Or on vient de dire qu’il n’est pas nécessaire de les sanctifier ! Mais [il faut dire] : ils trouvèrent celles-ci et les énumérèrent.
השתא [הא] אמרי לא צריכא לקדושי אלא מצאו את אלו ומנאום
Meguila 10b מגילה
Structure du débat :Question 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Et non seulement celles-ci, mais toute [ville] dont tu as reçu une tradition de tes pères qu’elle était entourée d’une muraille depuis l’époque de Josué fils de Noun, tous ces commandements s’y appliquent, parce que la première sanctification a sanctifié pour son temps et a sanctifié pour l’avenir. Il y a donc une contradiction entre Rabbi Yichmaël et Rabbi Yichmaël !
ולא אלו בלבד אלא כל שתעלה לך מסורת בידך מאבותיך שמוקפת חומה מימות יהושע בן נון כל המצות הללו נוהגין בה מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא קשיא דר' ישמעאל אדר' ישמעאל
Ce sont deux Tannaïm [rapportant des opinions différentes] selon Rabbi Yichmaël fils de Rabbi Yossé. Et si tu veux, dis : celle-ci, c’est Rabbi Éléazar bar Yossé qui l’a dite, car il est enseigné : Rabbi Éléazar fils de Rabbi Yossé a dit : « qui a une muraille » (Lv 25, 30) — même si elle n’en a pas maintenant, pourvu qu’elle en ait eu auparavant.
תרי תנאי אליבא דר' ישמעאל בר' יוסי ואיבעית אימא הא ר' אלעזר בר יוסי אמרה דתניא ר' אלעזר בר' יוסי אמר אשר לוא חומה (ויקרא כה, ל) אע"פ שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן:
« Et il advint aux jours d’Assuérus. » Rabbi Lévi a dit, et certains disent Rabbi Yonathan : nous avons reçu cette chose en tradition des hommes de la Grande Assemblée : partout où il est dit « et il advint » (vayehi), ce n’est qu’une expression de malheur.
ויהי בימי אחשורוש אמר רבי לוי ואיתימא רבי יונתן דבר זה מסורת בידינו מאנשי כנסת הגדולה כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא לשון צער
« Et il advint aux jours d’Assuérus » (Est 1, 1) : il y eut Haman. « Et il advint aux jours où jugeaient les juges » (Rt 1, 1) : il y eut une famine. « Et il advint quand l’homme commença à se multiplier » (Gn 6, 1) : « L’Éternel vit que la méchanceté de l’homme était grande » (Gn 6, 5).
ויהי בימי אחשורוש (אסתר א, א) הוה המן ויהי בימי שפוט השופטים (רות א, א) הוה רעב ויהי כי החל האדם לרוב (בראשית ו, א) וירא ה' כי רבה רעת האדם (בראשית ו, ה)
« Et il advint, lorsqu’ils partirent de l’orient » (Gn 11, 2) : « Allons, bâtissons-nous une ville » (Gn 11, 4). « Et il advint aux jours d’Amraphel » (Gn 14, 1) : « ils firent la guerre » (Gn 14, 2). « Et il advint, comme Josué était près de Jéricho » (Jos 5, 13) : « et son épée était dégainée dans sa main ». « Et l’Éternel fut avec Josué » (Jos 6, 27) : « Et les enfants d’Israël commirent une infidélité » (Jos 7, 1). « Et il y eut un homme de Ramataïm » (1 S 1, 1) : « car il aimait Anne, mais l’Éternel avait fermé son sein » (1 S 1, 5).
ויהי בנסעם מקדם (בראשית יא, ב) הבה נבנה לנו עיר (בראשית יא, ד) ויהי בימי אמרפל (בראשית יד, א) עשו מלחמה (בראשית יד, ב) ויהי בהיות יהושע ביריחו (יהושע ה, יג) וחרבו שלופה בידו ויהי ה' את יהושע (יהושע ו, כז) וימעלו בני ישראל (יהושע ז, א) ויהי איש אחד מן הרמתים (שמואל א א, א) כי את חנה אהב וה' סגר רחמה (שמואל א א, ה)
« Et il advint, (lorsque) Samuel fut vieux » : « et ses fils ne marchèrent pas dans ses voies » (1 S 8, 1-3). « Et David réussissait dans toutes ses voies, [et l’Éternel était avec lui] » (1 S 18, 14) : « Et Saül regarda David d’un œil jaloux » (1 S 18, 9). « Et il advint, lorsque le roi habita dans sa maison » (2 S 7, 1) : « Seulement toi, tu ne bâtiras pas la Maison » (1 R 8, 19).
ויהי (כי) זקן שמואל ולא הלכו בניו בדרכיו (שמואל א ח, ג) ויהי דוד לכל דרכיו משכיל [וה' עמו] (שמואל א יח, יד) ויהי שאול עוין את דוד (שמואל א יח, ט) ויהי כי ישב המלך בביתו (שמואל ב ז, א) רק אתה לא תבנה הבית (מלכים א ח יט)
Mais n’est-il pas écrit : « Et il advint au huitième jour » (Lv 9, 1), et il est enseigné : ce jour-là, il y eut une joie devant le Saint, béni soit-Il, comme le jour où furent créés les cieux et la terre ? Il est écrit ici : « Et il advint au huitième jour », et il est écrit là-bas : « Et il fut (matin), un jour » (Gn 1, 5).
והכתיב (ויקרא ט, א) ויהי ביום השמיני ותניא אותו היום היתה שמחה לפני הקדוש ברוך הוא כיום שנבראו בו שמים וארץ כתיב הכא ויהי ביום השמיני וכתיב התם (בראשית א, ה) ויהי (בקר) יום אחד
— Voici que Nadab et Abihou moururent [ce jour-là].
הא שכיב נדב ואביהוא
Mais n’est-il pas écrit : « Et il advint en l’an quatre cent quatre-vingt » (1 R 6, 1) ? Et n’est-il pas écrit : « Et il advint, lorsque Jacob vit Rachel » (Gn 29, 10) ? Et n’est-il pas écrit : « Et il fut soir, et il fut matin, un jour » ? Et il y a le deuxième, et il y a le troisième, et il y en a beaucoup [d’autres] !
והכתיב (מלכים א ו, א) ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה והכתיב (בראשית כט, י) ויהי כאשר ראה יעקב את רחל והכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד והאיכא שני והאיכא שלישי והאיכא טובא
Rav Achi a dit : tout « et il advint » peut être ainsi ou ainsi ; « et il advint aux jours de » n’est qu’une expression de malheur.
אמר רב אשי כל ויהי איכא הכי ואיכא הכי ויהי בימי אינו אלא לשון צער
Il y a cinq « et il advint aux jours de » : « Et il advint aux jours d’Assuérus », « Et il advint aux jours où jugeaient les juges », « Et il advint aux jours d’Amraphel », « Et il advint aux jours d’Achaz » (Is 7, 1), « Et il advint aux jours de Joïakim » (Jr 1, 3).
חמשה ויהי בימי הוו ויהי בימי אחשורוש ויהי בימי שפוט השופטים ויהי בימי אמרפל (ישעיהו ז, א) ויהי בימי אחז (ירמיהו א, ג) ויהי בימי יהויקים
(Rabbi) Lévi a dit : nous avons reçu cette chose en tradition de nos pères : Amots et Amatsia étaient frères. Que nous apprend-il ?
(א"ר) לוי דבר זה מסורת בידינו מאבותינו אמוץ ואמציה אחים הוו מאי קמ"ל
Comme ce qu’a dit Rabbi Chmouel bar Na’hmani au nom de Rabbi Yonathan : toute belle-fille qui est pudique dans la maison de son beau-père mérite que sortent d’elle des rois et des prophètes. D’où le savons-nous ? De Tamar, car il est écrit : « Juda la vit et la prit pour une prostituée, car elle avait couvert son visage » (Gn 38, 15) : parce qu’elle avait couvert son visage, il la prit pour une prostituée ?
כי הא דא"ר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה זוכה ויוצאין ממנה מלכים ונביאים מנלן מתמר דכתיב (בראשית לח, טו) ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה משום דכסתה פניה ויחשבה לזונה
C’est plutôt parce qu’elle avait couvert son visage dans la maison de son beau-père, et qu’il ne la connaissait pas. Elle mérita que sortent d’elle des rois et des prophètes. Des rois, par David ; des prophètes, car Rabbi Lévi a dit : nous avons reçu en tradition de nos pères qu’Amots et Amatsia étaient frères, et il est écrit : « Vision d’Isaïe fils d’Amots » (Is 1, 1).
אלא משום דכסתה פניה בבית חמיה ולא הוה ידע לה זכתה ויצאו ממנה מלכים ונביאים מלכים מדוד נביאים דא"ר לוי מסורת בידינו מאבותינו אמוץ ואמציה אחים היו וכתיב (ישעיהו א, א) חזון ישעיהו בן אמוץ
Et Rabbi Lévi a dit : nous avons reçu cette chose en tradition de nos pères : l’emplacement de l’arche n’entre pas dans la mesure.
וא"ר לוי דבר זה מסורת בידינו מאבותינו מקום ארון אינו מן המדה
On a enseigné de même dans une baraïta : l’arche que fit Moïse avait [autour d’elle] dix coudées de chaque côté. Et il est écrit : « Et le devant du Saint des saints avait vingt coudées de long » (1 R 6, 20), et il est écrit : « l’aile d’un chérubin, dix coudées, et l’aile de l’autre chérubin, dix coudées ». L’arche elle-même, où se tenait-elle ? N’est-ce pas qu’il faut en déduire qu’elle tenait par miracle ?
תניא נמי הכי ארון שעשה משה יש לו עשר אמות לכל רוח וכתיב (מלכים א ו, כ) ולפני הדביר עשרים אמה אורך וכתיב כנף הכרוב האחד עשר אמות וכנף הכרוב האחד עשר אמות ארון גופיה היכא הוה קאי אלא לאו שמע מינה בנס היה עומד
Rabbi Yonathan ouvrit [son exposé] sur cette section par ceci : « Je me lèverai contre eux, etc., et Je retrancherai de Babylone nom et reste, rejeton et descendance, dit l’Éternel » (Is 14, 22) : « nom », c’est l’écriture ; « reste », c’est la langue ; « rejeton », c’est la royauté ; « et descendance », c’est Vasthi.
ר' יונתן פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא (ישעיהו יד, כב) וקמתי עליהם וגו' והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד נאם ה' שם זה הכתב שאר זה לשון נין זה מלכות ונכד זו ושתי
Rabbi Chmouel bar Na’hmani ouvrit [son exposé] sur cette section par ceci : « Au lieu de l’épine s’élèvera le cyprès, et au lieu de l’ortie s’élèvera le myrte » (Is 55, 13).
רבי שמואל בר נחמני פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא (ישעיהו נה, יג) תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס
« Au lieu de l’épine » : au lieu de Haman le méchant, qui se fit lui-même idole, comme il est écrit : « et sur toutes les épines et sur tous les buissons » (Is 7, 19).
תחת הנעצוץ תחת המן הרשע שעשה עצמו ע"ז דכתיב (ישעיהו ז, יט) ובכל הנעצוצים ובכל הנהלולים
« S’élèvera le cyprès » : c’est Mardochée, qui est appelé tête de tous les aromates, comme il est dit : « Et toi, prends des aromates de premier choix, de la myrrhe pure (mor deror) » (Ex 30, 23), ce que nous traduisons [en araméen] : mari dakhi.
יעלה ברוש זה מרדכי שנקרא ראש לכל הבשמים שנאמר (שמות ל, כג) ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור ומתרגמינן מרי דכי
« Au lieu de l’ortie (sirpad) » : au lieu de Vasthi la méchante, petite-fille de Nabuchodonosor le méchant, qui brûla (saraf) le revêtement (refida) de la Maison de l’Éternel, comme il est écrit : « son revêtement en or » (Ct 3, 10).
תחת הסרפד תחת ושתי הרשעה בת בנו של נבוכדנצר הרשע ששרף רפידת בית ה' דכתיב (שיר השירים ג, י) רפידתו זהב
« S’élèvera le myrte » : c’est Esther la juste, qui est appelée Hadassa, comme il est dit : « Il élevait Hadassa » (Est 2, 7). « Et ce sera pour l’Éternel un renom » : c’est la lecture de la Méguila ; « un signe éternel qui ne sera pas retranché » : ce sont les jours de Pourim.
יעלה הדס זו אסתר הצדקת שנקראת הדסה שנאמר (אסתר ב, ז) ויהי אומן את הדסה והיה לה' לשם זו מקרא מגילה לאות עולם לא יכרת אלו ימי פורים
Rabbi Yehochoua ben Lévi ouvrit [son exposé] sur cette section par ceci : « Et de même que l’Éternel se réjouissait à votre sujet de vous faire du bien, ainsi Il fera se réjouir à votre sujet pour vous faire du mal » (Dt 28, 63).
ר' יהושע בן לוי פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא (דברים כח, סג) והיה כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם כן ישיש להרע אתכם
Mais le Saint, béni soit-Il, se réjouit-Il de la chute des méchants ? N’est-il pas écrit : « Comme ils sortaient devant l’avant-garde, ils disaient : Rendez grâce à l’Éternel, car Sa bonté est éternelle » (2 Ch 20, 21) ? Et Rabbi Yo’hanan a dit : pourquoi n’est-il pas dit « car Il est bon » dans cette action de grâce ? Parce que le Saint, béni soit-Il, ne se réjouit pas de la chute des méchants.
ומי חדי הקב"ה במפלתן של רשעים והא כתיב (דברי הימים ב כ, כא) בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו לה' כי לעולם חסדו וא"ר יוחנן מפני מה לא נאמר כי טוב בהודאה זו לפי שאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים
Et Rabbi Yo’hanan a dit : que signifie ce qui est écrit : « et l’un ne s’approcha pas de l’autre de toute la nuit » (Ex 14, 20) ? Les anges du service voulurent dire un chant. Le Saint, béni soit-Il, dit : « L’œuvre de Mes mains se noie dans la mer, et vous diriez un chant ? »
ואמר רבי יוחנן מאי דכתיב (שמות יד, כ) ולא קרב זה אל זה כל הלילה בקשו מלאכי השרת לומר שירה אמר הקב"ה מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה
Rabbi Éléazar a dit : Lui ne se réjouit pas, mais Il fait se réjouir les autres. C’est aussi ce qui ressort du texte, car il est écrit « Il fera se réjouir » (yassis), et il n’est pas écrit « Il se réjouira » (yassous). Déduis-le.
אמר רבי אלעזר הוא אינו שש אבל אחרים משיש ודיקא נמי דכתיב כן ישיש ולא כתיב ישוש ש"מ
Rabbi Abba bar Kahana ouvrit [son exposé] sur cette section par ceci : « À l’homme qui est bon devant Lui, Il donne la sagesse, la connaissance et la joie » (Qo 2, 26) : c’est Mardochée le juste. « Et au pécheur Il donne la tâche d’amasser et d’accumuler » : c’est Haman. « Pour donner à celui qui est bon devant Dieu » : ce sont Mardochée et Esther, comme il est écrit : « Et Esther établit Mardochée sur la maison de Haman » (Est 8, 2).
רבי אבא בר כהנא פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא (קהלת ב, כו) לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה זה מרדכי הצדיק ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס זה המן לתת לטוב לפני האלהים זה מרדכי ואסתר דכתיב ותשם אסתר את מרדכי על בית המן
Rabba bar Ofran ouvrit [son exposé] sur cette section par ceci : « Je placerai Mon trône en Élam, et J’en ferai disparaître roi et princes » (Jr 49, 38) : « roi », c’est Vasthi ; « et princes », ce sont Haman et ses dix fils.
רבה בר עופרן פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא (ירמיהו מט, לח) ושמתי כסאי בעילם והאבדתי משם מלך ושרים מלך זו ושתי ושרים זה המן ועשרת בניו
Rav Dimi bar Yits’hak ouvrit [son exposé] sur cette section par ceci :
רב דימי בר יצחק פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא
Original : Megillah 10b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.