les dégâts des eaux dans le domaine public, etc. » : curer, oui ; creuser, non.
קילקולי המים שברה"ר וכו': חטיטה אין חפירה לא
Mo’ed katan 5a מועד קטן
Structure du débat :Question 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Rabbi Yaakov a dit au nom de Rabbi Yo’hanan : On ne l’a enseigné que lorsque le public n’en a pas besoin ; mais si le public en a besoin, même creuser est permis.
אמר ר' יעקב אמר ר' יוחנן לא שנו אלא שאין רבים צריכין להם אבל רבים צריכין להם אפילו חפירה מותר
Mais lorsque le public en a besoin, est-ce permis ? N’a-t-il pas été enseigné : On cure les citernes, les fossés et les grottes d’un particulier, et à plus forte raison ceux du public ; et on ne creuse pas les citernes, les fossés et les grottes du public, et à plus forte raison ceux d’un particulier. N’est-ce pas lorsque le public en a besoin ?
וכי רבים צריכין להם מי שרי והתניא חוטטין בורות שיחין ומערות של יחיד ואין צריך לומר של רבים ואין חופרין בורות שיחין ומערות של רבים ואין צריך לומר של יחיד מאי לאו בשרבים צריכין להם
Non : lorsque le public n’en a pas besoin.
לא בשאין רבים צריכין להם
Dans ce cas, de même pour le particulier, lorsque le particulier n’en a pas besoin ; curer serait-il permis ? N’a-t-il pas été enseigné : Les citernes, les fossés et les grottes d’un particulier, on y recueille de l’eau, mais on ne les cure pas et on n’en enduit pas les fissures ; et ceux du public, on les cure et on en enduit les fissures ?
דכוותה גבי יחיד שאין יחיד צריך להם חטיטה מי שרי והתניא בורות שיחין ומערות של יחיד כונסין מים לתוכן אבל לא חוטטין ולא שפין את סדקיהן ושל רבים חוטטין אותן ושפין את סדקיהן
Qu’en est-il alors ? [Il s’agit du cas] où le particulier en a besoin ; de même pour le public, lorsque le public en a besoin ; creuser serait-il interdit ? N’a-t-il pas été enseigné : Les citernes, les fossés et les grottes d’un particulier, on y recueille de l’eau et on les cure, mais on n’en enduit pas les fissures, on n’y cure pas [en profondeur] et on ne les enduit pas de chaux ; et ceux du public, on les creuse et on les enduit de chaux ?
ואלא מאי בשיחיד צריך להם דכוותה גבי רבים בשרבים צריכין להם חפירה מי אסיר והתניא בורות שיחין ומערות של יחיד כונסין מים לתוכן וחוטטין אותן אבל לא שפין את סדקיהן ולא חוטטין לתוכן ולא סדין אותן בסיד ושל רבים חופרין אותן וסדין אותן בסיד
Il y a donc une difficulté avec le premier [enseignement]. Explique-le ainsi : On cure les citernes d’un particulier lorsque le particulier en a besoin, et à plus forte raison celles du public lorsque le public en a besoin, car alors même creuser est permis ;
אלא קשיא הך קמייתא תריץ הכי חוטטין בורות של יחיד בשיחיד צריך להם ואין צריך לומר בשל רבים כשרבים צריכין להם דאפילו חפירה מותר
et on ne creuse pas les citernes, les fossés et les grottes du public lorsque le public n’en a pas besoin, et à plus forte raison ceux d’un particulier, car lorsque le particulier n’en a pas besoin, même curer est interdit.
ואין חופרין בורות שיחין ומערות של רבים בשאין רבים צריכין להם ואין צריך לומר של יחיד דכי אין יחיד צריך להם אפילו חטיטה נמי אסור
Rav Achi a dit : La Michna aussi le laisse entendre, car elle enseigne : « On accomplit tous les besoins du public » ; « tous » vient inclure quoi ? N’est-ce pas pour inclure le creusement ?
אמר רב אשי מתניתין נמי דיקא דקתני עושין כל צורכי רבים כל לאתויי מאי לאו לאתויי חפירה
Non : pour inclure ce qui a été enseigné : On sort pour débarrasser les routes des épines, pour réparer les places et les grandes routes et pour mesurer les bains rituels ; et tout bain rituel qui ne contient pas quarante séa, on y fait couler [l’eau nécessaire pour atteindre] quarante séa.
לא לאתויי הא דתניא יוצאין לקווץ את הדרכים ולתקן את הרחובות ואת האסטרטאות ולמוד את המקואות וכל מקוה שאין בו ארבעים סאה מרגילין לתוכו ארבעים סאה
Et d’où [sait-on] que s’ils ne sont pas sortis faire tout cela, tout sang qui a été versé là, l’Écriture le leur impute comme s’ils l’avaient eux-mêmes versé ? L’Écriture dit : « Et il y aurait du sang sur toi » (Dt 19, 10).
ומנין שאם לא יצאו ועשו כל אלו שכל דמים שנשפכו שם מעלה עליהם הכתוב כאילו הם שפכום ת"ל (דברים יט, י) והיה עליך דמים
Mais [la Michna] l’enseigne explicitement : « On répare les routes, les places et les réservoirs d’eau » ; et « on accomplit tous les besoins du public » vient inclure quoi ? N’est-ce pas pour inclure le creusement ? Déduis-en [que c’est bien le cas].
הא בהדיא קתני לה ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות ואת המקואות ועושין כל צורכי רבים לאתויי מאי לאו לאתויי חפירה שמע מינה:
« On marque les tombes » : Rabbi Chimon ben Pazi a dit : D’où [tire-t-on] dans la Torah une allusion au marquage des tombes ? L’Écriture dit : « Et s’il voit un os d’homme, il dressera près de lui un signe » (Ez 39, 15).
מציינין את הקברות: אמר ר"ש בן פזי רמז לציון קברות מן התורה מנין תלמוד לומר (יחזקאל לט, טו) וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון
Ravina dit à Rav Achi : Mais avant la venue d’Ézéchiel, qui l’a dit ? [Il lui répondit :] Et selon ton raisonnement, ce qu’a dit Rav ’Hisda : « Cette chose, nous ne l’avons pas apprise de la Torah de Moïse notre maître, nous l’avons apprise des paroles d’Ézéchiel fils de Bouzi : “Aucun étranger, incirconcis de cœur et incirconcis de chair, n’entrera dans mon Sanctuaire” (Ez 44, 9) »,
א"ל רבינא לרב אשי הא מקמי דליתי יחזקאל מאן אמר וליטעמיך הא דאמר רב חסדא דבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו מדברי יחזקאל בן בוזי למדנו (יחזקאל מד, ט) כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבא אל מקדשי (לשרתני)
avant la venue d’Ézéchiel, qui l’a dit ? C’est plutôt qu’on le connaissait par tradition, et Ézéchiel est venu l’appuyer sur un verset ; ici aussi, on le connaissait par tradition, et Ézéchiel est venu l’appuyer sur un verset.
מקמי דליתי יחזקאל מאן אמר אלא גמרא גמירי לה ואתא יחזקאל ואסמכה אקרא הכא נמי גמרא גמירי לה ואתא יחזקאל ואסמכה אקרא
Rabbi Abbahou a dit : [On le déduit] d’ici : « Et il criera : Impur, impur ! » (Lv 13, 45) : l’impureté l’appelle et lui dit : Écarte-toi ! Et de même Rabbi Ouziel, petit-fils de Rabbi Ouziel l’Ancien, a dit : L’impureté l’appelle et lui dit : Écarte-toi !
רבי אבהו אמר מהכא (ויקרא יג, מה) וטמא טמא יקרא טומאה קוראה לו ואומרת לו פרוש וכן אמר רבי עוזיאל בר בריה דרבי עוזיאל רבה טומאה קוראה לו ואומרת לו פרוש
Mais ce [verset] vient-il pour cela ? Il est nécessaire pour ce qui a été enseigné : « Et il criera : Impur, impur ! » : il doit faire connaître sa détresse au public, afin que le public implore pour lui la miséricorde.
והאי להכי הוא דאתא ההוא מיבעי ליה לכדתניא וטמא טמא יקרא צריך להודיע צערו לרבים ורבים מבקשין עליו רחמים
S’il en était ainsi, qu’il soit écrit : « Et il criera : Impur ! » ; pourquoi « Impur, impur ! » ? Déduis-en les deux choses.
א"כ ליכתוב וטמא יקרא מאי וטמא טמא שמעת מינה תרתי
Abayé a dit : [On le déduit] d’ici : « Et devant un aveugle tu ne mettras pas d’obstacle » (Lv 19, 14). Rav Papa a dit : « Et l’on dira : Frayez, frayez, dégagez la route » (Is 57, 14).
אביי אמר מהכא (ויקרא יט, יד) ולפני עור לא תתן מכשול רב פפא אמר (ישעיהו נז, יד) ואמר סלו סלו פנו דרך
Rav ’Hinena a dit : « Ôtez l’obstacle du chemin de mon peuple » (Is 57, 14). Rabbi Yehochoua, fils de Rav Idi, a dit : « Et tu leur feras connaître le chemin où ils marcheront » (Ex 18, 20).
רב חיננא אמר הרימו מכשול מדרך עמי ר' יהושע בריה דרב אידי אמר (שמות יח, כ) והודעת להם את הדרך (אשר) ילכו בה
Mar Zoutra a dit : « Et vous préserverez les enfants d’Israël de leur impureté » (Lv 15, 31). Rav Achi a dit : « Et vous garderez ma garde » (Lv 18, 30) : faites une garde à ma garde.
מר זוטרא אמר (ויקרא טו, לא) והזרתם את בני ישראל מטומאתם רב אשי אמר (ויקרא יח, ל) ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי
Ravina a dit : « Et à celui qui dispose le chemin, je ferai voir le salut de Dieu » (Ps 50, 23).
רבינא אמר (תהלים נ, כג) ושם דרך אראנו בישע אלהים
Rabbi Yehochoua ben Lévi a dit : Quiconque évalue ses voies mérite de voir le salut du Saint, béni soit-Il, ainsi qu’il est dit : « Et celui qui dispose (vessam) le chemin » ; ne lis pas vessam, mais vecham [« et qui évalue »] le chemin, « je lui ferai voir le salut de Dieu ».
אריב"ל כל השם אורחותיו זוכה ורואה בישועתו של הקדוש ברוך הוא שנאמר ושם דרך אל תקרי ושם אלא ושם דרך אראנו בישע אלהים
Rabbi Yannaï avait un disciple qui chaque jour lui posait des objections, mais le Chabbat de la fête il ne lui posait pas d’objections.
רבי ינאי הוה ליה ההוא תלמידא דכל יומא הוה מקשי ליה בשבתא דריגלא לא הוה מקשי ליה
Original : Moed Katan 5a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.