav de ga’hon appartient-il à cette moitié-ci ou à cette moitié-là ? On lui dit : « Qu’on apporte un rouleau de la Torah et qu’on les compte ! Rabba bar bar ’Hana n’a-t-il pas dit : Ils ne bougèrent pas de là avant d’avoir apporté un rouleau de la Torah et de les avoir comptés ? » Il leur dit : « Eux étaient experts en orthographe défective et pleine ; nous, nous n’y sommes pas experts. »
בעי רב יוסף וא"ו דגחון מהאי גיסא או מהאי גיסא א"ל ניתי ס"ת ואימנינהו מי לא אמר רבה בר בר חנה לא זזו משם עד שהביאו ספר תורה ומנאום א"ל אינהו בקיאי בחסירות ויתרות אנן לא בקיאינן
Rav Yossef demanda : Vehitgala’h appartient-il à cette moitié-ci ou à cette moitié-là ? Abayé lui dit : « Les versets, du moins, qu’on vienne les compter ! » — « Pour les versets non plus, nous ne sommes pas experts, car lorsque Rav A’ha bar Ada est venu, il a dit : En Occident, on divise ce verset en trois versets : “L’Éternel dit à Moïse : Voici, Je viens à toi dans l’épaisseur de la nuée” (Ex 19, 9). »
בעי רב יוסף והתגלח מהאי גיסא או מהאי גיסא א"ל אביי פסוקי מיהא ליתו לימנוי' בפסוקי נמי לא בקיאינן דכי אתא רב אחא בר אדא אמר במערבא פסקי ליה להאי קרא לתלתא פסוקי (שמות יט, ט) ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן
Nos maîtres ont enseigné : Cinq mille huit cent quatre-vingt-huit versets, tel est le nombre des versets du rouleau de la Torah. Les Psaumes en ont huit de plus, les Chroniques huit de moins.
תנו רבנן חמשת אלפים ושמונה מאות ושמונים ושמונה פסוקים הוו פסוקי ס"ת יתר עליו תהלים שמונה חסר ממנו דברי הימים שמונה
Nos maîtres ont enseigné : « Tu les inculqueras (véchinantam) » : que les paroles de la Torah soient aiguisées dans ta bouche, de sorte que si quelqu’un t’interroge sur une chose, tu ne bégayes pas en lui répondant, mais que tu lui répondes aussitôt, ainsi qu’il est dit :
תנו רבנן ושננתם שיהו דברי תורה מחודדים בפיך שאם ישאל לך אדם דבר אל תגמגם ותאמר לו אלא אמור לו מיד שנאמר
Original : Kiddushin 30a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.