« Pas même un fil ou une courroie de sandale » (Gn 14, 23) : ses descendants ont mérité deux commandements, le fil d’azur [des tsitsit] et la courroie des tefilin.
(בראשית יד, כג) אם מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לשתי מצות לחוט של תכלת ורצועה של תפילין
Certes, pour la courroie des tefilin, il est écrit : « Tous les peuples de la terre verront que le nom de l’Éternel est invoqué sur toi » (Dt 28, 10), et il est enseigné dans une baraïta : Rabbi Eliézer le Grand dit : Ce sont les tefilin de la tête. Mais le fil d’azur, qu’a-t-il [de particulier] ?
בשלמא רצועה של תפילין כתיב (דברים כח, י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ותניא ר' אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש אלא חוט של תכלת מאי היא
Car il est enseigné : Rabbi Meïr dit : En quoi l’azur se distingue-t-il de toutes les couleurs ? Parce que l’azur ressemble à la mer, la mer ressemble au firmament, le firmament ressemble à la pierre de saphir, et la pierre de saphir ressemble au Trône de gloire, comme il est écrit : « Ils virent le Dieu d’Israël, et sous ses pieds, etc. » (Ex 24, 10), et il est écrit : « Comme l’aspect de la pierre de saphir, la forme d’un trône » (Ez 1, 26).
דתניא רבי מאיר אומר מה נשתנה תכלת מכל הצבעונין מפני שתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לאבן ספיר ואבן ספיר דומה לכסא הכבוד דכתיב (שמות כד, י) ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו וגו' וכתיב (יחזקאל א, כו) כמראה אבן ספיר דמות כסא
Rabbi Abba a dit : Grave est le vol qui a été mangé, car même des justes parfaits ne peuvent le restituer, ainsi qu’il est dit : « Rien pour moi, excepté ce qu’ont mangé les jeunes gens » (Gn 14, 24).
א"ר אבא קשה גזל הנאכל שאפילו צדיקים גמורים אינן יכולין להחזירו שנאמר (בראשית יד, כד) בלעדי רק אשר אכלו הנערים
Rabbi Yo’hanan a dit au nom de Rabbi Éléazar fils de Rabbi Chimon : Partout où tu trouves les paroles de Rabbi Eliézer, fils de Rabbi Yossé le Galiléen, dans l’aggada, fais de ton oreille un entonnoir. « Ce n’est pas parce que vous êtes plus nombreux que tous les peuples que l’Éternel s’est attaché à vous, etc. » (Dt 7, 7) : le Saint, béni soit-Il, a dit à Israël : Je me suis attaché à vous, car même lorsque je vous comble de grandeur, vous vous faites petits devant moi.
אמר רבי יוחנן משום רבי אלעזר בר' שמעון כל מקום שאתה מוצא דבריו של רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי בהגדה עשה אזניך כאפרכסת (דברים ז, ז) לא מרבכם מכל העמים חשק ה' בכם וגו' אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל חושקני בכם שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטין עצמכם לפני
J’ai donné la grandeur à Abraham, il a dit devant moi : « Moi qui ne suis que poussière et cendre » (Gn 18, 27) ; à Moïse et Aaron, ils ont dit : « Et nous, que sommes-nous ? » (Ex 16, 7) ; à David, il a dit : « Moi, je suis un ver et non un homme » (Ps 22, 7).
נתתי גדולה לאברהם אמר לפני (בראשית יח, כז) ואנכי עפר ואפר למשה ואהרן אמר (שמות טז, ז) ונחנו מה לדוד אמר (תהלים כב, ז) ואנכי תולעת ולא איש
Mais les idolâtres ne sont pas ainsi : j’ai donné la grandeur à Nimrod, il a dit : « Allons, bâtissons-nous une ville » (Gn 11, 4) ; à Pharaon, il a dit : « Qui est l’Éternel ? » (Ex 5, 2) ; à Sennachérib, il a dit : « Qui, parmi tous les dieux des pays, etc. » (2 R 18, 35) ; à Nabuchodonosor, il a dit : « Je monterai sur les hauteurs des nuées » (Is 14, 14) ; à Hiram, roi de Tyr, il a dit : « J’occupe le siège de Dieu au cœur des mers » (Ez 28, 2).
אבל עובדי כוכבים אינן כן נתתי גדולה לנמרוד אמר (בראשית יא, ד) הבה נבנה לנו עיר לפרעה אמר (שמות ה, ב) מי ה' לסנחריב אמר (מלכים ב יח, לה) מי בכל אלהי הארצות וגו' לנבוכדנצר אמר (ישעיהו יד, יד) אעלה על במתי עב לחירם מלך צור אמר (יחזקאל כח, ב) מושב אלהים ישבתי בלב ימים
Rava a dit, et certains disent Rabbi Yo’hanan : Ce qui est dit de Moïse et Aaron est plus grand que ce qui est dit d’Abraham ; car d’Abraham il est écrit : « Moi qui ne suis que poussière et cendre », alors que de Moïse et Aaron il est écrit : « Et nous, que [ma] sommes-nous ? » Et Rava a dit, et certains disent Rabbi Yo’hanan : Le monde ne subsiste que grâce à Moïse et Aaron ; il est écrit ici : « Et nous, que [ma] sommes-nous ? », et il est écrit là : « Il suspend la terre sur le néant [beli-ma] » (Jb 26, 7).
אמר רבא ואיתימא ר' יוחנן גדול שנאמר במשה ואהרן יותר ממה שנאמר באברהם דאילו באברהם כתיב ואנכי עפר ואפר ואילו במשה ואהרן כתיב ונחנו מה ואמר רבא ואיתימא ר' יוחנן אין העולם מתקיים אלא בשביל משה ואהרן כתיב הכא ונחנו מה וכתיב התם (איוב כו, ז) תולה ארץ על בלימה
Rabbi Ila a dit : Le monde ne subsiste que grâce à celui qui se retient [bolem] lors d’une querelle, ainsi qu’il est dit : « Il suspend la terre sur belima ». Rabbi Abbahou a dit : [Grâce à] celui qui se considère comme s’il n’était rien, ainsi qu’il est dit : « Et en dessous, les bras du monde » (Dt 33, 27).
אמר רבי אילעא אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה שנאמר תולה ארץ על בלימה רבי אבהו אמר מי שמשים עצמו כמי שאינו שנאמר (דברים לג, כז) ומתחת זרועות עולם
Rabbi Its’hak a dit : Que signifie ce qui est écrit : « Vraiment, prononcez-vous la justice en restant muets ? Jugez-vous avec droiture, fils d’homme ? » (Ps 58, 2) Quel doit être le métier de l’homme en ce monde ? Qu’il se rende comme muet. Serait-ce aussi pour les paroles de Torah ? L’Écriture dit : « Prononcez la justice ». Peut-être s’enorgueillira-t-il ? L’Écriture dit : « Jugez avec droiture, fils d’homme ».
אמר רבי יצחק מאי דכתיב (תהלים נח, ב) האמנם אלם צדק תדברון מישרים תשפטו בני אדם מה אומנותו של אדם בעולם הזה ישים עצמו כאלם יכול אף לדברי תורה תלמוד לומר צדק תדברון יכול יגיס דעתו ת"ל מישרים תשפטו בני אדם
Rabbi Zeïra a dit, et certains disent Rabba bar Yirmeya : On recouvre [le sang] avec la poussière d’une ville idolâtre [condamnée]. Pourquoi donc ? Elle est interdite au profit !
אמר רבי זעירא ואיתימא רבה בר ירמיה מכסין בעפר עיר הנדחת ואמאי איסורי הנאה הוא
Zeïri a dit : Ce n’est nécessaire que pour la poussière de son sol, car il est écrit : « Tu rassembleras tout son butin au milieu de sa place et tu brûleras » (Dt 13, 17) : ce à quoi il ne manque que d’être rassemblé et brûlé ; est exclu ceci, à quoi il manque d’être arraché, rassemblé et brûlé.
אמר זעירי לא נצרכה אלא לעפר עפרה דכתיב (דברים יג, יז) ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחובה ושרפת מי שאינו מחוסר אלא קביצה ושרפה יצא זה שמחוסר תלישה קביצה ושרפה
Ravina était assis et enseignait cette tradition. Rav Re’houmi objecta à Ravina : Avec un chofar d’idolâtrie, on ne sonnera pas. N’est-ce pas que, s’il a sonné, il n’est pas quitte ? Non : s’il a sonné, il est quitte.
יתיב רבינא וקאמר לה להא שמעתא איתיביה רב רחומי לרבינא שופר של עבודת כוכבים לא יתקע בו מאי לאו אם תקע לא יצא לא אם תקע יצא
Un loulav d’idolâtrie, on ne le prendra pas. N’est-ce pas que, s’il l’a pris, il n’est pas quitte ? Non : s’il l’a pris, il est quitte. Or il est enseigné : S’il a sonné, il n’est pas quitte ; s’il l’a pris, il n’est pas quitte !
לולב של עבודת כוכבים לא יטול מאי לאו אם נטל לא יצא לא אם נטל יצא והתניא תקע לא יצא נטל לא יצא
Original : Chullin 89a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.