Structure du débat :Baraïta 1Question 1Objection 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
« Ensuite les enfants d’Israël reviendront et rechercheront l’Éternel leur Dieu et David leur roi » (Os 3, 5). Et une fois David venu, vient la prière, ainsi qu’il est dit : « Je les amènerai sur ma montagne sainte et les réjouirai dans ma maison de prière » (Is 56, 7).
(הושע ג, ה) אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם וכיון שבא דוד באתה תפלה שנאמר (ישעיהו נו, ז) והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי
Et une fois la prière venue, vient le service [du Temple], ainsi qu’il est dit : « Leurs holocaustes et leurs sacrifices seront agréés sur mon autel » (Is 56, 7). Et une fois le service venu, vient l’action de grâces, ainsi qu’il est dit : « Celui qui offre l’action de grâces m’honore » (Ps 50, 23).
וכיון שבאת תפלה באת עבודה שנאמר עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי וכיון שבאת עבודה באתה תודה שנאמר (תהלים נ, כג) זובח תודה יכבדנני
Et qu’ont-ils vu pour dire la bénédiction des cohanim après l’action de grâces ? Car il est écrit : « Aaron leva les mains vers le peuple et les bénit ; et il descendit après avoir offert le sacrifice expiatoire, l’holocauste et les sacrifices de paix » (Lv 9, 22).
ומה ראו לומר ברכת כהנים אחר הודאה דכתיב (ויקרא ט, כב) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים
Dis [qu’on la place] avant le service ! — N’y pense pas, car il est écrit : « Et il descendit après avoir offert le sacrifice expiatoire, etc. » Est-il écrit « pour offrir » ? Il est écrit « après avoir offert ».
אימא קודם עבודה לא ס"ד דכתיב וירד מעשות החטאת וגו' מי כתיב לעשות מעשות כתיב
Et qu’ont-ils vu pour dire « Accorde la paix » après la bénédiction des cohanim ? Car il est écrit : « Ils mettront mon nom sur les enfants d’Israël, et moi je les bénirai » (Nb 6, 27) ; or la bénédiction du Saint, béni soit-Il, c’est la paix, ainsi qu’il est dit : « L’Éternel bénira son peuple par la paix » (Ps 29, 11).
ומה ראו לומר שים שלום אחר ברכת כהנים דכתיב (במדבר ו, כז) ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם ברכה דהקב"ה שלום שנאמר (תהלים כט, יא) ה' יברך את עמו בשלום
Mais puisque cent vingt anciens, parmi lesquels plusieurs prophètes, ont institué la prière dans l’ordre, qu’est-ce que Chimon ha-Pakouli a disposé ? On les avait oubliées, et il les disposa de nouveau.
וכי מאחר דמאה ועשרים זקנים ומהם כמה נביאים תקנו תפלה על הסדר שמעון הפקולי מאי הסדיר שכחום וחזר וסדרום
Au-delà de cela, il est interdit de raconter la louange du Saint, béni soit-Il. Car Rabbi Éléazar dit : Que signifie ce qui est écrit : « Qui dira les hauts faits de l’Éternel, fera entendre toute sa louange ? » (Ps 106, 2). À qui sied-il de dire les hauts faits de l’Éternel ? À celui qui peut faire entendre toute sa louange.
מכאן ואילך אסור לספר בשבחו של הקב"ה דא"ר אלעזר מאי דכתיב (תהלים קו, ב) מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו למי נאה למלל גבורות ה' למי שיכול להשמיע כל תהלתו
Rabba bar bar ’Hana dit au nom de Rabbi Yo’hanan : Celui qui raconte la louange du Saint, béni soit-Il, plus qu’il ne convient est déraciné du monde, ainsi qu’il est dit : « Lui racontera-t-on que je parle ? Si un homme parle, il sera englouti » (Jb 37, 20).
אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן המספר בשבחו של הקב"ה יותר מדאי נעקר מן העולם שנאמר (איוב לז, כ) היסופר לו כי אדבר אם אמר איש כי יבלע
Rabbi Yehouda de Kefar Guibboraya — certains disent : de Kefar Guibbor ’Hayil — expliqua : Que signifie ce qui est écrit : « Pour Toi, le silence est louange » (Ps 65, 2) ? Le meilleur remède de tous, c’est le silence. Lorsque Rav Dimi vint, il dit : On dit en Occident : Une parole vaut un séla, le silence en vaut deux.
דרש ר' יהודה איש כפר גבוריא ואמרי לה איש כפר גבור חיל מאי דכתיב (תהלים סה, ב) לך דומיה תהלה סמא דכולה משתוקא כי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא מלה בסלע משתוקא בתרין:
« S’il l’a lue par cœur, il n’est pas quitte, etc. » D’où le tirons-nous ? Rava dit : On le déduit de « rappel », « rappel ». Il est écrit ici : « Et ces jours sont rappelés » (Est 9, 28), et il est écrit là : « Écris ceci comme rappel dans le livre » (Ex 17, 14) ; de même que là-bas c’est dans un livre, de même ici c’est dans un livre.
קראה על פה לא יצא וכו': מנלן אמר רבא אתיא זכירה זכירה כתיב הכא והימים האלה נזכרים וכתיב התם (שמות יז, יד) כתב זאת זכרון בספר מה להלן בספר אף כאן בספר
Et d’où [sait-on] que ce rappel est une lecture ? Peut-être n’est-ce qu’un simple examen [des yeux] ? — N’y pense pas, (car il est écrit :) « Souviens-toi » (Dt 25, 17) : serait-ce dans le cœur ? Lorsqu’il dit : « N’oublie pas » (Dt 25, 19), voilà que l’oubli du cœur est mentionné ; comment donc accomplir « Souviens-toi » ? Par la bouche.
וממאי דהאי זכירה קריאה היא דלמא עיון בעלמא לא סלקא דעתך (דכתיב) (דברים כה, יז) זכור יכול בלב כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמור הא מה אני מקיים זכור בפה:
« S’il l’a lue en traduction, il n’est pas quitte, etc. » De quel cas s’agit-il ? Si l’on dit qu’elle était écrite dans le texte [original] et qu’il l’a lue en traduction, c’est la même chose que par cœur ! — Il n’en est besoin que dans le cas où elle était écrite en traduction et qu’il l’a lue en traduction.
קראה תרגום לא יצא וכו': היכי דמי אילימא דכתיבה מקרא וקרי לה תרגום היינו על פה לא צריכא דכתיבה תרגום וקרי לה תרגום:
« Mais on la lit à ceux qui parlent une langue étrangère dans [leur] langue étrangère, etc. » Mais tu as dit : S’il l’a lue dans n’importe quelle langue, il n’est pas quitte ! — Rav et Chmouel dirent tous deux : [Il s’agit] de la langue étrangère grecque.
אבל קורין אותה ללועזות בלעז וכו': והא אמרת קראה בכל לשון לא יצא רב ושמואל דאמרי תרוייהו בלעז יווני
De quel cas s’agit-il ? Si l’on dit qu’elle était écrite en assyrien et qu’il l’a lue en grec, c’est la même chose que par cœur ! — Rabbi A’ha dit au nom de Rabbi Éléazar : [Il s’agit d’une Méguila] écrite en langue grecque.
היכי דמי אילימא דכתיבה אשורית וקרי לה יוונית היינו על פה א"ר אחא א"ר אלעזר שכתובה בלעז יוונית
Et Rabbi A’ha dit encore au nom de Rabbi Éléazar : D’où sait-on que le Saint, béni soit-Il, a appelé Jacob « El » ? Ainsi qu’il est dit : « Il l’appela El, Dieu d’Israël » (Gn 33, 20). Car si tu pensais que c’est l’autel que Jacob appela « El », il aurait fallu écrire : « Jacob l’appela ». Mais [lis :] Il appela Jacob « El » — et qui l’appela ainsi ? Le Dieu d’Israël.
וא"ר אחא א"ר אלעזר מנין שקראו הקב"ה ליעקב אל שנאמר (בראשית לג, כ) ויקרא לו אל אלהי ישראל דאי סלקא דעתך למזבח קרא ליה יעקב אל ויקרא לו יעקב מיבעי ליה אלא ויקרא לו ליעקב אל ומי קראו אל אלהי ישראל
Celle-ci ne se compare qu’à celle-là : [S’il l’a lue] en copte pour des Coptes, en ’ivrit pour des ’Ivrim, en élamite pour des Élamites, en grec pour des Grecs, il est quitte.
הא לא דמיא אלא להא גיפטית לגיפטים עברית לעברים עילמית לעילמים יוונית ליוונים יצא
S’il en est ainsi, pourquoi Rav et Chmouel établissent-ils notre Michna [comme portant] sur la langue grecque ? Qu’ils l’établissent sur toute langue étrangère ! [Mais notre Michna est comme la baraïta,] et ce qui a été dit au nom de Rav et Chmouel a été dit de façon générale : Rav et Chmouel dirent tous deux : La langue grecque est valable pour tous.
אי הכי רב ושמואל אמאי מוקמי לה למתני' בלעז יוונית לוקמה בכל לעז [אלא מתניתין כברייתא] וכי איתמר דרב ושמואל בעלמא איתמר רב ושמואל דאמרי תרוייהו לעז יווני לכל כשר
Mais [la baraïta] enseigne : le grec pour les Grecs, oui ; pour tout le monde, non ! — Eux ont parlé selon Rabban Chimon ben Gamliel, car nous avons appris : Rabban Chimon ben Gamliel dit : Même pour les livres [saints], on n’a permis de les écrire qu’en grec.
והא קתני יוונית ליוונים אין לכולי עלמא לא אינהו דאמור כרשב"ג דתנן רשב"ג אומר אף ספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית
Qu’ils disent donc : la halakha est selon Rabban Chimon ben Gamliel ! — S’ils avaient dit : la halakha est selon Rabban Chimon ben Gamliel, j’aurais pu dire : cela vaut pour les autres livres, mais pour la Méguila, où il est écrit « selon leur écrit », dis que non. Ils nous enseignent [donc qu’elle aussi est valable en grec].
ולימרו הלכה כרשב"ג אי אמרי הלכה כרשב"ג הוה אמינא הני מילי שאר ספרים אבל מגילה דכתיב בה ככתבם אימא לא קמ"ל:
« Et celui qui parle une langue étrangère et l’a entendue en écriture assyrienne est quitte, etc. » Mais il ne sait pas ce qu’on dit ! — C’est comme pour les femmes et les gens du peuple.
והלועז ששמע אשורית יצא וכו': והא לא ידע מאי קאמרי מידי דהוה אנשים ועמי הארץ
Ravina objecta : Est-ce que nous-mêmes savons [ce que signifient] « ha-a’hachteranim bené ha-ramakhim » (Est 8, 10) ? Mais [il y a] le commandement de la lecture et la publication du miracle ; ici aussi, [il y a] le commandement de la lecture et la publication du miracle.
מתקיף לה רבינא אטו אנן האחשתרנים בני הרמכים מי ידעינן אלא מצות קריאה ופרסומי ניסא הכא נמי מצות קריאה ופרסומי ניסא:
« S’il l’a lue par intermittence [sirougin], il est quitte, etc. » Les rabbins ne savaient pas ce que signifie sirougin. Ils entendirent la servante de la maison de Rabbi qui disait aux rabbins, lesquels entraient chez Rabbi par petits groupes : Jusqu’à quand entrerez-vous sirougin, sirougin [par intervalles] ?
קראה סירוגין יצא וכו': לא הוו ידעי רבנן מאי סירוגין שמעוה לאמתא דבי רבי דקאמרה להו לרבנן דהוי עיילי פסקי פסקי לבי רבי עד מתי אתם נכנסין סירוגין סירוגין
Les rabbins ne savaient pas ce que signifie ’halaglogot. Ils entendirent la servante de la maison de Rabbi dire à un homme qui éparpillait du pourpier : Jusqu’à quand éparpilleras-tu tes ’halaglogot ?
לא הוו ידעי רבנן מאי חלוגלוגות שמעוה לאמתא דבי רבי דאמרה ליה לההוא גברא דהוה קא מבדר פרפחיני עד מתי אתה מפזר חלוגלוגך
Les rabbins ne savaient pas ce que signifie « Salsele-ha, et elle t’élèvera » (Pr 4, 8). Ils entendirent la servante de la maison de Rabbi dire à un homme qui tournait et retournait ses cheveux : Jusqu’à quand frisotteras-tu [messalsel] tes cheveux ?
לא הוו ידעי רבנן מאי (משלי ד, ח) סלסלה ותרוממך שמעוה לאמתא דבי רבי דהוות אמרה לההוא גברא דהוה מהפך במזייה אמרה ליה עד מתי אתה מסלסל בשערך
Les rabbins ne savaient pas ce que signifie « Rejette sur l’Éternel ton yehav » (Ps 55, 23). Rabba bar bar ’Hana dit : Une fois, je marchais avec un Arabe, et je portais un fardeau. Il me dit : Prends ton yehav et jette-le sur mon chameau.
לא הוו ידעי רבנן מאי (תהלים נה, כג) השלך על ה' יהבך אמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה אזילנא בהדי ההוא טייעא וקא דרינא טונא ואמר לי שקול יהביך ושדי אגמלאי
Les rabbins ne savaient pas ce que signifie « Je la balaierai [vetetetiha] avec le balai de la destruction » (Is 14, 23). Ils entendirent la servante de la maison de Rabbi dire à sa compagne : Prends le balai [tatita] et balaie [tati] la maison.
לא הוו ידעי רבנן מאי (ישעיהו יד, כג) וטאטאתיה במטאטא השמד שמעוה לאמתא דבי רבי דהוות אמרה לחברתה שקולי טאטיתא וטאטי ביתא
Nos maîtres ont enseigné : S’il l’a lue par intermittence, il est quitte ;
ת"ר קראה סירוגין יצא
Original : Megillah 18a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.