Structure du débat :Question 1Récit 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Et d’où [sait-on qu’on] assimile (une imprécation sans serment à une imprécation avec serment, et) un serment sans imprécation à un serment avec imprécation ? Le verset dit : « et il entend la voix de l’imprécation » (Lv 5, 1) : il entend l’imprécation, il entend la voix.
ומנין לעשות (אלה שאין עמה שבועה כאלה שיש עמה שבועה) ושבועה שאין עמה אלה כשבועה שיש עמה אלה תלמוד לומר (ויקרא ה, א) ושמעה קול אלה ושמעה אלה ושמעה קול
Rabbi Abbahou dit : d’où [sait-on] que l’imprécation est un serment ? Car il est dit : « et il le fit entrer dans une imprécation », etc. (Ez 17, 13), et il est écrit : « et il se révolta aussi contre le roi Nabuchodonosor, qui l’avait fait jurer par Dieu » (2 Ch 36, 13).
אמר רבי אבהו מנין לאלה שהיא שבועה שנאמר (יחזקאל יז, יג) ויבא אתו באלה וגו' וכתיב (דברי הימים ב לו, יג) וגם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו באלהים
Il comporte l’excommunication, car il est écrit : « Maudissez Méroz, a dit l’ange de l’Éternel, maudissez, maudits [soient] ses habitants » (Jg 5, 23) ; et ’Oula a dit : c’est au son de quatre cents chofars que Barak excommunia Méroz.
בו נידוי דכתיב (שופטים ה, כג) אורו מרוז אמר מלאך ה' אורו ארור יושביה ואמר עולא בארבע מאה שיפורי שמתיה ברק למרוז
Il comporte la malédiction, car il est écrit : « et ceux-ci se tiendront pour la malédiction » (Dt 27, 13), et il est écrit : « Maudit l’homme qui fera une statue », etc. (Dt 27, 15).
בו קללה דכתיב (דברים כז, יג) ואלה יעמדו על הקללה וכתיב (דברים כז, טו) ארור האיש אשר יעשה פסל וגו'
Il comporte le serment, car il est écrit : « Et Josué [les] fit jurer en ce temps-là, disant : Maudit soit devant l’Éternel l’homme », etc. (Jos 6, 26). — Mais peut-être a-t-il fait les deux : il les a fait jurer et il les a maudits ?
בו שבועה דכתיב (יהושע ו, כו) וישבע יהושע בעת ההיא לאמר ארור האיש לפני ה' וגו' ודלמא תרתי עבד להו אשבעינהו ולייטינהו
C’est plutôt d’ici : « Et l’homme d’Israël fut accablé ce jour-là ; et Saül adjura le peuple, disant : Maudit l’homme qui mangera », etc. (1 S 14, 24), et il est écrit : « Et Jonathan n’avait pas entendu quand son père avait fait jurer le peuple » (1 S 14, 27). — Mais peut-être ici aussi a-t-il fait les deux : il les a fait jurer et il les a maudits ?
אלא מהכא (שמואל א יד, כד) ואיש ישראל נגש ביום ההוא ויואל שאול את העם לאמר ארור האיש אשר יאכל וגו' וכתיב (שמואל א יד, כז) ויהונתן לא שמע בהשביע אביו את העם ודלמא הכא נמי תרתי עבד להו אשבעינהו ולייטינהו
Il comporte l’acceptation de paroles, car il est écrit : « Maudit celui qui ne maintiendra pas les paroles de cette Torah pour les accomplir ; et tout le peuple dira : Amen » (Dt 27, 26).
בו קבלת דברים דכתיב (דברים כז, כו) ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם ואמר כל העם אמן
Il comporte la confirmation de paroles, car il est écrit : « Et Jérémie le prophète dit (à ’Hanania) : Amen ! Que l’Éternel fasse ainsi ! Que l’Éternel accomplisse tes paroles » (Jr 28, 6).
בו האמנת דברים דכתיב (ירמיהו כח, ה) ויאמר ירמיה [הנביא] (אל חנניהו) אמן כן יעשה ה' יקם ה' את דבריך
Rabbi Éléazar dit : « non » est un serment, « oui » est un serment. Certes, « non » est un serment, car il est écrit : « et les eaux ne deviendront plus un déluge » (Gn 9, 15), et il est écrit : « car ce sont pour moi les eaux de Noé, quand j’ai juré » (Is 54, 9) ; mais « oui » est un serment, d’où le savons-nous ? C’est une déduction logique : puisque « non » est un serment, « oui » aussi est un serment.
אמר רבי אלעזר לאו שבועה הן שבועה בשלמא לאו שבועה דכתיב (בראשית ט, טו) ולא יהיה עוד המים למבול וכתיב (ישעיהו נד, ט) כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי אלא הן שבועה מנא לן סברא הוא מדלאו שבועה הן נמי שבועה
Rava dit : à condition qu’il dise « non, non » deux fois, et à condition qu’il dise « oui, oui » deux fois, car il est écrit : « et nulle chair ne sera plus retranchée par les eaux du déluge » (Gn 9, 11), « et les eaux ne deviendront plus un déluge » (Gn 9, 15) ; et puisque « non » [est dit] deux fois, « oui » aussi [doit être dit] deux fois.
אמר רבא והוא דאמר לאו לאו תרי זימני והוא דאמר הן הן תרי זימני דכתיב (בראשית ט, יא) ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול ולא יהיה עוד המים למבול ומדלאו תרי זימני הן נמי תרי זימני:
Nos maîtres ont enseigné : « Tout homme qui maudira son Dieu portera son péché » (Lv 24, 15) : que vient enseigner le verset ? N’est-il pas déjà dit : « et celui qui prononcera le nom de l’Éternel sera mis à mort » (Lv 24, 16) ? On pourrait penser qu’on n’est passible que pour le Nom propre seulement ; d’où [sait-on qu’il faut] inclure les qualificatifs ? Le verset dit : « Tout homme qui maudira son Dieu », etc. — de quelque manière que ce soit ; selon Rabbi Meïr. Et les Sages disent : pour le Nom propre, [on est passible] de mort, et pour les qualificatifs, [on transgresse] un avertissement.
תנו רבנן (ויקרא כד, טו) איש [איש] כי יקלל אלהיו ונשא חטאו מה ת"ל והלא כבר נאמר (ויקרא כד, טז) ונקב שם ה' מות יומת יכול לא יהא חייב אלא על שם המיוחד בלבד מנין לרבות את הכינויין תלמוד לומר איש איש כי יקלל אלהיו וגו' מכל מקום דברי רבי מאיר וחכמים אומרים על שם מיוחד במיתה ועל הכינויין באזהרה:
Rabbi Mena’hem bar Yossé, car il est enseigné : Rabbi Mena’hem bar Yossé dit : « quand il aura prononcé le Nom, il sera mis à mort » (Lv 24, 16) : que vient enseigner [le mot] « Nom » ? Il enseigne, à propos de celui qui maudit son père ou sa mère, qu’il n’est passible que s’il les maudit par le Nom.
רבי מנחם בר יוסי דתניא רבי מנחם בר יוסי אומר (ויקרא כד, טז) בנקבו שם יומת מה ת"ל שם לימד על המקלל אביו ואמו שאינו חייב עד שיקללם בשם:
Lui-même, car il est écrit : « Seulement, prends garde à toi et garde bien ton âme » (Dt 4, 9), selon ce qu’a dit Rabbi Avin au nom de Rabbi Ilaï : partout où il est dit « prends garde », « de peur que » et « ne… pas », ce n’est autre qu’un interdit. Et son prochain, car il est écrit : « Tu ne maudiras pas un sourd » (Lv 19, 14).
עצמו דכתיב (דברים ד, ט) רק השמר לך ושמור נפשך מאד כדרבי אבין אמר רבי אילעא דאמר כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה וחבירו דכתיב (ויקרא יט, יד) לא תקלל חרש:
« Que l’Éternel Dieu te frappe, et de même Que Dieu te frappe : c’est là l’imprécation écrite dans la Torah. » Rav Kahana était assis devant Rav Yehouda ; il était assis et récitait cette Michna telle que nous l’avons apprise. [Rav Yehouda] lui dit : use d’un euphémisme !
יכך ה' אלהים וכן יככה אלהים זו היא אלה הכתובה בתורה: יתיב רב כהנא קמיה דרב יהודה ויתיב וקאמר הא מתניתין כדתנן א"ל כנה
Un des Sages était assis devant Rav Kahana ; il était assis et récitait : « Dieu aussi te renversera pour toujours, Il te saisira et t’arrachera de la tente, et Il te déracinera de la terre des vivants, sélah » (Ps 52, 7). Il lui dit : use d’un euphémisme !
יתיב ההוא מרבנן קמיה דרב כהנא ויתיב וקאמר (תהלים נב, ז) גם אל יתצך לנצח יחתך ויסחך מאהל ושרשך מארץ חיים סלה א"ל כנה
Pourquoi me faut-il les deux [récits] ? On aurait pu dire : ces paroles valent pour la Michna, mais pour les versets, dis qu’on n’use pas d’euphémisme ; il nous apprend [que si].
תרתי למה לי מהו דתימא ה"מ מתניתין אבל בקראי אימא לא מכנינן קמ"ל:
Quand Rabbi Its’hak vint, il enseigna comme nous l’avons appris. Rav Yossef dit : maintenant que nous avons appris ainsi, et que Rabbi Its’hak, quand il vint, l’a enseigné ainsi, déduis-en que nous l’avons appris avec précision.
כי אתא רבי יצחק תנא כדתנן אמר רב יוסף השתא דאנן תנן הכי וכי אתא רבי יצחק תני הכי ש"מ דוקא תנן
Et Rabbi Tan’houm bar ’Hakhinaï a dit : il est écrit hinnaki, « sois innocente » (Nb 5, 19) : la raison est qu’il est écrit « sois innocente » ; sinon, nous ne dirions pas « du négatif tu entends le positif ».
ואמר ר' תנחום בר חכינאי (במדבר ה, יט) הנקי כתיב טעמא דכתיב הנקי הא לאו הכי מכלל לאו אתה שומע הן לא אמרינן
Original : Shevuot 36a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.